ועוד

[P o o f i]

אז החלטתי לשתף אתכם במשהו

אתם מוזמנים לראות את זה בתור סוג של דיון. לאחרונה יצא לי להתחבר לצד החברתי של המשחק ולהכיר אנשים, אבל ממש להכיר אותם איתם. יצא לי לנהל שיחות עמוקות וארוכות עם אנשים מסויימים, ואפילו פתחנו נושא בפורום של הגילדה שלנו לגבי זה. גיליתי שהרבה אנשים משחקים במשחק הזה כדי להרגיש שהם 'רגילים', וכדי שאנשים לא יתייחסו אליהם באופן שונה. גיליתי שגם אני התייחסתי לאותם אנשים באופן רגיל למדי ולא ראיתי אותם בתור אנשים 'שונים' או 'מסכנים' ולא ריחמתי עליהם עד שגיליתי שכמה מהחברים שלי סובלים ממחלות סופניות כמו סרטן עור מתקדם, סרטן ריאות וגם פגשתי אנשים אוטיסטים שבאמת שלא הייתי מנחשת. פגשתי מישהי שלא תוכל ללדת אף פעם בגלל משהו בהורמונים, פגשתי מישהי שהייתה מעורבת בכמה תאונות דרכים ונאלצה לוותר על החלום שלה בגלל זה, פגשתי כמה אנשים שחוו טראומות שהשפיעו עליהם לגמרי כמו חנק וניסיון לרצח. קשה להגיד אם כל מה שנאמר הוא נכון, כי אני לא באמת יודעת מי יושב מאחורי המסך של המחשב. אבל, אתם מכירים את זה שגם אתם לא מכירים כ"כ את הבנאדם שאתם מדברים איתו, אתם עדיין יכולים להיות סבורים שהוא דובר אמת? סתם חומר למחשבה, וגם אני די בשוק מהשיחה האחרונה שהייתה לי.

 

[ווינגז]

עוד שלושה ימים ../images/Emo88.gif

 

[ToryMaster]

זה קשה

אבל זה נכון, במובן מסוים המשחק מאפשר בריחה ולו זמנית מהדברים שרודפים אותך.

 

[Hasselblad]

יש המון סיבות לבריחה לעולם הוירטואלי

ואני גם מכירה לא מעט סיפורים של חברים מהמייפל, בעיקרון אני יכולה להגיד שיש שלושה אנשים שממש ממש ממש נכנסו לי ללב במייפל, ואני מגדירה אותם כחברים שלי לכל דבר למרות העובדה שמעולם לא נפגשנו, באופן מפתיע או שלא את שלושתם הכרתי בפרי מרקט, אחת מתוכם היא ילדה סינית בת 13 מקסימה מקסימה מקסימה שלא פעם ניהלנו שיחות שלמות על החיים שלה, על הקשיים שלה עם החיים המאוד קפדניים בחברה שבה היא חייה, על העובדה שההורים שלה רוצים שהיא תתחתן בשידוך וכבר החליטו מי יהיה החתן, על ההרגשה שלה בחוסר ילדות עקב התובענות של ההורים שלה ועוד מלא. אחד מתוכם הכרנו כבר לפני שלוש שנים, הוא בן גילי הינו מדברים המון במייפל ועם הזמן עברנו למסן, יום אחד קיבלתי ממנו מייל, במייל הוא כתב שהוא מרגיש שהוא לא כנה איתי ופתאום סיפר לי את כל הסיפור חיים שלו, מסתבר שהוא איבד את שני ההורים שלו בתאונת דרכים ונשאר נכה כמעט בכל הגוף, הפנים שלו הושחטו ואפילו אחרי הרבה ניתוחים קוסמטים נשארו מצולקות מאוד הוא צירף תמונה "כדי להוכיח לי" וכתב שהוא מקווה שזה לא יגרום לסיום הקשר בנינו, אנחנו חברים עד היום ואפילו חברים טובים הוא סיפר שהוא משתדל להמנע מלספר את הסיפור שלו לאנשים במייפל כי הוא לא רוצה יחס מיוחד ואכן בזכות הפיקסלים הוא מרגיש שווה בין שויים - והאמת גם אם הוא לא היה שולח לי את התמונה הייתי מאמינה לו. באופן כללי אני נוטה להאמין לאנשים, הרי שגם אם הם לא דוברי אמת עצם העובדה שהם מספרים דברים כאלה זה ממצוקה כזו או אחרת ולכן אני מעדיפה לצאת מנקודת הנחה שהם לא משקרים במיוחד כי באמת מחשיבה אותם כחברים. אותי זה לא מפתיע שאנשים חולקים איתך את החיים שלהם... במידה מסויימת זה נראה לי הרבה יותר קל לחלוק אותם דווקא עם חברים וירטואלים.

