שכחתי את פרדיננד...
היה גם אחד האהובים עלי... וגם, תפו ופוזה, ספר שלם על חתול אחד, שירים שענת אוהבת במיוחד, אורה הכפולה ואריך קסטנר באופן כללי, נוריקו סאן הילדה מיפן... סבא שלי היה מקריא לי את האקלברי פין ותום סויר והייתי מחכה לכך בשקיקה...
וקצת אח"כ שקראתי כבר לבד, אז כל הספרים של אסתר שטרייט וורצל.. אורי, אליפים, בני דניאל...האסופית, אן שירלי, אן מאבונלי וגם גן ורדים האלמותי שאני עד היום מחפשת בשביל אחותי הקטנה...
הילדון שלי לא מאוד נאמן לספרים... כרגע הוא אוהב את הבית של יעל, דירה להשכיר, יונתן בלש ממש, הכבש השישה עשר ( הכי עקבי אצלו כמה שירים בסיום כל סיפור), מיץ פטל ( יותר אני אוהבת להקריא...) וסיפורי אגדות...
אני אקריא לו עד שידע לקרוא לבד. הכי כיף לקרוא לבד. לכל אחד מגיע את האסקפיזם הזה...
מקריאה רגיל, קצת אינטונציה... לא מוגזם, אנחנו לא אוהבים מוגזם.