[סוס פרא המקורי]

../images/Emo10.gif

אני עובד עכשיו על פרויקט חדש בתחום האמנות בו אני עוסק. אני אמור להגיש את הפרויקט ולקבל עליו ציון. אתמול, באיזשהו שלב, "החלטתי" שהוא לא טוב כמו שהיה אמור להיות, ואז התחילו כאבים נפשיים. גם כשנאמר לי שאני טועה בהערכה שלי, לא הצלחתי לשנות את דעתי. זו הייתב מבחינתי העבודה הכי טובה שעשיתי מעולם, והידיעה שהיא כנראה לא טובה באמת, הידיעה הזו מכאיבה לי. אני מרגיש כאילו הכל תפל, כאילו שדברים שאני אוהב עשויים להכאיב לי, ובעיקר כאילו אין סיכוי שאי פעם אגמור את העבודה הזו. ההרגשה לא טובה. הייתה גם אתמול איזה פרשה עם מישהו שהבריז לי מפגישה, אז עכשיו אני מרגיש גם בודד. אין לי כח, אני צריך עזרה, אני מרגיש שאני מתקשה להמשיך ולהתמודד. אין צורך להגיד שכל סיפור העבודה הוא הסתבכות נוראית של או סי די. בכל מקרה, אני עוזב את העבודה עד שארגיש יותר טוב.

 

[KIKI D]

אני מאד מכירה

את התחושות שאתה מתאר. זה קורה לי בערך כל יומיים נפילות כאלה. כל דבר שאומרים לי מוריד לי את הבטחון העצמי, וגם אצלי התחושה שאם אני לא מושלמת, אז אני לא שווה כלום ואני כל הזמן חוששת ממה שאנשים חושבים עליי וזה משגע אותי שאף פעם אני לא יודעת בוודאות ומתביישת לשאול בנושאים מסוימים מחשש שאתפס כמוזרה ולפעמים שואלת וגם מרגישה שזה לא מספיק וגם מתפדחת. עצתי לך, סוס יקר: אולי התכנסות בתוך עצמך ליום או יומיים חשובה לשם התרגעות, אבל בטווח הארוך, עבודה ותפקוד מוציאים אותך חלקית מהמחשבות וגורמים לך לראות את הדברים בצורה פחות נוראית כי לפעמים אתה מקבל הערכה תוך כדי תפקוד ממקורות אחרים ואפילו לפעמים מעצמך. מאחלת לכולנו שיפור במצב הרוח. kiki d

 

[ברלה25]

כן גם לי

יש את התחושות האלה ועכשיו אני צריכה להגיש עבודה ללימודים ואין לי מושג איך לעשות את זה ואני חושבת על זה שאני אצטרך לבקש עזרה מהמורה, זה עושה לי רע כי אז הוא יראה שאני ממש לא מבינה כלום וכשהוא יסביר לי אני בטח אבהה בו ולא יבין כלום, ואז הוא ישים לב שאני מוזרה למרות שהוא כבר בטח שם לב משנה שעברה! אוף מקווה שזה יעבור על הצד הטוב ושאני יבין משהו

 

[ברונזה]

אני כותבת כל מבחן שלוש פעמים

בגלל זה נכשלתי בהמון מבחנים-במקום לעשות חמש שאלות הייתי מקדישה את כל השעתיים בחינה לשאלה אחת,אז הלכתי ליועצת והיא נתנה לי הארכת זמן. הבעיה היא שזה היה בתיכון ועוד חודש אני מתחילה אוניברסיטה ואין לי מושג איך אני אתמודד עם זה...

 

[טריניטי23]

לברונזה

היי, אני לומדת כבר באוניברסיטה (כלומר, עכשיו בחופש), ורציתי רק להגיד לך שאמנם אני לא יודעת איפה את מתכוונת ללמוד, אבל בכל האוניברסיטאות הגדולות אמור להיות ייעוץ פסיכולוגי, וגם טיפול פסיכולוגי במקרה הצורך, והייתי ממליצה לך לגשת כבר עכשיו לדבר איתם, כדי שיעזרו לך ויפנו אותך למי שצריך בנושאי הארכות זמן במבחנים, ויוכלו גם לתמוך ולסייע במהלך הלימודים, ובמיוחד בשנה הראשונה, שעם כל ההתרגשות שבה, היא גם די מלחיצה מעצם היותה שנה ראשונה והתחלה חדשה. אם אני לא טועה באוניברסיטת חיפה זה נקרא מרכז ברמן. אני בטוחה שתצליחי. וגם תהני. כיף להיות סטודנטית. טריניטי

 

[ברונזה]

הי,תודה,טריניטי.

