התיעצות

ino4ka

New member
התיעצות


יש לי חברה עם בעיית פוריות. התחלנו את הטיפולים ביחד וגם עברנו לפרופסור שלנו ביחד.

אני כמובן בשבוע 32+2 והיא עם כלום.

הפרופסור עשה לה פיפל בווסת ומאז הרירית שלה 30 ימים 4 מ"מ
דיברתי איתה ליפני שבוע היא אמרה שהוא אמר לקחת פרוגינובה והיא מרגישה שהיא לא צריכה היא רק רוצה לקבל ווסת ולהתחיל טיפול בחודש הבא.
אני בטיפשוטי אמרתי לה שהיא מוותרת לעצמה ושהיא צריכה לקחת פרוגינובה כמו שהרופא אמר כי אני תמיד עשיתי מה שמרו לי.

היום היא התקשרה עליי ממש כועסת ואמרה שעשתה בדיקה והרירית 3 מ"מ וששום דבר לא עזר היא גם תקפה אותי ואמרה שאם הרופא עזר לי זה לא אומר כלום שיכול ליהיות שגם הייתי ניקלטת עם כל רופא.

ושאני לא אשווה את המצב שלה עליי. אז אמרתי לה שהיא לא מאמינה לרופא ולאף אחד.

אז היא התפרצה בבכי ואמרה אייך אני יכולה להאמין למישהו בכלל.

בנות מה אני יכולה לעשות אני כל כך רוצה לעזור לה. אני כל כך מבינה ומזדהה איתהת אבל אין לי מה להגיד לה פשוט אין. מה הייתם עושות במקומי.
 
הייתי מתנצלת אם אולי יכול להיות שנשמעת כאילו

מתנשאת, מסבירה לה שממש לא התכוונת להישמע כך ושאת באמת מאד מזדהה ודואגת לה, וכואבת יחד איתה.. שאת יודעת מה עובר עליה כי עברת את אותו הדבר.
את יכולה להבין אם היא מתקשה כרגע לקבל את חברתך כי אולי קשה לה עם ההריון שלך בשלב זה, (בטח ובטח שאת כבר בשלב כה מתקדם!) ולכן אם את מרגישה שהיא קצת תוקפנית כלפייך קבלי זאת בהבנה ואולי קצת תשמרי מרחק ושימרי עליה מרחוק בטלפונים ובהתכתבויות.
לא יודעת מעבר לזה מה הייתי עושה.
רק תגידי לה שלא תאשים את הרופא או את הפרוטוקול שקיבלה כי זה לא תמיד מוסבר וזה תהליך ארוך וקשה.. אין מה לעשות. רק להאמין, להתפלל ולהמשיך לקוות.
 

ino4ka

New member
תודה על התגובה המהירה

אני אעשה את זה אני פשוט כל כך אוהבת לעזור ובמצב הזה אני מרגישה חסרת עונים
 

giraffelle

New member


כפי שאת בטח יודעת נשים בטיפולים מאד רגישות לכל הערה ולכל הריונית, ואם זה הערה מהריונית אז בכלל...
להתנצל ולהסביר שזה מתוך שותפות וכוונות טובות נראה לי פתרון טוב, ומעכשיו פשוט להיזהר. לא לתת עצות (אלא אם כן מבקשים אותן) כי עצות מאוד בקלות נשמעות שיפוטיות גם אם זו ממש לא הכוונה שלהן.

אני לא יודעת אם כדאי להתרחק, יכול להיות שזה יעשה טוב לחברה ויכול להיות שדווקא יפגע בה, זה מאד אישי. יש כאלו שקשה להן עם הריוניות ותינוקות ומעדיפות שלא יתקרבו אליהן, ויש כאלו שההפך - נפגעות כשמתייחסים אליהן שונה ומתרחקים מהן דווקא בתקופות שקשה להן והן צריכות חברות. הכי טוב לשאול אותה מה מתאים לה.
 

