קווי המורשת הם בגודל מלא, אלו אטרקציות.
מה אפשר להגיד על זה? נהדר,
חבל שבישראל כל הפוטנציאל של המסילות ההיסטוריות נזרק לפח, ואנחנו נוכל רק לחלום על מציאות אלטרנטיבית שבה זה לא התרחש.
קווי המורשת הם בגודל מלא, אלו אטרקציות.
ההבדל הוא שניתן לבנות קו מיניאטורי (או שלא לבנות - ע"ע ה"מטרונית" במאדפורד שהתשתית היחידה שלה היא התחנות הסיבוביות) כזה בפארק, שביל, או שטח של אטרקציה קיימת כמו גן חיות וכו' בלי לקחת רצועת שטח בגודל שרכבת אמתית מצריכה.
בירושלים למשל אני מניח שרכבת כזו בין החאן לממילא דרך גן בלומפילד ובוטה לצד המזרחי של מתחם ממילא יכולה להיות אטרקציה משמעותית לחיבור בין שני אזורי קניות פופולריים. במקום אחר בבירה יתכן שמסילה בצידו הדרומי של גן הפסלים של מוזיאון ישראל (תחנת מוצא בקופות, בתוך תחום המוזיאון, סיבוב מתחת לפסלים העיקריים ומסלול שיעבור לפחות 50 מטר מדגם הולילנד כדי שלא להפריע לחוויית הצפיה בו, ועד לצד המערבי ביותר במתחם תוכל להיות חוויה מהנה לחזרה מהאגפים החדשים ביותר (המוזאון אמור להתפתח מערבה בצורה מודולרית) במקום להצטרך ללכת את כל הדרך חזרה ברגל.
לגבי מורשת - בימינו המיטב שניתן הוא לקחת אחריות על שלוחת מטען פרטית כלשהי ולהריץ עליה רכבת סטנדרטית ישנה. זה לא יהיה הכי אטרקטיבי. מי שיכולים להריץ רכבת מורשת הם קיבוצי עמק הירדן אם ישקמו את קו העמק צפונית לבית-שאן ויריצו עליו רכבות עד לכינרת, אבל זה אומר השקעה בשיקום מאסיבי. לטעמי הפעלת הקו הישן לירושלים בתור קו מורשת בעייתית מאד מבחינת תחנת מלחה - שהיא פשוט מודרנית מדי לכך, והורסת את החוויה. מי שהשקיעו בתחנה מודרנית התחייבו למעשה לקיים שם קו מודרני. לו רצו רכבת מורשת היה צריך להקים שם תחנה במראה ישן עם שני רציפים, משהו שיזכיר את התחנות הוותיקות שעל הקו.
