אם זה כל מה שלקחת מהספר
חבל בשבילך.
יש בו הרבה יותר מזה, זה בפירוש לא זבלון רומנטי בשקל.
ועוד משהו:
בהתחשב בכמות הילדים שמאובחנים היום באיזושהי תסמונת מהספקטרום, לפחות באופן סטטיסטי יכול להיות שגם פה יש אמא לילד כזה.
לא נראה כל כך רגיש ומתחשב מצדך, להגיד על ילדי האספרגר "ממש המוח שלהם שרוט חזק", "יש להם בעיה חמורה בזוגיות", "אנשים כאלה לא ניתנים להרפאה".
מעבר לזה, שיש דרכים להתמודדות עם כל מיני דברים שעשויים להפריע לילד להשתלב, כולל תחושתיות יתר.
גם לאמא שהילד שלה סובל מתחושתיות יתר או OCD היית אומרת שאי אפשר לטפל בזה?
לפעמים, האבחון הוא הצעד הכי חשוב וגדול בטיפול.
אני מכירה גבר שאובחן עם אספרגר בגיל 43.
אני לא יכולה לתאר לך כמה הוא שמח, אחרי כל השנים האלה, לגלות שהוא לא "מטומטם" או "לא מבין בנשים".
כמה הוא שמח לגלות, שיש שם לדבר הזה שמונע ממנו להבין את שפת הגוף של הדייט ומנעה ממנו זוגיות כל השנים.
שלא לדבר על האשמה בהטרדה מינית, כי הוא באמת לא הבין את הגבול בין יחסים קורקטיים בעבודה לבין יחסים ידידותיים.
