המשפט שכתבת- "אלוהים לקח לי את התקווה הקטנה הזו עכשיו."
הוא העתק כמעט מדוייק של מה שאמרתי לאמא שלי לפני כמה דקות.
אני ואלוהים לא חברים טובים כל כך בעשור וחצי האחרונים (מאז שחליתי באנורקסיה, אבי נפטר מסרטן, כל ניתוחי השתלים שעברתי ועוד...).
 
אמיר היה בשבילי סיפור אחד שגרם לי להאמין שהנה, יכול להיות טוב בסופו של דבר: גם ניצח את הסרטן שלא היה לו ובגללו סבל כל כך הרבה, גם הוא נלחם עכשיו בכל אלא שאשמים בכך, הוא הראשון להתחתן בישראל אם אני לא טועה עם בן הזוג שלו ויש להם ילד מקסים שמקבל אהבה.
 
בשנה שהם הלכו לחגוג את הסוף של המלחמה הקשה שהייתה לו, הוא נהרג.
 
זה כל כך אכזרי, כל כך מרושע שאני מתנצלת בפני כל המאמינים אבל אני מעדיפה להאמין שפשוט אין אלוהים מאשר שהוא יכול להיות כל כך אכזרי.
