לאמצע שבוע

[yoyo268]

לאמצע שבוע

 

[asiuta]

ילד שני, מתי מתחילים?

עקב בהלת שווא- סקר קטן, לאלו שכבר יש להן ילד שני. מתי התחלתן לנסות להרות שוב לאחר ילד ראשון? עד כמה השיקול הכלכלי השפיע על ההחלטה? וסתם אם בא לכן לספר חוויות.
לנו יש ילדונת בת שנה וחודשיים, אני בת 29, ההעדפה שלי היא כרגע לחכות עוד איזה שנה שנתיים גם כי רק לא מזמן התחלתי לעבוד במקצוע וכרגע אנחנו עוד די שקועים עמוק במינוס וגם כי בא לי בנתיים שתהייה רק היא ולהנות ממנה בתור בת יחידה. אבל כמו שכתבתי, בגלל שהיה סיכוי שיצא בטעות התחלתי לחשוב יותר לעומק ואני מתלבטת.. בקיצור ספרו מה היה אצלכן. (למרות שאני יודעת שבסופו של דבר מה שמשנה זה איך אני ובעלי מרגישים בעניין.. אבל עדיין מעניין לשמוע).

 

[ח י י ם ח ד ש ים]

ה-נושא שמעסיק אותי...ומוסיפה שאלה

עד כמה עניין הגיל היווה פרמטר בהחלטה?

 

[mitmit11]

התחלנו לנסות כשהדובון היה בן חצי שנה. טיפשות גרידא. ממש. אבל רק בדיעבד אפשר לדעת את זה... עם הדובון לקח לי 9 חודשים להכנס להריון, עם הצפרדעון לקח 9 חודשים וטוב שכך.
ההפרש ביניהם שנתיים וחודשיים וכמו שאני חוויתי ועדיין חווה את זה לנו זה הפרש טוב ואולי רצוי אפילו להגדיל אותו מעט (בכללי 2-3 לטעמי ההפרש מוצלח).
השיקול הכלכלי ממש לא השפיע על ההחלטה על השני אבל חד משמעית משפיע על ההחלטה על השלישי. חשוב לציין שכשהתחלנו לנסות בדיוק רכשנו דירה אז ידענו עד לשקל האחרון מה קורה אצלנו, לא היינו במינוס והתחזית הפיננסית שלנו הראתה יציבות גם עם ילד שני (היו עליות ומורדות אבל בגדול זה התגשם).

תראי, זה נורא אישי. תלוי כמה ילדים אתם רוצים, תלוי פרטנית איך זה עבורכם לגדל את הילד שלכם (כל ילד והקשיים השונים והמשונים שלו), תלוי ברמת ההכנסה שלכם, מבחינה מקצועית - הריון נוסף עכשיו הוא "תקיעה" בקידום ברוב המקרים לעוד שנה-שנתיים - זה מתאים לכם? יש לי חברות שרק אחרי שיעברו שלב מקצועי נוסף יחשבו על השני ואחרות שמרוצות בדרג בו הן נמצאות ועובדות על דור ההמשך.

מה שכן, מהמעט שכתבת, הייתי קודם כל עובדת על איזון כלכלי (כי עוד ילד = עוד הרבה הוצאות) כדי שתוכלו להעניק לילדכם את רמת החיים בה אתם מעוניינים. להיגרר ממינוס למינוס זו לא התנהלות נכונה לטעמי. כשהיינו על סף מינוסים והתנדנדנו סביב האפס ישבנו ועשינו ניתוח מפורט להחריד של מה אנחנו מוציאים. היו כמה ויתורים, היו כמה "חוקי ברזל" שהצבנו ועל הדרך שירותים שלא רצינו לותר עליהם אבל הצלחנו להוזיל. בפן הכלכלי צריך להיות כל הזמן עם היד על הדופק.

 

[asiuta]

וואו איזה כיף, כמה תגובות

אני רואה שלא רק אני מוטרדת מהעניין.
לגבי העניין הכלכלי- הנושא בטיפול, בגלל שלשנינו יש עסקים וחשבונות שהיו נפרדים עד עכשיו היה קשה לנהל משק בית ככה, אבל בדיוק אתמול פנינו לייעוץ ואני מקווה שהמצב ישתפר, בסך הכל אנחנו מרוויחים יפה, רק צריך להיות מסודרים.

 

[schifkit]

נושא מעניין מאוד, לי אין תשובה אבל אשמח לשמוע

 

[צמר גפן מתוק1]

הפרש של ארבע שנים (פחות 3 שבועות) בין הילדים

אחרי הלידה הראשונה חוויתי דיכאון אחרי לידה מאוד קשה שרק ממנו לקח לי איזה שנתיים להתאושש, התחלתי להנות מהאימהות לבכורה שלי רק שהיא הייתה בת שנתיים וחצי בערך (באופן כללי אני מתחברת יותר לפעוטות ופחות לתינוקות גם כשהם שלי). אם זה היה תלוי בי הייתי מחכה עוד שנה אבל בעלי התחיל ללחוץ בעניין ואני נשמתי עמוק וקפצתי למים העמוקים. לא חשבתי שאני אכנס להריון כל כך מהר אבל את יודעת מה קורה לתכנונים והקלטתי על הפעם הראשונה ואולי טוב שכך כי ככה לא היה לי זמן לקבל ״רגליים קרות״. ללא שום קשר לעבר שלי עוד כשהיינו צעירים יפים ואופטימיים היה ברור לי ולבעלי שיהיה מינימום הפרש של 3 שנים כדי לצמצם ככל הניתן את הזמן ששני ילדים יהיו במסגרת פרטית.

