יש מעט מאד יישובים חקלאיים שהם בעלי הקרקע
יש מעט מאד יישובים חקלאיים שהם בעלי הקרקע
כמעט כל היישובים בחקלאיים בארץ הוקמו על אדמות ממ"י או קק"ל בניהול ממ"י (יש גם כל מיני תת סוגים של אדמות ממ"י אבל כולן בבעלותו/ניהולו בשורה התחתונה).
השימוש בקרקע הינו בהסכמת ממ"י. לעתים שולמו דמי חכירה. לעתים לא ממש...
כל עוד לא מדובר בבתים פרטיים הרי שהשטח כולו הוא ציבורי.
ניתן למנוע כניסת גורמים חיצוניים ליישוב מטעמי בטחון או שמירה על הסדר הציבורי וכו', כמו בכל יישוב.
אבל אין מושג של **תשלום** לשם כניסה לשטח ציבורי ביישוב (שהוא ציבורי כפול: גם היותו שטח שאינו חלק מרשות היחיד, וגם היותו קרקע בבעלות/ניהול רשות המדינה).
כידוע יש מקומות כמו חופים וגנים לאומיים שהכניסה אליהם בתשלום, אך זאת מתוקף חוק ספציפי ובהסכמת בעל הקרקע (ממ"י/קק"ל). וגם כיום לאחר חוק החופים נעשה קשה יותר לגבות תשלום בכניסה לחוף כמו שגילו כמה עיריות על חוף הים התיכון וכל מיני חאפרים בחופי הכנרת. בתי המשפט עושים חיים קשים מאד למי שרוצה לגבות תשלום בכניסה לחוף.
אין אפשרות חוקית לגבות תשלום באופן פרטיזני, רק כי לתושבי יישוב X מתחשק לגבות אותו.
במקרה כזה צריך לפנות למשרד הפנים (שאחראי על השלטון המקומי כולל המועצה האזורית שהיישוב מסונף אליה) ולממ"י (בהנחה ששטחי הקיבוץ בבעלותו/ניהולו), ולבקש עמדתם בנושא. ייתכן שיתברר שיש איזו קומבינה עם הרשויות שמאפשרת להם לגבות תשלום.
מובן שגם קומבינה כזו חייבת לעמוד במבחן בג"צ.... או לעתים המחוזי (עתירה מנהלית, נשק קונבנציונלי למי שלא רוצה לרוץ לבג"צ ולשלם את האגרות החביבות של העליון).
לגבי הנחל ספציפית, כדאי לבדוק אם הקטע של הנחל שעובר בתחומי הקיבוץ הוא חלק מגן לאומי/שמורת טבע (לא חסרים כאלה בעמק חרוד כידוע). במקרה כזה אמורה להיות גישה אליו באחריות רשות הטבע והגנים ובמקרה כזה אפשר גם לפנות למשרד להגנת הסביבה.
עד כאן משדות פלשתים.