דברי מתיקה/ איאן מקיואן
395 עמודים, עם עובד
2013
מאנגלית: מיכל אלפון
Sweet Tooth- Ian McEwan
יש לי חולשה לאיאן מקיואן. קראתי מספר ספרים (לא את כולם) ואהבתי את כולם (למעט אחד). שני ספרים נצרבו חזק מאוד- 'על חוף צ'יזל' שהיה מעולה ו'כפרה' שהיה מדהים בעיני. לא פלא שקניתי גם את זה, בלי לדעת אפילו על מה הוא. לא ידעתי למה לצפות, רק ידעתי של'דברי מתיקה' אין לי מה לחכות. זה לא מקיואן שאני אוהבת.
הספר מספר את סיפורה של סרינה, בחורה אנגליה באנגליה של שנות ה-60 וה-70. בהתחלה אנחנו פוגשים אותה כסטודנטית שמנהלת רומן עם מרצה באוניברסיטה ומאוחר יותר אנו פוגשים אותה כעובדת במשרה ציבורית בשירות החשאי. היא נשלחת למשימה זוטרה שקשורה לתחום אהבתה הגדולה- הספרות. (השאר כבר יהיה ספויילר)
אין בספר בשורה גדולה מבחינת סיפור. סיפור על צעירים באנגליה שמנסה לצאת מהמשבר שאליו נקלעה על רקע ההיפיזם השולט באותה התקופה. א-ב-ל יש שני דברים:
א. היכולת של מקיואן להכנס לדמותה של סרינה, תשומת הלב שלו לדקויות האנושיות, הדמות העגולה והלא מושלמת שהוא יצר גרמה לי להרגיש חשופה, מוכרת. ליצור הזדהות עם אישה שכל אורח חייה שונה משלי- מנהגים, עבודה, תקופתה- ובכל זאת התובנות שהיא מגיעה אליהן דיברו אליי ועליי.
ב. הנטייה של מקיואן (כמו ב"כפרה") להביא את הסיום כפצצה לקורא, ולהשאיר אותו הלום, מוצאת חן בעיני- הוא משאיר את העבודה הקשה לנו: השלמת הפרטים, החשיבה על העתיד. הקורא בספר הזה חייב להיות אקטיבי – כל אחד יחבר סוף משלו אחרי שקרא את הפתרון של מקיואן. אוהבת ספרים כאלה. הסוף פתוח, אך לא פרוץ.
אין לי נטייה ומשיכה לכתיבה. הלוואי והיה לי כשרון והייתי יכולה לכתוב משהו טוב באמת. בעיני, לא כל מי שאוהב לקרוא בהכרח יודע לכתוב, ואני משערת שאכן אין לי, גם אין לי את הצורך הזה- אך היו מספר דברים שקראתי בספר הנוכחי שממש גרמו לי לקנא- איך לא חשבתי על סיפור כזה? למה אני לא כתבתי את זה???
קראתי את הספר ביומיים (מאוד מהר ולא אופייני לי) ואני בכלל לא בטוחה שכולם ימצאו את הספר טוב, אך אני נהנית מאוד מדמותה של סרינה ושוב אני מתפאלת מיכולתו של מקיואן להכנס לנשמתי.