שרשור ספרי ילדים

[ציפירפורה]

אנחנו מקריאים בהמשכים את הקוסם מארץ עוץ

 

[MagicMama]

אני מאוד אהבתי את

אורה הכפולה, אליפים, אל עצמי
ובכלל מאוד אהבתי לקרוא, כל ספרי הנוער של סמדר שיר ואיטו אבירם, הייתי מנויה למגזין (שכחתי את שם המגזין) ומצפה בכיליון עיניים לרגע שאני נכנסת מתחת לשמיכה עם המדור של איטו אבירם, היה לו סיפור בשם: "יעל ואני"...
איזו נוסטלגיה, היו ימים...

הילד בן שנה ושבעה חודשים, עדיין אין לו סבלנות לשבת איתי עם סיפור, אני מנסה את איילת מטיילת ואיפה איילת של רינת הופר. וחרוזים טעימימים, ברכבת יושבת ארנבת.

הילדה בת ארבע מאוד אוהבת ספרים, "איך לתפוס כוכב", החיפושית שהלכה לחפש את הנקודות שלה (או משהו כזה), והאמת, שאנחנו מנויים בספריה אז כל חודש מחליפים שישה ספרים לפי בחירה.

ספרים הם הזמן איכות שלי עם הילדה ואני הכי אוהבת אותם בעולם. אשמח להיעזר בכם ולקבל המלצות לספרים טובים לגיל שלה (ארבע).

 

[buzhietta]

מנצל"שת - ספרים לקראת לידת אח - חובה?

אני אמורה ללדת בעוד חודשיים בערך.
רוני עכשיו בת 3.9.
אנחנו מדברים איתה על ההריון ועל מה שצפוי לאחר הלידה כבר די הרבה זמן.
יש לה גם תכניות לאח שלה ולעצמה (למשל - היא הודיעה שאחרי שהוא ייוולד היא תתחיל לאכול פירות וירקות כדי להוות לו דוגמה, ומי שמכירה את הסיפור יודעת שמדובר בדבר גדול... גם אם לא יקרה, רק ההצהרה).
בקיצור - השאלה שלי היא - האם אני צריכה בכל זאת להקריא לה ספר ייעודי? איזה מידע עוד כדאי להעביר לה כדי להכין אותה טוב?

 

[kramerkaren]

הספר היחיד בנושא שאני אוהבת

אבל ממש אוהבת - זה בבטן של אמא (תומס סוונסון). והיא ממש בגיל לזה.
ספר מצחיק, רואים את התינוק בבטן עושה שטויות. הספר היחיד שלא מדבר על הטראומה וההתעלמות וכמה נורא יהיה אחרי הלידה. שאר הספרים נוראיים בעיני, ממש עושים הכנה שלילית לילד.

 

[הילדה רובין הוד]

זה נכון, אבל...

זכור לי דיון מעניין פה בפרדס (בפורום אחר אם אני לא טועה) על אותו נושא, ואחת המשתתפות ציינה שספר הפילפילים למשל הוא באמת נוראי כספר הכנה כי הוא מדגיש את השלילי, אבל דווקא אחרי הלידה יש לו מקום. בהחלט כן יכולים לצוץ רגשות שליליים, גם אם אנחנו עושים הכל להפחית אותם, ובמצב כזה הספר יכול לשקף לילד מה הוא מרגיש, לתת לרגשות האלה מקום, או לכל הפחות לעורר שיחה עם אמאבא בנושא.

סתם נקודה למחשבה.

 

[begonia]

מה עם "אח חדש לגמרי"

של דויד גרוסמן? גם לא זכור לי כמתמקד בטראומות שאחרי לידה.

 

[סו ורד]

ממש לא חובה

לטעמי כל העניין הזה של ספרים ייעודייים שמכינים אותנו למצב X הוא פשטני. דברי איתה, תני לה מקום לשאול דברים ושתפי אותה בהכנות, התרגשות.

