אצלי זו ממש לא היתה אהבה ממבט ראשון.
הסיפור של התחלת הקשר שלנו קצת ארוך, אבל אולי בהזדמנות אספר לכם אותו, אם יהיה ביקוש- לא רוצה לשעמם אתכם
בכל מקרה, אני התאהבתי בנסיך שלי בגלל מכלול של תכונות- חוש ההומור והשנינות שלו, השכל החד, השיחות העמוקות שאפשר לנהל איתו, הכשרון הקולינארי שלו, החיוך הכובש שלו, הביישנות, אבל מעל הכל- טוב הלב שלו.
לא התאהבתי במבט ראשון אבל כן ידעתי מהערב הראשון שיש פה משהו מיוחד. שיחקנו ב"אמת או חובה" במעגל משתתפים שלא הכרתי, היא אמרה משהו על עצמה שהיה שילוב של רגישות עם אינטליגנציה עם טוויסט של תפיסת עולם יחודית, ואיך ששמעתי את זה הבהבה לי נורה מול העינים
הושטתי לי יד ואמרתי לה: "נעים מאד, אני דיפי ואת תהיי החברה הכי טובה הבאה שלי"
כתבתי על זה בבלוג באותו ערב... (זה עדיין שם
) פעם ראשונה ויחידה בחיים שלי שקרה לי דבר כזה ועוד כתבתי עליו בבלוג. כאמור, זו היתה נבואה שמגשימה את עצמה, היא אכן החברה הכי טובה שלי ביקום
לגבי מה אהבתי בה.. אוי, יש כל כך הרבה שאני הופכת להיות קיטשית שאני מפרטת את זה
אני אסכם את זה בכך שמהרגע שנפגשנו צחקנו שיצרו ואתנו אחת בשביל השניה, אני עדיין לגמרי מרגישה ככה
עבורי היא כמעט מושלמת (סבתא בשלנית שהיתה שולחת לנו אוכל עדתי בכל סופ"ש היה הופך אותה למושלמת לגמרי
אפילו לא התרגשתי מבפנים, אבל איך שראינו אחד את השניה...
או שעיניה נחתו גם על עיני, היתה מבחינתי הרגשה באויר כמו
הסרטים המצוירים של פעם, שהבחור פגש את הבחורה.
אלאדין את יסמין, אריאל את מה שמו, היפה את החיה,
פוקוהונטס ומה שמו, לכלוכית את הנסיך הארי, פוטר את האגריד,
אבו את יאגו וכו' וכו'.....
כי כשנפגשנו לראשונה שנינו היינו תפוסים, במערכות יחסים ארוכות. אני יכולה להעיד שכן היתה התלהבות ממבט ראשון, אני יודעת שהדגית, מהאדם שמולנו... והתכוונו לקחת את זה למקום ידידותי (לא קרה כי הרעיון לא מצא חן בעניי בת הזוג שלו... )
בפגישה המחודשת כבר ידעתי שזה משהו אחר. היא התרחשה שנה אחרי הפגישה הראשונה ההיא. שנינו כבר היינו פנוים, ואחרי כמה חודשים של חפירות אינסופיות אחד לשני במסנג׳ר. המון שיחות אישיות. הוא הקסים אותי.
ברור שזה היה התמונה הכוללת אבל בגדול אפשר להגיד שיש לי משיכה לטיפוסים קצת מוזרים, הוא תמיד היה ויהיה מוזר בעיני, אפילו כבעלי ואב שתי בנותי הוא עדין מוזר... ואני מאוד אוהבת את זה בו. כשהוא לא מוציא אותי מהכלים.