מותר להפיל עליכן???
כן! (טוב, נו, אני עונה לעצמי..) אז הייתי קצת בבאסה בימים האחרונים בעקבות ארוע מזעזע שהתרחש סביבי- חברה, מכרה שלא הייתי איתה בקשר בשנים האחרונות התאבדה בסופ"ש. כבר בתקופה שעבדנו יחד, ידעתי שהיא טיפוס של היי מטורף ומצד שני, דאון קיצוני. אבל לא היה לי מושג עד לאן היא יכולה להתדרדר ולא הייתי מודעת שהמצב שלה ממש לא טוב בחודשים האחרונים- ככה שזה בא לי בשוק. אז חוץ מזה שגיליתי שאסונות הם דבק מדהים- אנשים שלא דברתי איתם שנים ופתאם שיחות משמעותיות. העברתי את היום עם חברה ויחד גילינו עד כמה טוב לנו בחיים. עד כמה האושר נמצא סביבנו רק אנחנו קובעים מתי הוא יחשף לנו ומתי הוא יסתתר. וכמה, כל עוד אני יכולה לראות את זה מצבי הוא תמיד טוב, ולא משנה מה קורה סביבי. פתאם אני קולטת כמה כל הזמן אנחנו עסוקים באין, בחסר במקום להנות מהיש. מהנמצא. אז אני עוד בשוק, ומנסה למצוא מילים לכתוב למשפחה, כי בשבעה היום לא הצלחתי להוציא מילה מהפה (אפילו את "המקום ינחם" מעכתי למלמול הזוי..) אבל אני מרגישה שהטלטול הזה פקח לי עיניים ועזר לי להזכר שהאושר כאן. רק צריך לתת לו להכנס. נשיקות.