 

[רושטי]

אני מאוד אוהבת את "האח החדש של איתמר"

מצחיק ומקסים.
של דויד גרוסמן.

 

[יהלום29]

 

[ללילילל]

המלצה, אבל בעיקר לבנים...

"ליל מנוחה אביר הממלכה"
ספר שמצאתי בכלל במדור האבירים ולא בין ספרי האחים, אבל בעיני הוא ספר אחים אולטימטיבי. יש בו נסיך שנולדת לו אחות תינוקת והוא לא מבין מה כולם מתלהבים ממנה, באמצע הרפתקה שלמה עם אביר וזאבים ושטויות, ובסוף - תינוקת שכלום לא עוזר לה להפסיק לבכות חוץ מחיבוק של אח שלה. ועוד יותר בסוף, מלך ומלכה ישנים כשלידם עריסת התינוקת וביניהם במיטה ישן נסיך אהוב ומתוק מאד.
בדיוק במקום, מבחינתי, בלי לטחון את המסרים.

האח של איתמר אצלנו התאים פחות לקראת הלידה ויותר אחריה. הפנטזיות שהאח ייעלם / יימס / ייאכל ומה שעוד הולך שם יותר מתחברות בעיני לילד שכבר יש לו אח שהוא אוהב בטירוף ורוצה להעלים באותה מידה, ופחות לשלב ההכנה, אז זה עלול להיות קצת מזעזע. ספר מתוק בכל מקרה.

את הספרים שממש מביאים לפרצוף את המסר של האח הגדול המסכן והמקנא אני לא אוהבת בכלל.

 

[happy end]

אמנם הבת שלי היתה יותר קטנה

כשהפיצקול נולד, אבל מאד אהבנו להקריא לה את "אבא אכל דיסה" ספר מצחיק וכיפי שמתעסק בנושא האח/ות התינוק בצורה עקיפה ובלי יותר מדי בילבולי מוח. הילדונת מאד אהבה את הספר והוא נתן לגיטמציה לרצון שלה לפעמים להיות קטנה ותינוקת ולא "בוגרת" או אחות גדולה. זה ספר שמאד חביב עליה עד היום.

אני לא חושבת שחייבים להקריא ספר בנושא אבל כן לספר על המציאות שתווצר עם בוא התינוק כמו שבהתחלה הוא יבכה הרבה כי ככה תינוקות מבטאים את עצמם כשהם רעבים או עיפים. לתאר לה את השיגרה שתהיה עם התינוק החדש (איפה הוא יישן, איך הוא יתקלח, מה הוא יאכל, סבתא תבוא לעזור לי לטפל בו וכו' וכו'). אני מאמינה שגם ילדים מתרגשים מהלא נודע ולפחות אצלנו הסיפורים האלו על התינוק מאד הרגיעו אותה ועזרו לה להמודד עם השינוי הקרב.

 

[תושה]

אחת שמבינה בילדים קנתה לנו שני ספרים ״רגשיים״

ללידה: הקנגורו הכחול של מאיה/ אמה קלארק שמדבר על המקום הפיזי והרגשי שנתפס.
ונמר בפיג׳מה של זהב/ נורית זרחי שמדבר על התפרצויות זעם.

שניהם קשורים - לא קשורים ומקסימים. הקנגורו הכחול תפס כאן חזק.

ובעיני בבטן של אמא נפלא לתקופת ההריון. הוא ממש סידר להדר את הראש, המחיש לו איך בדיוק יושב לו תינוק בבטן של אמא - אז כדאי לרכוש אותו כבר עכשיו.

 

[ללילילל]

ספרים

מתעצלת קצת לענות באופן מקיף כי יש המוני ספרים שאהבתי ושהילדים אוהבים. אבל ספר שלאחרונה הפתיע אותי - "הבובה של רותי". הוא ממש ענתיקה, גם כשהייתי ילדה היה מיושן, אבל הייתי מאוהבת בו ובן השלוש שלי מהופנט ממנו, איכשהו. ספר מהתקופה הנוכחית שרץ חזק אצלנו עכשיו הוא "הקיסר של ארץ שטותיה", שיש בו אולי את האיורים היפים ביותר שראיתי אי פעם. עוד אנחנו אוהבים מאד את "אלפונס נו בוא כבר" ו"לילה טוב אלפונס", ואת "האבנים של אסטון".

