אושר

אושר

"את צריכה לעשות את האושר שלך, אנג'ו-דידי... את צריכה להיות חכמה מספיק לזהות אותו כשהוא יבוא. ואם הוא לא יבוא למרות כל מאמצייך, את צריכה לעשות משהו גם בעניין הזה." ('אחות ליבי' / צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני, עמ' 194).
נגע לי ומצא חן לי המשפט הזה (ותודה נולי
).

כשאתן מסיימות ספר - אתן עוברות מיד לספר הבא או שלוקח לספר כמה ימים לשקוע בתוככן עד שאתן יכולות לעבור לספר הבא?
איזה ספרים השאירו אתכן איתם אחרי שסיימתן אותם?
 
לא רק עוברת מיד לספר הבא -

בד"כ אני קוראת כמה ספרים במקביל (אחד בקינדל שבאייפון, אחד ליד המיטה, אחד במטבח), אז מתחילה מיד ספר חדש במקום זה שסיימתי כדי שלא להישאר רק עם ספר אחד.

וכמעט כל ספר משאיר איתי משהו ממנו, רק שלא תמיד נאי יודעת את זה מיד אחרי, לפעמים זה צף אחרי לא מעט זמן.
 
ממש לא.

כל אחד הוא עולם אחר.

כמו שאני לא מתבלבלת בין האנשים במקום העבודה שלי, בבית הספר של הילדים, ובמשפחה שלי
 
קרה לי פעם אחת בלבד שכשסיימתי את הספר

הפכתי אותו והתחלתי מחדש מיד.
ההוביט. אבל זו לא חוכמה כי זה היה בצבא והעברתי עם הספר הזה הרבה שעות שיעמום.

לרוב קשה לי מאד לעבור לספר הבא, קשה לי לצאת מהחלום של ספר אחד לחלום של ספר אחר.

בסופו של דבר הספר שהשאיר אותי איתו, כמו שהגדרת, היה "המחברת הגדולה" של אוגוטה קריסטוף.

גם אני, נוהגת להעתיק לעצמי שורות מספרים. או להבדיל למצוא טעויות עריכה ולהתעצבן עד כדי להפסיק לקרוא (ולהטיח לעצמי לכתוב מכתב זועם להוצאה, מה שכמובן לא קרה אףפעם)
 
ספרים.....

אוהבת מאוד לקרוא. תמיד מחכים לי כמה בערמה אבל עדיין משתדלת לרווח ביניהם- נחמד לי להרהר בספר שקראתי איזה יום/ יומיים לפני שמתחילה חדש.
אני חושבת שכמעט כולם משאירים אותי איתם אחרי שסיימתי לקרוא, או יותר נכון, משהו מהם (קטן ככל שיהיה) נשאר אצלי בתודעה.

האחרונים שיצא לי לחשוב עליהם הרבה אחרי שקראתי (ולפעמים עדיין עולים לי בראש):
- אישה בורחת מבשורה (דוד גרוסמן)
- הדבר היה ככה (מאיר שלו)
- בשבילה גיבורים עפים (אמיר גוטפרוינד)
 

פוליlcנה

New member
אם נהנתי מהקריאה

לא רק שאני לא מייד עוברת לספר הבא, אלא שזה גם קשה לי. קשה לי להיפרד מהדמויות ומהסיפור בבת אחת. ככה שקשה לי להצביע על ספרים מסויימים שנשארו איתי לכמה ימים אחרי, כי יש הרבה כאלו.

אם זה ספר שהרגיש לי סתמי אין לי בעייה לעבור מייד לספר אחר.
 

אoיה

New member
באמת אושר


לצערי, רוב הקריאה שלי כיום מאד שטחית וממוקדת עבודה. קריאה עבורי היא סוג של מנוחה שבה רצות לי אותיות מול העיניים ואני לא צריכה להקדיש להן מחשבה יתרה, הפוך לגמרי ממה שהייתי רוצה שקריאה תהיה לי.
כשאני רוצה לקרא משהו כזה, שיגע לי ישר בלב, אני חוזרת לספרים מפעם שאני יודעת את פעולתם עלי וקוראת ומרגישה. לפעמים תופס אותי ספר, רעיון כלשהו או פסקה שלא משחררת ואז אני אוהבת להסתובב איתה ולהרגיש את הטעם שלה בפה.

