אני לא שמה לב כשהיא מחותלת
הקשב שלי מתפספס לחלוטין.
לא פעם היא באה אלי, מנדנדת, מושכת במכנסיים, מנדנדת, ועדיין אני תופסת רק אחרי שהיא כבר עשתה בחיתול.
כשהיא בלי חיתול אני קולטת אותה גם כשהיא בחדר אחר.
ברור לי שזה משהו בקשב שלי, כאילו מעין "לא נורא מקסימום יתפספס בחיתול" כשהיא מחותלת, מול הידיעה שאין משהו שיספוג את הפספוס [כבר גדולה, מכנסיים לא מספיקים לכלום] כשאינה מחותלת.