 

[Guid]

האמת?

הייתי שמח להכיר אנשים במשחק שבאמת אפשר לסחנ"ש איתם בכיף. היחידה הייתה "אשתי", בווינדיה. סיפרנו אחד לשניה את מה שעובר עלינו ביום-יום ודיברנו המון זמן סתם ככה בלי לזוז במשחק. אבל אז היא פשוט נעלמה, וזה היה די מבאס...

זה מאוד כיף להכיר את האישיות שמאחורי הפיקסלים. זה מכניס אווירה שונה ומטרה שונה למשחק.

 

[deisy]

זה טבעי והגיוני

בדיוק כמו שקיים עולם הבלוגים.. האנונימיות באינטרנט נותנת "במה" לכל סוגי האנשים, חלק מהם "בורחים" לסוג של עולם אחר שהם יוצרים לעצמם לטוב ולרע בעולם הוירטואלי... אותם אנשים שחיי היום יום קשים להם מסיבה זו או אחרת, בהרבה מקרים יוצרים לעצמם סוג של עולם נעים ונחמד בוירטואל.. כל אותם אלה שיוצרים לעצמם מעגל חברים נעים, כיף ונעימות בעולם הוירטואלי, אני באופן אישי מעריכה אותם, זה נותן סוג של חוזק מסויים שהם לוקחים איתם לחיי היום יום הקשים שלהם... מה שכן, כל דבר שנמצא בוירטואל הוא סוג של "בערבון מוגבל" עבורי, אני נוטה ללכת עם הלב והאינטואציות לגבי אותם סיפורים של אנשים...הרי יש שפה בוירטואל גם, אז נכון שיותר קל לטעות באדם שמהצד השני של המסך, אבל מצד שני אולי בגלל העובדה שזה וירטואל אנחנו מאפשרים לעצמנו לקחת יותר "סיכון" בטעויות בגלל שרמת הפגיעה יכולה להיות קצת יותר קלה, ושוב - בגלל האנונימיות של המסך...

 

[P o o f i]

תפוזבל.

תודה לכולם על שיתוף הפעולה, אשמח לשמוע עוד.

וכמובן שאשמח לשמוע עוד מקרים כאלה. בכל מקרה, החלטתי לחלוק אתכם איזשהו סיפור שאני מרוכזת בו בזמן האחרון. זוכרים את האקר של סקניה? (אגב, סמדר... הוא גילה שפתחתי כרטיס לגביו באתר של נקסון והוא רודף אחרי ועושה לי D/C, שיהיה, יש לי באק-אפ של האקרים

