../images/Emo10.gifעצובה זה מילה עדינה
למה שאני מרגישה עכשיו, אני כל פעם שאני אמורה ללכת למקום חדש, אני נכנסת למן בועה שאולי אני עושה טעות ושאולי לא יהיה לי טוב שם.. כאילו שזה יקרה... במקום שאני אמורה ללכת אליו הבעיות היחידות שיהיה לי זה לקבל את החברה שם, את התסמונת דאון שאני אמורה להתחיל לעבוד איתם וזה פעם ראשונה לעבוד עם חברה כאלה, אף פעם לא הלכתי לעבוד עם תסמונת דאון זה ממש מפחיד אותי, אני אמורה להתחיל לנסות את מזלי בכלביית גבע בדרום, ואני מירושלים, וזה חור המקום הזה באיזה קיבוץ חילוני בדרום... (קיבוץ להב) אני אחושילינג מפחדת ללכת לנסות את מזלי שם, כי אם זה ימצא חן בעיני אני יעבור לגור בדרום לבד עם החתול שלי, וזה כאילו להתנתק מאנשים שהכרתי או שהכירו אותי וקצת בעסה בקטע הזה... לפעמים בא לי פשוט לגמור תחיים שלי בתאונה עם האוטו, אתם יודעים תאונה זה תאונה לא התכוונתי שזה יקרה, אבל אם זה יבוא ממני זאת לא תיהיה תאונה זה להרוג אותי ועוד כמה, ובוא נגיד שתאונות זה הצד החזק שלי, אם אני יתנגש במישהו זה בגלל שאיבדתי ריכוז בנהיגה וכו'. זה קורה לעיתים רחוקות לא לדאוג לי בקטע הזה... אבל עכשיו שהכל צריך להיות כ"כ וורוד אני רואה רק תצד השלילי של העסק, לא מסוגלת בכלל להסתכל על הוורוד שברקע אומנם יש שם גם חזרייה, וכולם ורודים, (בדיחה אישית לחשוב ורוד כי הסביבה ורודה) אבל אבל אבל כל הזמן אבל אני נורא מפחדת מה יהיה איתי ואם אחרי כמה פעמים שנסעתי לדרום זה לא יתאים ומה אני יעשה אם עצמי שוב? כל הזמן מחשבות רעות במקום טובות, למה לעזאזל אני לא מצליחה לחשוב חיובי? למה אני בן אדם שלילי? מי ברא אותי לעזאזל כזאת? קיצור ולעניין, אני כבר לא יודעת אם אני עצובה, או מבואסת, או מפוחדת, או עם חרדות, לא יודעת כבר מה יש לי מה שבטוח לא בא לי לנשום יותר אחרי פחד של החיים. אני מפחדת ללכת להתחיל לחיות מחדש... מפחדת פולי...
למה שאני מרגישה עכשיו, אני כל פעם שאני אמורה ללכת למקום חדש, אני נכנסת למן בועה שאולי אני עושה טעות ושאולי לא יהיה לי טוב שם.. כאילו שזה יקרה... במקום שאני אמורה ללכת אליו הבעיות היחידות שיהיה לי זה לקבל את החברה שם, את התסמונת דאון שאני אמורה להתחיל לעבוד איתם וזה פעם ראשונה לעבוד עם חברה כאלה, אף פעם לא הלכתי לעבוד עם תסמונת דאון זה ממש מפחיד אותי, אני אמורה להתחיל לנסות את מזלי בכלביית גבע בדרום, ואני מירושלים, וזה חור המקום הזה באיזה קיבוץ חילוני בדרום... (קיבוץ להב) אני אחושילינג מפחדת ללכת לנסות את מזלי שם, כי אם זה ימצא חן בעיני אני יעבור לגור בדרום לבד עם החתול שלי, וזה כאילו להתנתק מאנשים שהכרתי או שהכירו אותי וקצת בעסה בקטע הזה... לפעמים בא לי פשוט לגמור תחיים שלי בתאונה עם האוטו, אתם יודעים תאונה זה תאונה לא התכוונתי שזה יקרה, אבל אם זה יבוא ממני זאת לא תיהיה תאונה זה להרוג אותי ועוד כמה, ובוא נגיד שתאונות זה הצד החזק שלי, אם אני יתנגש במישהו זה בגלל שאיבדתי ריכוז בנהיגה וכו'. זה קורה לעיתים רחוקות לא לדאוג לי בקטע הזה... אבל עכשיו שהכל צריך להיות כ"כ וורוד אני רואה רק תצד השלילי של העסק, לא מסוגלת בכלל להסתכל על הוורוד שברקע אומנם יש שם גם חזרייה, וכולם ורודים, (בדיחה אישית לחשוב ורוד כי הסביבה ורודה) אבל אבל אבל כל הזמן אבל אני נורא מפחדת מה יהיה איתי ואם אחרי כמה פעמים שנסעתי לדרום זה לא יתאים ומה אני יעשה אם עצמי שוב? כל הזמן מחשבות רעות במקום טובות, למה לעזאזל אני לא מצליחה לחשוב חיובי? למה אני בן אדם שלילי? מי ברא אותי לעזאזל כזאת? קיצור ולעניין, אני כבר לא יודעת אם אני עצובה, או מבואסת, או מפוחדת, או עם חרדות, לא יודעת כבר מה יש לי מה שבטוח לא בא לי לנשום יותר אחרי פחד של החיים. אני מפחדת ללכת להתחיל לחיות מחדש... מפחדת פולי...
