קובה סי, אימפריאליזם נו.
רבים בישראל, מבלי לתפוס את האירוניה, מבקרים את העדר הדמוקרטיה בקובה, מבלי להבין מדוע עבור המוני הפועלים והעניים בכל רחבי אמריקה הלטינית ומעבר לה, קובה נתפסת כמגדל אור, המפיץ אלומות תקווה. אם תשאל ישראלי מהי דמוקרטיה? האם בישראל שולט העם, ואם העם שולט כיצד זה שרוצח המונים, נוכל התוקף את המוני העם העובד והעניים-הרוב בישראל, בשלטון? הישראלי שזה עתה הרגיש כה בטוח בדמוקרטיה שלו, זאת השוללת את הדמוקרטיה מהמוני העם הפלסטיני בשטחים הכבושים, ישיב תשובות מאוד לא משכנעות. במציאות, כבר אתונה העתיקה הראתה כי הדמוקרטיה היא שלטון של מעמד אחד על מעמדות אחרים. במקרה של אתונה, שלטון מעמד בעלי העבדים. במקרה של הדמוקרטיה המערבית-זאת דיקטטורה של הבורגנות , של תאגידי ההון המנצלים את העובדים וללא בושה כובשים עמים אחרים, כפי שראינו לפני מלחמת העולם וכפי שארצות הברית ואנגליה מראים מוכיחות בעיראק. קובה היא שונה. קובה היא מדינה ששם התרחשה בסוף שנות החמישים מהפכה על ידי תנועת גרילה שנאבקה כנגד השלטון המושחת של בטיסטה בו תמכה ארצות הברית. מעמד הפועלים היה משותק על ידי המפלגה הקומוניסטית שהתנגדה למהפכה, כחלק מהמדינות הסטלניסטית של "דו קיום בשלום". התוצאה הייתה כי המדינה הבורגנית נהרסה, ועל המדינה החדשה שולטת מאז הנהגת הגרילה שהפכה לבירוקרטיה. אין שם על כן לא דמוקרטיה בורגנית, שכן הבורגנות נמלטה למיאמי, ולא דמוקרטיה של מעמד הפועלים בצורה של מועצות. תחת לחץ האיום של שליטי ארצות הברית, פנתה הנהגת הגרילה לברית המועצות ממנה זכתה להגנה ולמחירי סוכר נאותים, אך כתמורה צורת השלטון הפוליטית הפכה דומה לזו של ברית המועצות לאחר עליית הבירוקרטיה הסטלניסטית. המהפכה הביאה להלאמת הייצור ולהטבה רבה במצבם של המוני קובה, שעד אז לא זכו לטיפול רפואי ורובם לא ידעו קרוא וכתוב. אנו מכנים משטר זה בשם "בונפרטיזם פרולטרי". דהינו מדינה עם כלכלה פועלית אך בשלטון בירןקרטיה ולא מעמד העובדים עצמו. אלו הקוראים בישראל ובארצות הברית להפיכתה של קובה לדמוקרטיה, אינם מתכוונים לדמוקרטיה פרולטרית, אלא להחזרתה של קובה למצב בה הייתה לפני המהפכה. במסווה של דמוקרטים הם תומכים בשלטון תאגידי ההון, דהינו בדיקטטורה המתקשה להסוות עצמה.. במחצית פברואר השנה, השתתפו חברינו ביריד הספרים הבינ"ל בקובה, שם מכרו באופן גלוי ספרות מרקסיסטית אוטנטית כולל את ספרי טרוצקי, את עיתוננו בספרדית אל מיליטנטה" וכן את ספרם של אלן וודס וטד גרנט:" ההגיון המורד", ספר העוסק במדע ובפילוסופיה של המטריאליזם הדיאלקטי. ספר המתקבל בברכה ובעניין רב בחוגים שונים המעונינים בהעמקת הידע שלהם הן בהתפתחות המדעית התת אטומית, שלאחר ניוטון,( המטריאליזם המכני) והן בפילוסופיה המרקסיטית. ספר שנשיא וונצאולה הוגו צ'אבז ממליץ בכל פה להמוני העם העובד בוונצאולה. עצם העובדה כי חברינו יכלו למכור ספרות מרקססיטית בקובה באופן כה גלוי, לערוך סימפוזיון על טרוצקי והפרספקטיבה המהפכנית, ללא כל הפרעה ,מצביעה על השוני בין ברית המועצות תחת סטלין בשלהי שנות השלושים והילך ובין קובה תחת קסטרו, משום שדבר זה לעולם לא היה מתרחש במשטר סטלניסטי נוסח ברית המועצות ובוודאי לא בתקופת חיי הרודן. בתקופה זאת הוגלו ונרצחו הטרוצקיסטים, כולל טרוצקי עצמו. המהפכה הקובנית נמצאת בסכנת קיום. לא רק עקב הלחץ של האימפריאליזם, המבקש להחזיר את הקפיטליזם הדורסני תחת סיסמאות צבועות בדבר דמוקרטיה, בעוד שבפועל דמוקרטיה זו אינה שלטון העם, אלא שלטון תאיגידי ההון, אלא