לפני שבועים-שלושה היה לי מקרה נחמד, ילדי י"א התקבצו בספריה וביקשו ממני שאלמד אותם לקראת מבחן בספרות את 'יום נפלא לדגי הבננה' של סלינג'ר (מהסיפורים האהובים עלי בעולם כולו, כמו גם משפחת גלאס שהיא המשפחה האלטרנטיבית שלי, ואחד הסופרים שאני מוכנה לדבר עליו ועל ספריו כאילו שהם חברים קרובים), ואת 'בדמי ימיה' של עגנון, שעליו הם אמרו שהוא משעמם וטרחני. הם לא חשבו כך אחרי שלמדנו יחד ואני נזכרתי עד כמה הסיפור הזה יפה ועד כמה עגנון נבון במילים שלו, למרות שהוא עוטף את התמה הסיפורית שלו במיליון עיטורים וקוסמטיקות משמימות לפרקים, הבסיס נוכח ומדהים בקסמו. שני המשפטים שאני מסתובבת אתו מאז וטועמת את טעמו על לשוני בערגה מסוימת -

"אבי ואישי האירו לי פניהם, באהבתם ובחמלתם נדמו זה לזה. שבעים פנים לרע ופרצוף אחד לאהבה."
 
לרוב (בתקופות טובות) מתחילה ספר חדש מיד

או לכל הפחות צריכה לבחור ספר חדש מיד ולשים אותו לידי.
רוב הספרים משאירים אותי עם משהו אם כי אני מודה שרבים מהם אני לא זוכרת אחר כך כל כך (לא את העלילה, לא מה נגע בי כל כך). לרוב לא יודעת לצטט מהם או משהו כזה.

הספר שנכנס אלי הכי הכי בשנים האחרונות הוא "אלגנטיות של קיפוד". בכל כך הרבה רבדים ומימדים שאני לא יודעת איך לתאר אותו אפילו. כאילו התמזג לי בדנ"א באיזשהו אופן.
 
לא קרה לי אף פעם שהייתי צריכה כמה ימים בכדי

שהספר "יישקע".
גם אני כמו סוכריה על מקל קוראת כמה ספרים במקביל.
 
איך שלפעמים...

לפעמים מיד עוברת ולפעמים נותנת לעצמי כמה ימים להרהר בספר שזה עתה סיימתי. בד"כ קורה אם הספר נגע מאוד לליבי ו/או השפיע עלי עמוקות.
זה גם תלוי בספר שמחכה לקריאה אחרי וכמה "בא לי עליו".
 
בדרך כלל יש לי זמן צינון

ככל שהספר יותר טוב כך אני צריכה יותר זמן להתאושש ממנו אחר כך. בין השאר כי קצת חבל לי לטשטש את החוויה על ידי חוויה חדשה...
 
המון ספרים נשארו איתי והשאירו עלי את חותמם.

היום אני כבר כמעט ולא קוראת לצערי. האינטרנט הוי האינטרנט


אבל מכיוון ועד לא מזמן הייתי תולעת ספרים כבדה יש לא מעט ספרים שהשאירו עלי את חותמם. לפעמים משפטים צפים לי בחיי היומיום סיטואציות שמזכירות לי. לפעמים אני נזכרת כשאחרים קוראים ומספרים. עכשיו אנחנו קוראים עם הבכורה את הספר הקוסם בארץ עוץ ואני נזכרת בעצמי כילדה קטנה קוראת אותו . מעלה בי המון זכרונות. כל זיכרון מקפל בתוכו חתיכת חיים קטנה ועכשיו במיוחד כשעברית היא שפת הרגש שלנו, שפת הבית מול האנגלית של החוץ.
 

נטעטע

New member
תלוי בתקופה

יש תקופות בהן אני בולעת ברצף, לא אתחיל את הבא באותו הערב, אבל כן למחרת, ויש תקופות עם הפסקות ארוכות.
ספר שלא איפשר לשום דבר לבוא אחריו, היה אישה בורחת מבשורה, במשך תקופה אחריו התחלתי ספרים בלי יכולת לסיים אותם, ושיחה עם חברה, גילתה לי שגם לה זה קרה.
 

כרמיון

New member
בשנים האחרונות

אני קוראת בקצב איטי מאוד, ולא כל הזמן. תוצאה של זמן פנוי מאוד מוגבל + אינטרנט.

לכן, בשנים האחרונות כשאני כבר גומרת לקרוא ספר, כמעט תמיד עובר זמן עד שאני מתפנה לקרוא עוד אחד. הפלוס של זה הוא שכל ספר מספיק לחלחל לתוכי ואני מספיקה לגלגל אותו כראוי במחשבתי (אם הוא שווה את זה, כמובן.)
 
אם יש לי עוד ספר זמין

אני מיד עוברת אליו.
בדרך כלל הבעיה היא השגת ספרים טובים, לכן יש ימי צינון.
ספר טוב, כזה שמהדהד בי עוד זמן מה, אני קוראת שוב וטועמת אותו מחדש ואחרת.
 
למעלה