). בכל מקרה, נכנסתי לאיזשהו פורום של מייפל וראיתי מישהו שאמר להאקר הזה את מה שהוא חושב לגביו בפרצוף, וצריך הרבה אומץ בשביל לעשות את זה.. אחרי הכל, הוא סיכן את המשתמש שלו. בכל מקרה, היה לנו משהו משותף. גם אני עשיתי את זה, ורציתי לדבר איתו לגבי זה. דיברנו, אמרתי לו שאני והגילדה שלי תומכים במה שהוא עושה ובסופו של דבר נהיינו באדיס. דיברתי איתו המון בזמן האחרון, הוא התחבר לכל האנשים שקרובים אלי במשחק והוא הרגיש צורך לספר לי על זה שיש לו סרטן עור בשלב מתקדם, על זה שהעריכו שיש לו עוד 10 שנים לחיות (אגב, הוא בן 16) ועל איך שאנשים מתייחסים אליו בשל המחלה. הוא גם סיפר לי שהוא משתדל לנהל אורח חיים נורמלי ולעזור לאותם אנשים שנמצאים במצבו בכך שהוא בעצם הקים איזשהי סוג של אגודה שבה הוא וחברים שלו (שגם להם יש קרוב או שהם בעצם חולים בסרטן) רוכבים על סקייטבורד, מופיעים ומקבלים כסף על זה (http://www.skate4cancer.com/ אם זה מעניין מישהו). הוא בנאדם מקסים שתמיד עזר לחברים שלנו וניסה לעזור גם לי אחרי היכרות של כמה ימים. באמת שזה השפיע עלי ושינה את נקודת המבט שלי לגבי דברים מסויימים גם בחיים האמיתיים, וכן.. אני בעצמי מתכוונת לרכוש חולצה שלהם כדי לעזור להם לממן דברים.

 

[deisy]

זה מאוד יפה את יודעת...

הרגישות שלך נוגעת בי מאוד

אמרת ש"זה שינה את נקודות המבט שלך לגבי דברים מסויימים גם בחיים האמיתיים" - את חושבת שנקודת המבט הזו לא יכלה להשתנות אילולה הוירטואל? כלומר שאותה מידה אדם כמוהוא שהיית פוגשת במציאות - היה גורם לך לאותם תחושות?

 

[P o o f i]

אני חושבת שהדבר הראשון שהיה עולה בי

במידה והייתי פוגשת בנאדם כזה בחיים האמיתיים זה רחמים לאותו הבנאדם והאינסטינקט לראות את השוני שבו. כן אני יודעת שזה לא דבר טוב לפעמים, אבל זאת תכונה שלי לצערי ולמדתי להשלים איתה. אני לא מאלה שצוחקים מבעיות של אנשים, אבל אני יודעת שזה היה בוודאי נורא קשה בשבילי להתעלם מהבעיה. כמובן שזה לא היה מונע ממני לרצות לעזור לאותו אדם או להתחבר אליו, אבל כמו שאנחנו לא רוצים שירחמו עלינו לפעמים.. לצערי זה מה שהיה נוצר בסיטואציה כזאת.

 

[ווינגז]

ולמה זה בעצם?

מה בעינייך (ובעיניי כל מי שקורא את זה) ההבדל בין היכרות כזו עם בנאדם להיכרות עם בנאדם במסגרת אינטרנטית? אחד מהדברים שאני פחות אוהבת בעולם זה רחמים, גם להפגין אותם וגם להרגיש שהם מכוונים אליי. השאלה היא בעצם מאיפה בא השוני בגישה, כי הבעיה היא אותה בעיה ככה או ככה. אז מה בעצם זה מלמד אותנו על עצמינו ועל הסביבה כשאנחנו מכירים אנשים במסגרת אינטרנטית? ומעבר לזה - את (ושוב, כל מי שקורא את זה) חושבת שאם עכשיו תפגשי את אותם האנשים שאת מדברת עליהם, תרחמי עליהם פחות? תתייחסי אליהם אחרת?

 

[P o o f i]

בהחלט אתייחס אליהם אחרת,

ההיכרות שלי איתם התחילה ונמשכה במשך זמן מסויים עוד לפני שבכלל הם החליטו לשפוך את הלב- מה שבדרך כלל שונה מאדם שאנחנו פוגשים בחיים האמיתיים. לצערי אם הייתי פוגשת אדם כזה, הייתי מסתקרנת והייתי מחפשת דרך מנומסת לשאול אותו לגבי זה.. כמובן שגם ארגיש רע בשביל אותו אדם ואולי אפילו ארחם עליו. ושוב, אין לי שליטה על זה.

 

[ווינגז]

אין שום דבר רע בלשאול,

השאלה היא מה מוביל אדם למצב שבו הוא מרחם על אדם אחר - ולמה היכרות ראשונית במסגרת כזו (פורום, משחק רשת, מסנג'ר) שונה מהיכרות ראשונית פנים אל פנים...