משום מגמות של חלק מהבירוקרטיה המפתחת אינטרס ברסטורציה קפיטליסטית. כחלק מהמסע האימפריאליסטי כנגד קובה בוש הוציא לפני מספר חודשים, צו האוסר על העברת כספים של גולים קובנים החיים בארצות הברית לבני משפחותיהם לקובה. צו זה גם מגביל את אפשרותם לבקר בקובה. הדבר רק מראה את צביעות הבורגנות האימפריאליסטית והמסע שלה כנגד הגבלת חופש התנועה בקובה. מאחר מדובר בסנקציות חדשות נוספות שיעלו למעלה ממיליראד דולר לבני משפחות גולים החיים בקובה, בנגוד לגוזנוס( תולעים)- הימין הרדיקלי במיאמי, רוב הגולים מוחים על צעדים אלו. בתגובה לסנקציות חדשות אלו, שכוונתן למוטט את הכלכלה הקובנית הענייה, הממשלה הקובנית נאלצה לעלות ב15 אחוז את המחירים בחנויות הממשלתיות, שם אלו שיש כסף המגיע מארצות הברית יכולים לקנות מוצרים מעל אלו המוקצים לשם הקיום המינימלי לכלל האוכלוסייה. אין מדובר באוכלוסיה עשירה, אלא באוכלוסיה שיש לה קצץ יותר כסף משום בני משפחה גולים , השולחים להם כספים, כדי להשלים את צריכת המינימום. לרוע המזל צעדים אלו, פרי מדיניות "החופש" של בוש, רק יגדילו את מספרם של אלו החיים מתחת לקו העוני אשר מספרם ככל הנראה מגיע לכדי 20 אחוז מהאוכלוסייה. צעדים אלו מעודדים את החרפת ההבדלים המעמדיים הנוצרים בקובה בין אלו שיש להם ובין אלו שיש להם פחות ופחות. על אלו שיש להם יותר, יש למנות לא רק את בעלי העסקים הקטנים, מסעדות פרטיות ואלו הנהנים מהתירות כזונות ,אלא אלו הקשורים בצורות שונות למשקיעי ההון הזר, רובם אנשי בירוקרטיה הקשורים במנגנון המדינה. הבדלים מעמדים גדלים אלו מסכנים לא רק את השגי המהפכה הקובנית: החנוך לכול, הרפואה, הקיום המינימלי האנושי, אלא את עצם קיומה של המדינה הקובנית. המתעשרים של היום יבקשו מחר לעבור לשיטה קפיטליסטית. נטייה זו לרסטורציה קפיטליסטית עוד תחריף עוד יותר לאחר מותו של קסטרו. נטייה זו גם משתקפת בעיתון גראמה אשר מפעם לפעם מציין לטובה את השינויים החלים בסין. הבירוקרטיים בסין כידוע הכניסו לחוקה סעיף המקדש את ההגנה על הרכוש הפרטי. לא פחות מסוכנת היא העובדה כי הצבא בקובה מנהל לאחרונה עסקים משלו בתעשייה, בחקלאות ובתיירות.משמעות הדבר כי מנגנון המדינה עצמה מפתח פחות אינטרס להגן על הרכוש המולאם. הצבא מפתח מדיניות של יתר אוטונמיה למפעלים הממשלתיים. הדבר רק יחריף את ההבדלים בין האזורים השונים בקובה, דבר המזכיר את שהתרחש ביוגוסלביה לפני התפוררותה. לא פחות מדאיג הוא כי השחיתות הולכת ופושה, והשחיתות היא דרך להצבר הון פרטי. בתוך מנגנון המדינה עצמה מתגבשות שתי מגמות, מגמה ימנית המבקשת לעשות רפורמות קפיטליסטיות, ומגמה שמאלית שבראשה קסטרו המבקשת לנסות ולשמר את השגי המהפכה המבוססים על הלאמת הייצור. הסתירות המחריפות בין המגמות השונות הן שמאפשרות למרקסיסטים לפעול בגלוי בקובה.המרקסיסטים מתנגדים לרסטורציה קפיטליסטית אשר תחסל את ה"בונפרטיזם הפרולטרי" ותחזיר את קובה לימיה החשוכים עת היא שמשה בית זונות ובית הימורים למאפיה האמריקאית. אולם כדי להציל את המהפכה הקובנית, יש הכרח שמעמד הפועלים יסלק את הרפורמיסטים הימניים המבקשים להחזיר את קובה לקפיטליזם. הדרך היחידה היא ממשלת פועלים ואיכרים על בסיס הפרוגרמה של לנין וטרוצקי, דהינו ממשלת פועלים על בסיס מועצות פועלים ממשיות, פיקוח פועלים דמוקרטי על הייצור, ומדיניות אינטרנציונליסטית התומכת במאבק המהפכני בעולם כולו וקודם כל בוונצאולה. מסיבה זו אנו בונים ארגון מהפכני בקובה, הנאבק לצד כל אלו המבקשים למנוע רסטורציה קפיטליסטית. .