אני חייבת לציין שאת כל האחרונים, במיוחד התרגומים משפות סקנדינביות למיניהן, גיליתי רק בזכות החנות המדהימה אמילי שנגוזה ואין לה תחליף.

עם בן השבע אני מתענגת עכשיו מאד על "ההוביט" בתרגום החדש, כיף גדול. ואני יכולה לענות מניסיון על שאלת הקריאה העצמאית - הוא כבר קורא מצוין, וזה ממש לא סותר. סיפור לפני השינה זה קודש.

לא הייתי אומרת שאני ממחיזה, אבל מנסה לקרוא בצורה חיה ומעניינת.

 

[yaelyb]

*ה*ספר: עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור

זה הספר שתמיד אהבתי בתור ילדה כל פעם הבנתי יותר ויותר על מה מדובר... שאחי נולד מאוד אהבתי להקריא את אקו ולוגי

לשמחתי הגדול תולעת קטנה כך שזה לפי תקופות עכשיו הוא אוהב את עלילות דוד אריה ומגדירי חרקים למיניהם

אני מאמינה שהוא יגדל אני אפסיק להקריא לו זה גם נהיה קשה עכשיו הוא מבחינתו שנקרא את כל דוד אריה

ואני מאבדת את הסבלנות אחרי פרק שתיים

הקטני אוהב בעיקר את ספרי חתול תעלול, ספרים על דינוזאורים ואבירים

לשניהם אני מקריאה בכל רגיל אולי בשינוי טונציה קליל, היחיד שאנחנו ממחיזים זה שישה בשקיק בזכות הגננת המדהימה שהיתה לנו והכינה ערכה לסיפור.

 

[שאלה אחת וזהו]

שכחתי את פרדיננד...

היה גם אחד האהובים עלי... וגם, תפו ופוזה, ספר שלם על חתול אחד, שירים שענת אוהבת במיוחד, אורה הכפולה ואריך קסטנר באופן כללי, נוריקו סאן הילדה מיפן... סבא שלי היה מקריא לי את האקלברי פין ותום סויר והייתי מחכה לכך בשקיקה...
וקצת אח"כ שקראתי כבר לבד, אז כל הספרים של אסתר שטרייט וורצל.. אורי, אליפים, בני דניאל...האסופית, אן שירלי, אן מאבונלי וגם גן ורדים האלמותי שאני עד היום מחפשת בשביל אחותי הקטנה...

הילדון שלי לא מאוד נאמן לספרים... כרגע הוא אוהב את הבית של יעל, דירה להשכיר, יונתן בלש ממש, הכבש השישה עשר ( הכי עקבי אצלו כמה שירים בסיום כל סיפור), מיץ פטל ( יותר אני אוהבת להקריא...) וסיפורי אגדות...

אני אקריא לו עד שידע לקרוא לבד. הכי כיף לקרוא לבד. לכל אחד מגיע את האסקפיזם הזה...
מקריאה רגיל, קצת אינטונציה... לא מוגזם, אנחנו לא אוהבים מוגזם.

 

[פיירפליי]

ספרים

אני אהבתי המון, כרגע זוכרת את "שירים שענת אוהבת במיוחד" ו"סיפורים שענת אוהבת במיוחד. אהבתי גם את אב של סוסים...

יערה מאוד אוהבת ספרים של רינת הופר, ואת החתול קרמר ישן כל הזמן, החתול דלעת משנה את הדעת ועוד

מקווה שלא נפסיק להקריא - אני דווקא מחכה להקריא לה כלמני שאני אהבתי

קצת משנה קולות, עם אינטונאציה מתאימה