כנרת זמורה ביתן
2010, 224 עמודים
מצרפתית: רמה איילון
"לגלות שאתה בן של רוצח זה נורא יותר מאשר להיות בעצמך רוצח. לרוצח יש את ההצדקות שלו, הוא מסתתר מאחורי המילים, הוא יכול להכחיש, להתפאר במעשיו, ליטול אחריות על פשעו, על התפקיד שמילא, להתייצב בגאווה על הגרדום. הוא יכול להתחבא מאחורי הפקודות שניתנו לו, להימלט, להחליף זהות, לברוא בעצמו הצדקות חדשות. הוא יכול לחזור בתשובה, הוא יכול הכל. אבל הבן- מה הוא כבר יכול לעשות חוץ מלמנות את הפשעים שביצע אביו ולשאת את העול במשך כל חייו?" (עמ' 206).
הספר מתאר את סיפורם של שני אחים. למעשה, הוא מתחיל במות אחד האחים (התאבדות) וחוזר אחורה למקורות ההתאבדות. הוא בנוי מהיומנים של שני האחים- רשל (הבכור שהתאבד) ומלריך הצעיר, שמוצא את היומנים ונאלץ לשאת לבדו את המטען שמוצא בהם.
שני האחים נשלחו בצעירותם לגור בפרוורי פריז עם דודיהם. ההורים נשארו בכפר באלג'יריה. האב הוא גרמני שהשתקע שאלג'יריה בשנות ה-50 והאם היא ילידת אלג'יר. במהלך מלחמת האזרחים שהתרחשה באלג'יר בשנות ה-90 ההורים נטבחו עם אנשים נוספים מכפרם ורשל נסע לכפר להתאבל על הוריו. שם הוא מוצא את מסמכיו של אביו, מה שמשנה את חייו לעד.
במקביל לתיאור חשיפת העבר של האבא, מתואר הפרוור של פריז שמתמלא באיסלמיסטים שמנסים להשתלט על הפרוור ולעשות אותו אסלאמי קיצוני מבחינת הרכב האוכלוסייה, קודי ההתנהגות וכו'. מלריך, הבן הצעיר אף משווה את התהליך למחנה ריכוז שיהפוך למחנה השמדה ברגע שיהיה לאיסלאמיסטים מספיק כוח.
לא כתבתי מה הגילוי על העבר של האב, אך אני משערת שלקורא הישראלי (יהודי) הוא ברור מאליו. לאחר שקראתי ספרים רבים בנושא, אני לא יכולה לומר שהתפעלתי מהספר הנוכחי- לא מרמת הבקיאות של הסופר, ולא מרמת הכתיבה.
א ב ל הגדולה של הספר הזה היא לא לקורא היהודי המכיר את עברו. סיפור שמסופר ע"י נער פרוורים צרפתי ממוצא אלג'יראי מוסלמי והגילוי של זוועות השואה בעיניים שרגילות לשטיפות מוח אסלאמי סטיות ובורות בענייני העולם, נקרא אותנטי ויכול לדבר לקהל שלא קורא את אנה פרנק ואת פרימו לוי כחלק מספרות החובה של עמו.
אני מקווה שהספר יגיע לקהל יעד זה, והם ימצאו אותו מטריד מאוד.
