סופ"ש הולך ומשתבח לכולנו

[דינה128]

סופ"ש הולך ומשתבח לכולנו

 

[דינה128]

סיפור לשבת - ארוך אבל שווה

מספרים על סמוראי זקן שגר בכפר נידח. אחרי שנים של התבודדות, החליט להעביר את התורה לדורות הבאים והזמין אל ביתו צעירים רבים.
יום אחד, הגיע אל הכפר לוחם שהיה ידוע ברוח לחימה חסרת מצפון ופשרות. הלוחם הצעיר מעולם לא הפסיד בקרב, ואחרי ששמע על המוניטין של הסמוראי הוא בא להביס אותו.
תלמידיו של המורה הזקן ניסו לשכנע אותו אחרת, אבל הזקן נענה לאתגר.
ביום למחרת נאספו כולם בכיכר העיר. הסמוראי ניצב במקומו ללא ניע ואילו הלוחם הצעיר החל לכתר אותו ולהתגרות בו. הוא זרק לעברו אבנים, ירק בפניו, צעק עלבונות ואפילו העליב את אבותיו. במשך שעות, הוא לחץ ודחק בסמוראי, אבל הזקן נשאר אדיש ולא שלף את חרבו.
בסופו של יום, תשוש ומושפל, הלוחם הצעיר אסף את חפציו ועזב את הכפר.
תלמידיו של הזקן, מיהרו אליו בסוף הקרב ושאלו בפליאה "איך יכולת לשאת בעלבון הזה? מדוע לא שלפת את חרבך, ולו רק כדי להוכיח לנו שאינך פחדן?"
הביט בהם הזקן וענה: "כשאדם בא אליכם עם מתנה ואתה לא מקבלים אותה. למי שייכת המתנה?"
"למי שניסה לתת אותה", ענו התלמידים.
"ככה זה גם לגבי קנאה, כעס ועלבון" ענה הזקן. "אם אתם מתעלמים מהם ולא לוקחים אותם ללב, הם נשארים אצל מי שנושא אותם".

מחקרים מראים, שאם אנחנו לא מוכנים להשלים עם העובדה שאנחנו עשויים לקנא בחבר סביר שנתנהג כלפיו הרבה פחות באדיבות. אנחנו, כאנשים הטובים שאנחנו אוהבים להאמין שהננו, מנסים לחפש תירוצים ליחס השלילי כלפי אותו חבר מוצלח ולכך שאנחנו חשים כל כך לא בנוח לידו. כשמחפשים תירוצים - מוצאים אשמים, ובמקרה הזה - מוצאים את החבר. אם הוא גורם לי להרגיש כך, הוא חייב להיות שורש כל רע, לכן היחס השלילי שלי כלפיו מוצדק בהחלט. במחקרים הראו כי כשאנשים לא רוצים לראות בעצמם מגרעות הם נוטים למצוא את הדרך לראות אותן בזה שעומד מולם. אנחנו משליכים את הרגשות והמחשבות הבלתי רצויים שלנו על מי שסביבנו.
שבת של אהבת חינם איש לרעהו

 

[אילנה נשיא]

שבת שלום, חיה סיפור ניפלא וכמה נכון.