בדיוק כמו שהתמודדתי כשנולד לי תינוק
מסביב כולם מנוסים ולכולם יש מה לאמר. כלומר, מה לפקד עלי. תאכילי-תניקי-אל תניקי-שישן-תעירי-שיאכל - תינוק צריך-מים -תלבישי עוד שכבות -אסור-מראה-בחדר וכו'. לקח לי שבוע כאמא טריה להבין שאני האמא, ולא התינוקת. ואז עברתי פאזה. חייכתי, שמעתי בסבלנות, נתתי כבוד למי שמשמיע, כי באמת כנראה אכפת לו (לה) ו....עשיתי מה שנראה לי לנכון.
כשהיה צריך, העמדתי את מי שצריך במקום. בעדינות, במילים כמו "תודה על הדאגה, אבל זו האחריות שלי ויהיה בסדר".