סוף טוב... סוף גרוע

[והלאה וכאן]

סוף טוב... סוף גרוע

הבוקר הסעתי את אייל לבית הספר. בדרך היתה לנו שיחה משעשעת בה המצאנו סופים מעצבנים/גרועים במיוחד לספרים.
אני מזינה אתכן לתת ליצירתיות שלכן להשתולל ולהמציא פסקת סיום הכי גרועה/הורסת/מעצבנת שאפשר לספר (קיים או לא קיים).

בין הפותרות נכונה יוגרל הספר 'אישה בורחת מבשורה'

 

[מייר גור תמר]

"והם לא חיו באושר ואושר כי

בסוף הם לא חיו".

זה היה הסוף הקבוע של מבחר סיפורים קצרים שהמציאו הבן שלי וחבריו, על דמויות שמתו בכל מיני דרכים (בעיקר חזרזיר מת להם....)

 

[והלאה וכאן]

 

[גלים גלים]

והקלסיקה -היפהפיה הנרדמת קמה ואמרה לנסיך

מייייי אתתתתתתהההההה?
ובגלל שהיא לא צחצחה שיניים מאה שנה, הנסיך התעלף והיא הלכה משם.

 

[והלאה וכאן]

 

[קונצרטו]

דירה להשכיר

אם כך, לא תשבי עימנו?
וודאי שאשב כי השכנים טובים בעיני....
.....נראה לך?!???? שנים תלינו דיסקים, שמנו דוקרנים, נאלצנו לרשת את כל המרפסות. נראה לך שתשבי פה עימנו??? עופי לך היונה. רחוק.

 

[אמאדובה]

 

[קונצרטו]

האריה שאהב תות

אכל האריה תות. ועוד ועוד תות.
הרים את עיניו ואמר לאמא שלו, הלביאה-
בחיאת, הייתי צריך להפחיד חבורה שלמה של ילדים בשביל תותים?
למה לעזאזל הכל איתך כל כך קשה. מה בסך הכל ביקשתי, תות?
אוכמניות כן ותות לא????? למה?????

 

[והלאה וכאן]

ואז... הסוף.

 

[פלגיה]

לא צריך להמציא

הסוף של הספר "שומרת אחותי" הוא הכי גרוע מכל האפשרויות שהיו קיימות לסיפור.

 

[סוכריה על מקל]

נכון!

 

[לאאט ובזהירות]

לגמרי

 

[והלאה וכאן]

רוצה לשתף את כל הכיתה?

 

[פלגיה]

אבל זה ספוילר לסיפור

קייט חולה, צריכה השתלת כליה
אנה אחותה לא רוצה לתרום

בסוף אחרי מאבק כל הספר, כולל מאבק משפטי, והחלטה שאנה לא צריכה לתרום שום איבר מגופה..... היא מתה. בתאונה. ו(הפתעה!) תורמים את האיברים שלה. וככה קייט ממשיכה לחיות, אנה מתה בלי קשר, וג'ודי פיקו משכה את השטיח מתחת לרגלי הדילמה הגדולה שהעמידה, כדי למכור ספרים הפילי אוור אפטר.

 

[כרמיון]

אחד הדברים שתמיד נראים לי כנקודת חולשה

בספרים / סרטים / מחזות, הוא כשהמחבר הורג מישהו ואני מרגישה שהוא עשה זאת רק כי הוא לא ידע איך לסיים את הסיפור. יש גם כמה יצירות שבהן מחסלים את כולם בסוף מהסיבה הזאת.

(הניסוח של הבעיה הוא לא שלי במקור, אגב. ב"האסופית" יש קטע שבו אן מקימה מועדון כתיבה עם כמה מחברותיה, ודיאנה כותבת סיפורים עם המון רציחות ואומרת שהיא לא יודעת מה לעשות עם הדמויות, אז היא רוצחת אותן. דיאנה לפחות כנה...)

 

[פלגיה]

אין ספק שמישהו היה צריך למות בסיפור

לזה אני לא מתכחשת. סדר הדברים הוא שכשרוצים שסיפור "ייגע", מישהו מת. אבל לא הדמות הזאת, ולא בדרך הזאת. טפשי.
(ואת האסופית אני לא סובלת, אבל זו בעיה שלי, מסתבר)

 

[גוליגל]

יש כמובן את "הנסיכה שלבשה שקית נייר"

ושורת הסיום שלו - "בסוף הם לא התחתנו".
(שם זה סוף טוב כי היא נחלצת להציל את הנסיך, בתושיה רבה, ובסוף הוא מתגלה כפארש גמור).
אבל בשביל "אישה בורחת מבשורה" (

) אני מוכנה לעבוד קשה. הולכת לחשוב על זה.

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

ואז כיפה אדומה

אמרה לצייד, שהרג את הזאב הרע ופתח לו את הבטן והוציא ממנה סבתא: "הי, אבל זאת לא סבתא שלי, הוצאת סבתא של ילדה אחרת".
<טנקס פור דה אפלוז, קיפ דה בוק>