דברי מתיקה/ איאן מקיואן

אינגהס

New member
דברי מתיקה/ איאן מקיואן

דברי מתיקה/ איאן מקיואן
395 עמודים, עם עובד
2013
מאנגלית: מיכל אלפון

Sweet Tooth- Ian McEwan

יש לי חולשה לאיאן מקיואן. קראתי מספר ספרים (לא את כולם) ואהבתי את כולם (למעט אחד). שני ספרים נצרבו חזק מאוד- 'על חוף צ'יזל' שהיה מעולה ו'כפרה' שהיה מדהים בעיני. לא פלא שקניתי גם את זה, בלי לדעת אפילו על מה הוא. לא ידעתי למה לצפות, רק ידעתי של'דברי מתיקה' אין לי מה לחכות. זה לא מקיואן שאני אוהבת.

הספר מספר את סיפורה של סרינה, בחורה אנגליה באנגליה של שנות ה-60 וה-70. בהתחלה אנחנו פוגשים אותה כסטודנטית שמנהלת רומן עם מרצה באוניברסיטה ומאוחר יותר אנו פוגשים אותה כעובדת במשרה ציבורית בשירות החשאי. היא נשלחת למשימה זוטרה שקשורה לתחום אהבתה הגדולה- הספרות. (השאר כבר יהיה ספויילר)

אין בספר בשורה גדולה מבחינת סיפור. סיפור על צעירים באנגליה שמנסה לצאת מהמשבר שאליו נקלעה על רקע ההיפיזם השולט באותה התקופה. א-ב-ל יש שני דברים:
א. היכולת של מקיואן להכנס לדמותה של סרינה, תשומת הלב שלו לדקויות האנושיות, הדמות העגולה והלא מושלמת שהוא יצר גרמה לי להרגיש חשופה, מוכרת. ליצור הזדהות עם אישה שכל אורח חייה שונה משלי- מנהגים, עבודה, תקופתה- ובכל זאת התובנות שהיא מגיעה אליהן דיברו אליי ועליי.
ב. הנטייה של מקיואן (כמו ב"כפרה") להביא את הסיום כפצצה לקורא, ולהשאיר אותו הלום, מוצאת חן בעיני- הוא משאיר את העבודה הקשה לנו: השלמת הפרטים, החשיבה על העתיד. הקורא בספר הזה חייב להיות אקטיבי – כל אחד יחבר סוף משלו אחרי שקרא את הפתרון של מקיואן. אוהבת ספרים כאלה. הסוף פתוח, אך לא פרוץ.

אין לי נטייה ומשיכה לכתיבה. הלוואי והיה לי כשרון והייתי יכולה לכתוב משהו טוב באמת. בעיני, לא כל מי שאוהב לקרוא בהכרח יודע לכתוב, ואני משערת שאכן אין לי, גם אין לי את הצורך הזה- אך היו מספר דברים שקראתי בספר הנוכחי שממש גרמו לי לקנא- איך לא חשבתי על סיפור כזה? למה אני לא כתבתי את זה???

קראתי את הספר ביומיים (מאוד מהר ולא אופייני לי) ואני בכלל לא בטוחה שכולם ימצאו את הספר טוב, אך אני נהנית מאוד מדמותה של סרינה ושוב אני מתפאלת מיכולתו של מקיואן להכנס לנשמתי.
 

מחשבות

New member
אפילו אם אני עוד קונה ספרים לא טובים של אוסטר

או מורקמי, לפחות בשביל פרוייקט קטילה, למקיואן אני כבר מזמן לא טורח להתייחס.
 

just Orli

New member
וואו, תודה

גם אני עוד זוכרת את כפרה לטובה, שמונה שנים לפחות אחרי שקראתי אותו (אם כי רוב הפרטים נמחקו מזכרוני). את שבת אני זוכרת קצת פחות לטובה, ושום פרט לא נשאר לי ממנו. ראיתי את החדש בחנות השבוע, וחשבתי עליו קצת. ההמלצה מושכת מאוד - אשקול אותו לחיוב, תודה
 

אינגהס

New member
את 'שבת' לא קראתי

קראתי את 'אהבה עיקשת' שהיה טוב, חוף צ'יזל שהיה מצויין, גן הבטון שלא אהבתי.

יש לי את 'התמים' שלו זמן רב ונראה לי שבא לי גם על 'סולאר' שלו, אבל אין לי אותו.
 

edy7000

New member
'כפרה' הוא בין הספרים הטובים שקראתי,

'שבת' היה איטי מדי אבל כתוב מצוין, 'אהבה עיקשת' היה מוצלח, ואת 'על חוף צ'יזל' יש לי באנגלית, ממתין לתורו יחד עם 'דברי מתיקה' שהזדרזתי לרכוש.
מסכים איתך שגם אם הסיפור של מקיואן לא טוב, הכתיבה שלו מצוינת ומעוררת קנאה.

תודה על הסקירה!
 

Arana

Member
מנהל


קראתי רק שניים של מקיואן, למען האמת די מזמן, ואני לא ממש זוכרת את עוצמת הכתיבה הזו שאת מדברת עליה... אבל אני בהחלט מבינה על מה את מדברת כשאת כותבת שלא בטוח שאחרים ימצאו את הספר טוב, אבל הכתיבה שלו טובה ונכנסת לנשמה. יש מקרים כאלה שאני קוראת ספר שבאופן אישי אני אוהבת, אבל נראה לי שזה רק אני, ואחרים לא יחשבו כך.

תודה על הסקירה
 

אשלינג

New member
תודה על ההמלצה

הספר נראה מאוד יפה אני אוהבת ספרים תקופתיים
אני מקווה שהסוף לא מדכא מידי
 

roni64

New member
אני לא מאוהדיו

אבל מהספר הזה נהניתי. הוא כתוב בכשרון, וכמו שציינת הדמות הראשית משכנעת.
 
אני מחבב את מקיואן


ולאו דווקא בגלל שנינותו המחודדת, מחודדת מדי לפעמים, אלא משום שב"סולאר" הוא מלעיג על האנטישמיות האינטלקטואלית של חוגים מסוימים בחברה הבריטית. ועל כך אומר, אויבו של אויבי הוא ידידי.
 
למעלה