שירשור כתבות מהתקשורת

החתולית

New member

מיתר44

New member
לא מצאתי כל בסיס לדאגתך, חתולית

הכתבה אכן מרמזת בכוחניות בבוטות ובמלאכותיות על סממני כת בניהול צוות המלצרים
של מפעלות הצמד סגל את שני אבל לא כצעקתה.
מדובר בפרושים של קומץ פורשים או מופרשים שההתנהלות לא מתאימה להם. סחטיין,
אין פה אכיפה וסגירות כבכתות אותנטיות.
אז מה יש כאן, שמוצא חן (מאוד) בעיני?
מדיניות מכוונת מטרה - חווית הלקוחות, ברורה ועמה הליך מובנה של תדרוך ובקרה די משוכללים. שאפו!
עבודת צוות ונוכחות ההנהלה והבעלים - רוח המפקד אינה ארטילאית. שאפו!
הדרכת המלצרים לגבי הרכב המנות. שאפו!
טיפול באירועים חריגים - שאפו!
כמובן שיש בכתבה כותרות בול שיט (רוצה להיות קיפוד? - התקבלת!) וההשוואה
להליך המיון לעבודה בהיי טק מופרך ומצביע על בורות ו/או רשעות.
אהבתי כסועד לדעת מהיכן מגיעים הפרודוקטים, ולהבין שאת מצב הרוח של צד שמאל
״נא להשאיר בבית״. ממש כמו שאמור להיות נהוג במקצועות רבים אחרים: רפואה, הוראה, נהיגה
ציבורית וגם משחק ואפילו בצבא.
בקיצור: הכתבה עשתה לי טוב ולא, אין חשש לדאגתך.
מה שכן חיפשתי ולא מצאתי - מהיכן מגיעות הפיתות המופלאות.
ועוד קטנה: בסניף הפריזאי שבמארה לא חוויתי פרצי שמחה שכאלו. התאמה לרוח התרבות האירופאית המאופקת
כנראה.
 

החתולית

New member
אני מעדיפה מקומות שמתרכזים באוכל

ולא בהצגה, והייתי רוצה שמסעדנים יבינו שנותני השירות להיות נותני שירות ולא שחקנים.
&nbsp
&nbsp
 

מיתר44

New member
האווירה הנוצרת היא חלק מהקסם אך לאיכות האוכל אין תחליף.

שני וסגל לא המציאו חדש. קדמו להם: הקוסם, הסביח ואפילו מחנהיודה הקדימו ולכולם יש מקום
כבוד בהוויה.
גם אני, להודות, איני מת על אווירה שכזו של סטלבט וכו׳ אבל לא זו הנקודה החשובה בעיני, אלא
היכולת והכישרון והנחישות והמנהיגות להגדיר מטרה ולפעול להשיגה.
 
למעלה