הבריחה ממחנה 14/ בליין הרדן
ספרית מעריב, 2013
מאנגלית: ענת שיר
220 עמודים.
לפי כמה שבועות סיימתי לקרוא את "האביב שבלב" שמביא סיפור על נשים צפון קוריאניות שנמכרות לזנות לקוריאה הדרומית. בספר ההוא, יש תיאור של החיים "החופשיים" בצפון קוריאה, פולחן האישיות למנהיג, דעות הנשים, הרעב היחסי שהן סובלות ממנו. בקיצור, "האביב שבלב" גרם לי לרצות לקרוא עוד על קוריאה הצפונית.
הספר הנ"ל מתאר את קורות חייו של שין- הסוף ידוע מראש- שין הצליח לברוח ממחנה ריכוז ולעבור לחופש של המערב. במהלך הספר אנו נחשפים כיצד זה קרה.
שין נולד בתוך המחנה להורים שלא נישאו אלא קיבלו הרשאה על התנהגותם הטובה להתייחד חמש פעמים בשנה. הוא נולד למציאות בה הוא לא מכיר את מה שמחוץ למחנה הריכוז, והחינוך שהוא מקבל הוא לא מההורים אלא מהשומרים/ מורים- הערכים המרכזיים הם הלשנה על משפחה וחברים וציות מלא לסמכות. ביחסיו של שין עם הסובבים אותו (המשפחה שלו, חבריו לכיתה, האנשים שאיתם עובד) אין שום דבר חם/ אנושי. כשהוא כילד בן שש רואה את מורהו חובט בפניה של ילדה בת שש והיא מתה- זה לא מעורר אצלו שום רגש. גם כשהוא צופה בהוצאה להורג של אמו ואחיו- לא מבצבץ שום רגש.
המטרה העיקרית של שין- לזכות בעוד קצת אוכל, וזה גם מה שיוביל אותו בסופו של דבר לברוח מהכלא.
בספר יש מספר תיאורים קשים לקריאה. אני לא חושבת שמי שקרא מספר ספרי שואה, יזדעזע יתר על המידה, אך בתי כלא תת קרקעיים עם עינויי גוף קשים, הוצאות להורג וצפייה נונשלנטית במוות- לא בהכרח יתאימו לכולם.
הספר חשוב מאוד כי הוא מתאר מציאות בלתי אפשרית שקיימת עד היום, והמערב לא מצליח "להשתלט" על הבעיה הזו. אני חושבת שמבחינת ידע ומושג מה קורה שם- זה מעניק לנו הרבה מאוד נקודות למחשבה. אני חושבת שזה לא הגיוני מה שהאנשים הללו צריכים לעבור, והם אפילו לא רואים אור בקצה המנהרה. לא פעם הפשעים הנאציים מוזכרים כאן, מושווים למה שמתרחש עד היום.
הספר כתוב בצורה קולחת, ככתיבה עיתונאית, ואכן, המחבר הינו עיתונאי שראיין מספר פעמים את שין. עם זאת, אני לא בטוחה שמבחינה ספרותית הוא מספק את הסחורה. הוא פשוט כתוב ככתבה עיתונאית ארוכה (ומעניינת) ולכן למי שיבחר לקרוא את הספר הזה- עדיף לבוא בציפייה לכתבה ממש ארוכה בשבעה ימים ולא למוסף הספרות האיכותי.