זה אכן רעיון.אני גם מפחדת להפסיק את הטיפול שלי בגלל המעבר לעיר אחרת כך שטוב אם יש יעוץ באוניברסיטה עצמה. אני גם נורא מפחדת מהמעונות ומעוד שותפה שתהיה איתי. אני מפחדת שהיא לא תהיה נקיה ומסודרת,שבחורף היא לא תסכים לפתוח חלון ולישון בלי חימום,שהיא תעשה רעש או תדליק אור בלילה... אני בלחץ כבר מעכשיו...

 

[shanshun]

ואם כבר מדברים על אוניברסיטה..

גם לי יש את הבעיה של האי וודאות בבחינות שאני צריכה לבדוק את עצמי מאה פעם, בכל דרך אפשרית,וזה מקשה, אז הצלחתי לקבל הארכת זמן, אבל אני עומדת לפני הבחינה הפסיכומטרית ואני ממש מיואשת, כי זמן זה מרכיב חשוב, ואני צריכה להתמודד עם המון חוסר וודאות...:/ וזה משפיע על הציון שלי... מה אתם עשיתם? איך התגברתם על המכשול?

 

[סוס פרא המקורי]

אני באטרפים ובחרדות.

לקחתי עכשיו שני קלונקס במקום אחד (כבר מזמן סוכם עם המטפלים שלי שזה בסדר) ואתמול לקחתי ואבן (הכדור שנקרא ואבן). כל זה חוץ מהתרופות הפסיכיאטריות הרגילות שאני לוקח. החרדה עצומה, ואנשים שפוגעים בי (בכוונה או ברשלנות) מחמירים את המצב מאוד. יש לי גם פצע פתוח ביד, אני לא יכול לעבוד בגללו וגם זה מלחיץ, כי התיקון צריך לחכות בגלל הפצע, ולפני שאתקן את העבודה האחרונה שלי אין לי דרך לדעת אם התיקון יצליח.

 

[ברלה25]

../images/Emo24.gif

היי תרגע! הכל יהיה בסדר החרדות עוברים ושום דבר רע לא יקרה! הכל בסדר, לקחת שני קלונקס אז אני בטוחה שזה יעזור.... בקשר לעבודה אם יש לך פצע אז אין ברירה חכה קצת אולי זה לטובה ואל תדאיג את עצמך בקשר לזה הרי יש לך פצע וזה לא באשמתך! אני בטוחה שיהיה בסדר!

 

[כוכבית33]

היי סוס פרא

אל תלחם!!! אתה אדם מורכב ולכן יש עבודות שיצאו מכל מיני מצבים שאתה נמצא בהם. העבודה הזאת היא חלק ממך, קבל אותה באהבה גם אם היא לא מושלמת בעיניך. אני חושבת שזה דווקא מראה רבגוניות ועומק.

 

[ברונזה]

תנסה להשלים עם המצב כמו שהוא

לעשות את המקסימום שאתה יכול במסגרת המגבלות שלך (הן הפיזיות והן הנפשיות-החרדה שזה מכניס אותך אליה) אין שום דבר שהוא גורלי-גם את הציון על העבודה הזו,אני מניחה שתוכל לתקן אז תנסה להנות ממנה ככל הניתן

 

[טריניטי23]

היי

חשבתי על מה שכוכבית אמרה וזה עשה לי מאוד טוב. הרי מה הפחד ואיפה השורש? ברצון להיות מושלם או שהדברים יהיו מושלמים (אסייג ואגיד שאצלי זה ככה). אז תשמע, אני אחרי שנתיים טיפול הבנתי שאני לא מושלמת ושלעולם לא אהיה, למרות שעדיין קשה לי להסתגל למחשבה, ושבעצם חוסר המושלמות הזה הוא חשוב וחיוני לי. גם אתה לא מושלם. ואם כן, אז זה הפאק שלך, זה שאתה מושלם, כי אז אתה לא אנושי, אבל אני יודעת שאתה אנושי מאוד אז לפחות זה ירד מהפרק. בקיצר, אם אתה מבין את הדברים שאני מנסה להגיד, כל היופי בעבודה שלך הוא שהיא לא מושלמת. היא אתה, עם כל ההבעה שיש בך. ולדעתי, וכבר אמרתי לך את זה הרבה, אבל לא אכפת לי שוב, העבודות שלך בטוח מהממות, לפחות עם ממוצע הציונים שלך, ובלי קשר אליו. אני יודעת שקשה, אבל תאמין במה שאתה. אני יודעת שאני מאמינה בך. טריניטי.