 

[P o o f i]

לא כ"כ מסכימה עם זה,

אני יודעת שיש מצבים שמשהו עובר עלי ואני פשוט לא יכולה לסבול שאלות כמו "מה קרה?", למרות שמאחורי זה עומדות כוונות טובות (רוב הזמן). כשמדברים עם אדם במסגרת אינטרנטית או כל דבר שהוא לא בדיוק מפגש של פנים מול פנים, נפתחים יותר לאישיות שלו וזה הרושם הראשון שמקבלים ממנו. לעומת זאת, זה קצת שונה אם את פוגשת את אותו הבנאדם במציאות.

 

[deisy]

קודם כל סילחי לי על חוסר התגובה

בימים האחרונים, חמישי עברנו דירה והייתי חסרת זמן לאינטרנט ... את יודעת מה ההבדל בין האינטרנט לגבי להכיר אדם פנים מול פנים.. המראה החיצוני... אם לילד יש סרטן למשל והוא קירח, ברגע שנראה אותו ישר נדע שמשהוא שם לא תקין, ומן הטבעי שדבר כזה ישר יעורר בנו את יצר הרחמים.. אבל ברגע שתכירי מישהיא באינטרנט, הוא יכול לבחור אם לספר לך או לא, אנחנו ישר נצא מנקודת הנחה שהכל בסדר איתו, ונהיה פנויים לפתח איתו קשר ידידות מבלי לעורר שום רגש אחר כמו רחמים ... הוירטואל פותח בפנינו אופציות שהחיים האמיתיים לפעמים לא מביאים אותנו לשם, נגיד גם לחזר אחרי מישהוא יותר קל לפעמים באינטרנט מאשר בחיים האמיתיים.. המילה הכתובה על הוירטואל שונה מהמילה הנאמרת, יש מקום ואופציה ליותר קרבה, המסך שעומד מולנו ו"חוסם" לנו את המציאות לפעמים מקל , לפעמים מבלבל והרבה פעמים יוצר תחושת אינטימיות .. אגב, לא חסרים אנשים שהולכים עם התחושות האלה למציאות... ובנימה אישית רוזי, את ילדה מיוחדת!

 

[פעם 3 סוכריה]

וואו ../images/Emo24.gif

קודם כל - שתדעי לך שאני מאד מעריכה אותך. ולא ידעתי ש ECKO רודף אחריך. זבל של בן אדם. מעניינת אותי התשובה של נקסון לכרטיס שפתחתם. יש לך מושג אייך הוא יודע שפתחת לו כרטיס? ממתי הוא רודף אחריך? אני באופן אישי פיתחתי שנאה לבחור הזה. אתמול הייתי 92.5% והייתי צריכה להרוג 6 BIG FOOT כדי לעלות דרגה. אבל אני תמיד מחפשת את CAPCOM. כשגיליתי שהוא שם הסתלקתי - לא בא לי להתקל בו. לגבי הבחור בן ה 16. מן הסתם המשחק מזמן לנו להכיר אנשים שונים עם סיפורים מרתקים ברחבי העולם.

 

[P o o f i]

הוא רודף אחרי כבר יומיים,

למרות שאני מכירה כמה האקרים שדי עצרו אותו. הוא גילה את זה כנראה כי איזשהו באדי הלשין, ולצערי זה קשה למצוא מי זה מבין 100 באדיס.

 

[פעם 3 סוכריה]

ראיתי היום מישהו

שהיה בגילדה שלי ועכשיו הוא בגילדה שלך - YONG דרגה 172 BISHOP .

 

[P o o f i]

אוי הוא מקסים ../images/Emo9.gif

 

[פעם 3 סוכריה]

הוא באמת מאד נחמד

בפורום של הגילדה שלנו יש תמונות שלו.

הוא אסייאתי (כמו 90 % ממשחקי MS). האמת היא שמשעמם לי בגילדה שלי לאחרונה. היא די מתה.

 

[P o o f i]

הרגע הוא נטש אותנו שוב פעם לטובת הגילדה שלכם.