מסכים, פרק מצוין
גם מצחיק נורא - כשקורה גלה שהזמרת נמצאת בחדר שלה וכועסת על רוברט שאז מאשים את קארסון צחקתי המון. כל הסיטואציות המביכות של טום. ג'ימי הרברבן. ועוד...
ואז לקראת הסוף. זה היה פשוט נוראי. היה ברור שיהיה משהו וקצת היה טיפשי שאנה לא הבינה שהבחור ההוא מתחיל איתה, אבל הנחתי שפשוט יהיה עניין שוא מנשק אותה ואז בייטס כועס ובלה בלה בלה.
והסצנה הזאת הייתה ערוכה בצורה מעולה ונוראית איך שרואים את בייטס יושב שם למעלה והשירה תוך כדי.
אני מבין למה אנה לא סיפרה לבייטס, אבל זה כל כך מעצבן. גם מבחינה סיפורית כי זה ברור שזה יתגלה בסוף ודי ברור לי שזה שבייטס לא יודע כרגע נעשה כדי למשוך את העלילה. אבל מבחינה יותר חשובה כי זה מעצבן שהוא מתחמק עם זה. עד כמה שזה בטח נוראי להתמודד עם זה בשבילה, זה דבר חשוב. גם כי זה מגיע לו וגם כדי למנוע ממנו לעשות את זה לאחרות.
בדרך כלל מעצבן אותי קת כשמיס היוז מתערבת בחיים של אחרים, אבל עכיו אני ממש מקווה שתספר לבייטס.
בכל מקרה עכשיו יש סיבה טובה לחזור להתמקד בבייטס ואנה. הם די משעממים כשהם מאושרים, אבל כשמשהו גורם לכך שהם לא מאושרים הם מאוד טובים.
אני ממש לא יכול לסבול את המחליפה של אובריין. ולא כמו אובריין ששנאתי ואהבתי לצפות, כי אותה בכלל לא בא לי לראות. בא לי להעביר קדימה בקטעים איתה. ועכשיו טום שכל כך אהבתי הרבה זמן מתיידד איתה (או יותר) - ממש מעצבן אותי.
נ.ב. גם אני חשבתי על גוספורד פארק בפרק הזה. גם המסיבה הגדולה של כמה ימים וגם הקטע הזה שהמשרתים קוראים למשרת של האדם המבקר בשמו של האדון שלו.
