קריאת השבוע - פרשת שמות

מיקי*

New member
קריאת השבוע - פרשת שמות


האחווה כמפתח ליציאה מן הגלות



(א) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ: [...] (ה) וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם: (ו) וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא: (ז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם: פ (ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף: (ט) וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: (י) הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ:



ספר בראשית הסתיים כידוע בכך שהורנו לדעת כי האחווה הצליחה במשפחת בני האבות. זה היה האתגר שכל הדורות מבראשית נכשלו בו, עד שבא אברהם והתחיל להרים את הכפפה. אט אט, הענין התפתח עד שהתוודע שישנה משפחה אחת בעולם שהסכימה לקחת על עצמה את המשימה לשאת בעול הצלחת תוכניתו של בורא עולם. אמנם, יוסף יזם אסטרטגיה יומרנית, בטרם הצליח בייסוד אותה האחווה בתוך המשפחה הוא התחיל לדבר על הצורך להרחיב את היריעה ולייצא החוצה את פרויקט תיקון העולם. באופן לא מפתיע היעד של אותו הייצוא התברר להיות במצרים. עלינו לזכור שמיד אחרי שהתחיל אברהם עצמו בתהליך ההיסתורי שלו, מיד אחרי הגיעו לארץ ישראל שנקראת אז מסיבה ידועה ארץ כנען, הוא יורד למצרים דוקא. יוסף אחריו בא לשם ומפרסם בין היתר שהוא, כעברי, בא מארץ העברים. מה פשר הדבר? נכון שמשמעותו היא שהמצרים יודעים את הנתונים הגיאופוליטיים של זמנם. ואנו יודעים שמצרים, במקור, הוא בנו של חם וכנען הוא אחיו. אם כן, עברי שהוא מבני שם בעצם מתגרה במשפחת בני חם כשבא למצרים ואומר, כעברי, שהוא בא מארץ העברים הידועה באותו העת כארץ כנען אחיו של מצרים.



זאת אומרת שכאשר יוסף מתחיל בדרכו, הוא הולך דוקא אל המוקד הכי בוער של בעית האחווה. יתר על כן, יוסף נושא בשמו את תיקון אותה הבעיה שהתחילה בלידתם של קיו והבל. כשהבל נולד, הוא היה כתוספת לגבי קין, שהרי כתוב "ותוסף ללדת את אחיו את הבל". בעוד שיוסף כבכור נקרא על שם הצפיה ללידתו של אח לו: "יוסף ד' לי בן אחר". ובכך יש תקוה לכך שהגלות תוכל להסתיים: "והיה כאשר ילדה רחל את יוסף, ויאמר יעקב ללבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי".



עתה, הנתונים העיקריים בידינו להבין את מהות התהליך שבגללו קרא הרמב"ן את ספר שמות "ספר הגלות והגאולה". כמובן שאין אפשרות במסגרת מצומצמת זו להיכנס לפרטי הפרטים של הענין ועלינו להסתפק בתמונה כללית, אבל דוקא חשוב שהתמונה הכללית תהיה ברורה כדי שהפרטים ימצאו בה את מקומם. כבר דברנו על כך שמצרים היא הציביליזציה שירשה את תפיסת עולמו של קין, שהתחדשה אחר המבול על ידי נמרוד במגדל בבל. מי הוא נמרוד? בנו של כוש, שגם הוא בנו של חם (וכדי להשלים את התמונה, יש להזכיר שהפְלִשְׁתִּים יוצאים מבניו של מצרים, אשר על כך כתוב בתחילת פרשת בשלח כי דרך ארץ פלשתים קרוב למצרים...)



אחרי שהאחווה הצליחה במסגרת משפחת בני האבות, המשימה היא להפוך אותה ליסוד של היווצרותו של עם שיקים על יסוד זה חברה שתפקידה ותפקודה יהיו "דרך ד' לעשות צדקה ומשפט". אם כן, ההתמודדות העיקרית של המצרים עם בני ישראל תהיה למנוע מהם להיות עם. כי אכן ידוע לנו שיוסף בעצמו הבחין בכך שהניסיון שלו גם הצליח במידת מה אבל יחד עם זאת הינו מיועד לכשלון כי מצד אחד מצרים אינו באמת מעוניין בכך ומצד שני אחיו של יוסף לא יוכלו להיות במצרים ממש ורק יוסף היה במצרים בעוד שבְּנֵי יִשְׂרָאֵל [בָּאוּ] מִצְרָיְמָה, לכיוון מצרים אבל היו צריכים להשאר בארץ גושן שהיא בפריפריה של מצרים ולא בתוכה. וכדי שנבין את סיבות אי-ההצלחה הזאת, מתארת לנו התורה את תהליך הפיכת המציאות של הגרות במצרים – לגור בארץ באנו, ולא להשתקע שם – למצב של גלות ממש. וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. היה די לומר שמת כל הדור ההוא ואנו יודעים שיוסף ואחיו היו בין המתים. אריכות לשון זו מודיעה לנו שמת קודם מי שהיה בעצם אבי הפרויקט והמגן עליו. אחריו מתו כל אחיו, דהיינו אלו שהיה להם הנסיון של גלות קודמת (אצל לבן) והיציאה ממנה. ולבסוף מת כל יתר הדור, זאת אומרת אלו שהיה להם הנסיון של הירידה למצרים, שהכירו את ארץ העברים וידעו שבאו לגור ולא להשתקע. אחריהם "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם". על ותמלא ארץ אותם אומר המדרש שהם מלאו את התיאטראות והקרקסים. דהיינו שבעוד ששמרו כידוע על לשונם, שמותם ומלבושם ושמרו על טהרת המשפחה, זאת אומרת שבעוד ששמרו על זהותם הפרטית, הם אמצו את התרבות המצרית ואת הדרך ארץ המצרית. בזאת מבחין פרעה כשמדבר על "עם בני ישראל" ומחליט שמעתה יש להתחכם לו כדי למנוע ממנו לסופו של דבר לעלות מן הארץ (וראוי לזכור כי לאורך כל ההסטוריה, אין בעיה לגויים עם היהודים כיחידים וכמשפחה אלא רק במהותם כעם. וכעין זה נאמר במהפיכה הצרפתית "ליהודי הכל (במובן הפרטי) ליהודים כלום (במובן הלאומי)" וזה גם מה שלבן ניסה לעשות, להשאירנו כמשפחה ושלא נגיע להיותנו עם). וכאן מגיעים אנו לפן השני של סיפור התורה, דהיינו שעל אף שהגרות הפכה לגלות בגלל "וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם", הגאולה תהיה אפשרית, בגלל שיקום מישהו שישים לעצמו כמטרה לצאת אל אחיו ולהשלים את הדרך של מי שאמר את אחי אנוכי מבקש.

שבת שלום
 
למעלה