סינדי8

New member
אוי

היא בטח מתנהגת ככה רק בגלל שקשה לה בטיפולים ואולי גם קשה לה לראות אותך מתקדמת בזמן שהיא נתקעה..
אני פשוט חושבת שאת צריכה תמיד להקשיב לה להבין אותה, לחבק ולעודד.. כי להכניס אותה להריון את לא יכולה אבל העזרה שלך יכולה לתרום הרבה


בהצלחה
 

tateti

New member
להקשיב, הקשיב ולהקשיב

גם אני נופלת בקטגוריה של ה"עוזרות" עם הפתרונות...
אבל כנראה לא תמיד זה מה שבן אדם צריך, לפעמים הוא רק צריך שיקשיבו לו ולא שיתנו לו עצה... במקרה הזה נראה לי שזה מה שאת צריכה לעשות , להכיל ולהקשיב ולהיות שם בשבילה, בלי עצות...
ככה לא תפרש שום עצה שלך לכיוון לא טוב.
בהצלחה

(חוץ מזה נראה לי קשה להיות בסיטואציה שלכן... אחת מתקדמת אחת לא.. לא פשוט)
 

polinaz

New member
אני מייעצת רק מניסיון אישי..

הייתי במצב דומה למצב של חברה שלך מבחינת הרירית.
נטלתי אסטרופם והרירית נתקעה ב-7 ממ. הרופא רצה להעלות מינון ואני סירבתי.
גם אני רציתי להפסיק ולנסות בחודש הבא, ואכן הפסקתי.
אחרי כמה ימים בעלי דיבר עם הרופא והוא הסכים להמשיך בלי להעלות מינון.
באותו השבוע הרירית ירדה בחצי מ"מ וכיוון שהרירית כבר התחילה להתיישן (עברו 3 שבועות, ולדברי הרופא הרירית מתיישנת), אז הוא החליט לא לחכות יותר ולבצע החזרה ב-6.5 ממ.
בקיצור, במקומה של חברתך הייתי מפסיקה בגלל "גיל" הרירית.

באופו כללי, אם אין לי עצה לתת שמבוססת על ניסיון/ידע אישי, אז אני רק מנסה לתמוך.
 

ino4ka

New member
יש עידכון.

דיברתי איתה היא דיברה עם הרופא והחליטה להפסיק החודש.

אני לא אמרתי את דעתי רק הקשבתי ואמרתי שאם היא מרגישה ככה אז עדיף ככה

היא אמרה שהיא צריכה את התמיכה שלי ואנחנו ניפגשות לקפה ביום ראשון

מקווה שיהיה טוכ
 

Vיקטורי

New member
אחד הדברים שאני למדתי מהטיפולים זה ש

צריך להקשיב לעצמי, כי הרופאים, הטכנאים והאחיות הרבה פעמים פועלים על אוטומט ושוכחים פשוט דברים פשוטים שה"חולה" זוכרת, או יודעת מנסיון, או אפילו מרגישה! לי בטיפולים שכחו לתת תרופה לעיבוי הרירית לאחר שהאיקקלומין גרם לו להיות דק... כך בוזבז חודש! בטיפול הבא אני ווידאתי שנותנים לי את התרופה הזאת...
אז אני מבינה את אכזבתה לאחר שלא פעלה לפי תחושותיה, ואת פשוט היית שם כדי להוציא את התסכול, במיוחד כמישהי שאמרה לה לפעול על פי בקשת הרופא, ולא על פי הרגשתה. אני במקומך לא הייתי לוקחת קשה את ההתפרצות שלה עלייך, זה די מובן, עם האכזבה שעברה. תהיי שם בשבילה ותחזקי אותה, כדי שבאמת תוכל להקשיב למה שמרגיש לה נכון ולהתעקש מול הרופאים, לעשות מה שנכון לה.
בהצלחה
 
למעלה