ובכן - הנה התשובה:
כל הסיבות שהבאת הן נכונות, אבל שכחת משהו: התוצר המוגמר והעצוב הזה = נשים שחוות את המיניות של הגבר ו\או סבורות שכל מעודן הוא ריצוי הגבר וכו', הוא הסיבה להיעדר יכולת להגיע לסיפוק עצמי, אבל גם לא בדקת עמוק מספיק, כך לומר; הסיבה הראשונית היא עידנים על גבי יובלות של דיכוי האישה,היסטוריה ארוכה של בחירת האישה ע"פ קריטריונים אדנותיים,דכאניים וחרדים של גברים - היינו - בתוליות ,טוהר ,תמימות ,כניעות, ריצוי הזולת ובעיקר טיפשות, וכל מה שהגבר הפטישיסט והחרד יכול היה להרגיש בטוח ועליז לידו - שיפחת מין. זוהי היסטוריה שאין להתווכח עימה. מאחר וידע, סטרוקטורות תרבותיות ותחושות עוברים מדור לדור, במהלך תרבותי בלתי נמנע, ומאחר והחברה המערבית עודנה פטריארכלית שוביניסטית ופטישיסטית, הדברים עוד לא שונו דיו. וגם אם כל אין להתווכח. פרוייד חכמנו, עלה על זה ממזמן: באחד משלבי ההתבגרות של כל בן זכר, הוא חווה חרדת סירוס - השלב הזה הוא השלב שבו הוא נוכח לדעת שלחמישים אחוז מהאוכלוסיה "חתכו" ולקחו את הפין - (היינו - לבנות), כך, בשלבים מוקדמים למדי מכנים הבנים את הבנות בגן "דפוקות", מתנכלים להן וחשים שעליהם להשתלט עליהן בכוח כדי לכבוש כך את חרדת הסירוס, שהבנות מעוררות ומייצגות עבור הבן; פטישיזם אגב, הוא האופן שבו הנפש הגברית נתטה להתמודד עם החרדה הזו - אובייקטיביזציה של גוף האישה, ובעיקר של האיברים אותם ראה בילדותו (כפות רגליים, שוקיים) - היינו - רגע לפני שראה את ה"פצע" של הבנות בגן. האישה הופכת לימים להיות הטריגר לחרדה הזו - ומאידך - גם המרגיעה שלו; היא מרגיעה את החרדה זו, רק בדרך אחת - בהיותה אובייקט. שכן על אובייקט ניתן להישתלט, אובייקט אפשר להפוך על גבו, ללוש את ישבנו, לשפוך על גופו; ואולם, רק דבר אחד אי אפשר לגרום לאובייקט לעשות: להגיע לאורגזמה בעצמו. לפיכך - איכלו את שזרעתם, גברים.
כל הסיבות שהבאת הן נכונות, אבל שכחת משהו: התוצר המוגמר והעצוב הזה = נשים שחוות את המיניות של הגבר ו\או סבורות שכל מעודן הוא ריצוי הגבר וכו', הוא הסיבה להיעדר יכולת להגיע לסיפוק עצמי, אבל גם לא בדקת עמוק מספיק, כך לומר; הסיבה הראשונית היא עידנים על גבי יובלות של דיכוי האישה,היסטוריה ארוכה של בחירת האישה ע"פ קריטריונים אדנותיים,דכאניים וחרדים של גברים - היינו - בתוליות ,טוהר ,תמימות ,כניעות, ריצוי הזולת ובעיקר טיפשות, וכל מה שהגבר הפטישיסט והחרד יכול היה להרגיש בטוח ועליז לידו - שיפחת מין. זוהי היסטוריה שאין להתווכח עימה. מאחר וידע, סטרוקטורות תרבותיות ותחושות עוברים מדור לדור, במהלך תרבותי בלתי נמנע, ומאחר והחברה המערבית עודנה פטריארכלית שוביניסטית ופטישיסטית, הדברים עוד לא שונו דיו. וגם אם כל אין להתווכח. פרוייד חכמנו, עלה על זה ממזמן: באחד משלבי ההתבגרות של כל בן זכר, הוא חווה חרדת סירוס - השלב הזה הוא השלב שבו הוא נוכח לדעת שלחמישים אחוז מהאוכלוסיה "חתכו" ולקחו את הפין - (היינו - לבנות), כך, בשלבים מוקדמים למדי מכנים הבנים את הבנות בגן "דפוקות", מתנכלים להן וחשים שעליהם להשתלט עליהן בכוח כדי לכבוש כך את חרדת הסירוס, שהבנות מעוררות ומייצגות עבור הבן; פטישיזם אגב, הוא האופן שבו הנפש הגברית נתטה להתמודד עם החרדה הזו - אובייקטיביזציה של גוף האישה, ובעיקר של האיברים אותם ראה בילדותו (כפות רגליים, שוקיים) - היינו - רגע לפני שראה את ה"פצע" של הבנות בגן. האישה הופכת לימים להיות הטריגר לחרדה הזו - ומאידך - גם המרגיעה שלו; היא מרגיעה את החרדה זו, רק בדרך אחת - בהיותה אובייקט. שכן על אובייקט ניתן להישתלט, אובייקט אפשר להפוך על גבו, ללוש את ישבנו, לשפוך על גופו; ואולם, רק דבר אחד אי אפשר לגרום לאובייקט לעשות: להגיע לאורגזמה בעצמו. לפיכך - איכלו את שזרעתם, גברים.