זוכרות שהשבוע שלי החל ב'רגל שמאל' עם קבלת התשובות של בדיקת הדם הנלווית לשקיפות. כל השבוע היתה בדאון עם המון מחשבות של חששות ופחדים וסרטים רבים רצו לי בראש. בעזרתכן ובעזר אחות וטכנאית שעשתה לי אתמול US הצלחתי להירגע. האחות הסבירה את משמעות בדיקת הדם והטכנאית עשתה לי 'מיני סקירה מוקדמת' וחוץ מהלב והמוח שלא היה באפשרות לסרוק אך את יתר האיברים ראינו. העובר מתאים בשבוע ונכון לעכשיו הכל נראה טוב. {גם גילתה לי את מין העובר}. אחר הצהריים החלטתי להכנס לאתר הקופה ולראות אם חזרו תשובות של בדיקות גנטיות נוספות שעשיתי- אמרתי שהפעם אני הולכת על כל הקופה והוספתי עוד מס' בדיקות 'רק ליתר בטחון' לבדיקות שעשיתי לפני מס' שנים. תודה לאל הכל חזר תקין. הבטחון והאמונה לאט לאט חוזרים אליי. היום חגגנו יום הולדת לילד. כל התמונות שלי בישיבה או מאחורי מישהו. לא מלטפת במיוחד את הבטן והיא קיימת. הערב הרשתי לעצמי לבקש מבעלי שיעשה מס' תמונות שלי ועוד כמה תמונות עם הילד והבטן. עוד דרך ארוכה לפנינו ונעבור שלב שלב עד שנגיע לקו הסיום. אחרי השבוע הזה, לשם שינוי מרגישה שוב מאושרת במלוא מובן המילה ואפילו מצליחה קצת ליהנות מהיותי בהריון, מלהסתכל ולגעת בבטן. {כרגע לא נוח לי שיגעו לי בבטן וזה כולל גם את בעלי }. תמימה כבר לא אהיה אך למספר רגעים מרשה לעצמי להרגיש את התמימות שהיתה בי פעם
