הנערה מהדואר/ שטפן צוויג
הוצאת מודן, 2013
259 עמודים
מגרמנית:טלי קונס
אין מילים. זה מה שאני מרגישה פתאום כשלפני הדף הריק. פעם ראשונה שלאורך כל הקריאה רק חיכיתי לכתוב משהו על הספר. לצטט, להביא תובנה, והנה, פתאום כשהדף מולי- אין מילים. קראתי כבר דברים של צוויג אז ציפיתי לתגובה רגשית ואינטלקטואלית חזקה, אך חסרת מילים לא חשבתי שאשאר.
כריסטינה, 26, חיה עם אמה בכפר נידח באוסטריה אחרי מלחמת העולם הראשונה. בזמן המלחמה אחיה נפל בקרב, אביה נפטר והיא ואמה נאלצו לזנוח את חיי הנוחות של וינה ולעבור לכפר קטן בו סידרו לכריסטינה עבודה כפקידת הדואר.
ב-35 העמודים הראשונים של הספר מתוארים חייה העלובים של כריסטינה (ושל עוד כמה מיליונים לאחר המלחמה ההיא), חוסר האונים, הפחד, הדלות (הפיננסית והרוחנית). אני חושבת באמת שמעולם לא קראתי תיאור כל כך מדכא, אמין, מפחיד וריאליסטי. ממש התחשק לי לקרוע את בגדיי מרוב אבל על החיים האלה שהאוכלוסייה התמימה בכל ארצות אירופה נאלצה לחיות.
באופן מפתיע מקבלת כריסטינה הזמנה מדודתה (שברחה לפני זמן רב לאמריקה בשל שערורייה אישית) להצטרף אליה ואל בעלה לשבועיים של נופש במלון באלפים השוויצריים. שם כריסטינה עוברת מייק- אובר חיצוני (מקבלת בגדים יפים, תסרוקת אופנתית, תיק עור...) שמשפיע מיידית גם על תחושותיה וביטחונה העצמי. אם קודם אמרתי שמעולם לא קראתי תיאור כל כך מדכא ... הרי שבחלק זה אני יכולה להגיד שמעולם לא קראתי תיאור שגרם לי לשמחה כזאת, אושר פשוט וחסר מעצורים. כמה נפלא היה לטייל עם כריסטינה בחדרים המפוארים, להיות מחוזרת לראשונה, להיות מסמר הערב ערב אחרי ערב. העיניים האלה שהיו כבויות כל הזמן בעוני ודלות נפתחו פתאום לראות שאפשר לחיות כבר אחרת.
כבר בניתי תיאוריות איך הדודה מאמצת את כריסטינה ולוקחת אותה איתה לאמריקה, מוציאה אותה מהדלות הנוראה שבה היא שרויה (הרי כסף מצוי אצלה בשפע...). ואם הדודה לא רוצה לאמץ את כריסטינה אז גם שידוך לאחד מבאי המלון רמי המעלה היה מספק אותי. כריסטינה הייתה מקבלת את החיים שחלמה עליהם, שהיא (ועוד כמה מיליונים) ראויים להם. כמובן שהתיאוריות האלה התבררו כלא נכונות מהר מאוד.
כריסטינה נאלצת לחזור לחייה הקודמים, אבל כמה שלפני הנסיעה למלון היו חייה קשים, עכשיו, כשהיא יודעת מה היא מפסידה הם ממש בלתי אפשריים. בתוך תחושות אלה היא פוגשת גבר, פרדיננד. ושניהם יודעים שהם מצאו נפש תאומה. לא ארחיב בשלב זה כי זה שיא הספר ורוצה להעניק לכם אפשרות להגיע לכך כ"טאבולה ראסה".
כמה ציטוטים שאהבתי:
"אנשים שאינם מסוכסכים עם עצמם אינם מושפעים מאוד מסביבתם" (עמוד 128)
"כל חומר יש; לו גבול קבוע של מתח שמעבר לו אי אפשר לאמצו עוד, מים יש להם נקודת רתיחה, למתכות נקודת ההיתוך שלהן, וגם מרכיבי הנפש כפופים לחוק ברזל זה" (עמוד 147)
באחת הפעמים שהנחתי את הספר לאחר קריאה של מספר דפים, פתאום שמתי לב למחשבה שהושקעה בכריכה. פשוט נפלא. עדה ורדי, מעצבת הכריכה, עשתה עבודה חכמה מאוד, שהתבררה לי רק במהלך קריאת הספר. תרגום הספר וההגהה ברמה גבוהה וראויה לציון!
אני מקווה שלא קראתם עד הסוף, אלא הבנתם כבר באמצע דבריי שלא צריך לבזבז זמן על השטויות שאני כותבת, אלא ללכת ישר לחפש את הדבר האמיתי- הנערה מהדואר.
דוז פואה!
• נקודה אחת שהייתי משנה- את המשפט האחרון על הכריכה האחורית. קצת פוגם למי שמכיר כבר את שטפן צוויג ותולדות חייו. הייתי שמחה אם לטובת קוראים אחרים היו מורידים את השורה.