היום יש לי פיציק בן 3 חודשים וילדונת בת 4.3 והם מהממים וממלאים אותי האושר.

בהתחשב בגילך הצעיר ובלחץ הכלכלי הייתי ממליצה לך לחכות גם ככה ילד שני מביא איתו את האתגרים שלו למשפחה אז להוסיף לזה גם בעיות כלכליות נשמע לי כמו מתכון לאסון

 

[Zאן דארק]

מעניין אותי לדעת האם מישהי מרגישה כמוני

האם המחשבה על תיקון טעויות שעשיתם כביכול עם הילד הראשון נכנסת למערך השיקולים של להביא ילד נוסף?

נניח, חברה שלי שילדה את הראשון בקיסרי חירום, לא הפסיקה לרצות עוד הריון כדי שהפעם תלד אותו בלידה רגילה וטבעית. כלומר, לתקן את הטעות של הפעם הראשונה.

אצלי, הילדון לא עושה לי חיים קלים. בן שנה ועדיין מתעורר הרבה פעמים בלילה. אחוזון 0 ולא אוכל. בקיצור עושה לי בית ספר עם יום לימודים א ר ו ך!! וכמובן המון מריבות עם הבעל ובכללי דיכאון ועצבים.

לכן, כרגע לא רואה את עצמי מתכננת עוד ילד. אבל כן יש לי רצון "לכפר" על טעויות הילד הראשון ובפעם הבאה לעשות את זה יותר טוב.

יש מישהי שמרגישה כמוני?

 

[ממושקה4]

אני לגמרי (אבל בדיוק) הרגשתי כמוך

ולמזלי , באמת חוויתי את התיקון עם ביתי השנייה .
הלידה הראשונה שלי הייתה עם אפידורל והיו לי מ-ל-א תפרים (והייתי בהלם אחריה).
בלידה השנייה ילדתי בלי אפידורל , תפר קטנטן והרגשתי מעולה אחריה .
וכמו שכתבת ,
הבכורה שלי גם דישדשה באחוזונים ולא אכלה ,
ינקה שעות כל פעם (בתחושה שלי היא הייתה עליי כל הזמן) , נרדמה רק עליי ולא יכולתי להעביר אותה למיטה
(עד שקניתי ערסל) וגם רבתי המון עם בעלי .
ועכשיו (הקטנה בת חודשיים) - היא יונקת מהר ויעיל (10 דקות) , אחוזון 40 במשקל (ולא 3 ומטה)
ישנה מעולה (על הבטן עם מוצץ ונרדמת לבד - אני שמה אותה ערה על הבטן כשהיא עייפה היא מסתכלת
קצת על התמונות במיטה ונרדמת) ולמעשה אני בקושי מרגישה אותה מרוב שהיא ילדה טובה
(ואני באמת לא מגזימה היא פשוט מדהימה) .

אז הייתה לי לגמרי חוויה מתקנת ...ובאמת קיוויתי לזה וזה סוג של סגירת מעגל
ותחושה שגם אני יכולה ליהנות מחופשת הלידה

 

[Zאן דארק]

איזה כיף לשמוע! הלוואי עלי בפעם הבאה!

 

[Nightingale5]

איזה כיף לשמוע!

הלוואי עלי בילד/ה השני/ה

 

[mitmit11]

במובן מסוים - כן

לגבי הלידה - בפעם השניה לא הופתעתי והתכוננתי ללידה טבעית (בראשונה תכננתי על אפידורל ובפועל לא הספקתי והיה גם ואקום) והיה מהמם.
לגבי ההורות - היא שונה. גם עצם זה שאת לא בלעדית לילד וגם תיקון טעויות כמו למשל זה שהרגלנו אותו להרדם לבד מגיל 4 חודשים, שניתקנו בגיל הזה גם את הקשר בין שינה לאוכל - אלה העיקריים. התהליכים האלה של התיקון השליכו בסופו של דבר גם על הגדול כי ראינו שאפשר אחרת ועשינו גם איתו שינויים.

 

[פרנצסקה שלי]

גם וגם. לי בא עוד הריון בעיקר בגלל הלידה

שהייתה מדהימה ונגמרה לי מהר מידי. נראה לי שאני היחידה שבוכה על זה שהלידה עברה מהר מידי (מהרגע שירדו המים עד הרגע שהיה בחוץ זה 10 שעות).
בא לי לחוות שוב את ההריון המדהים והלידה הקסומה, זה בעיקר השיקול

לגבי תיקון טעויות, יש פה מרכיב נכבד של ההנקה. יש לי חברה שאומרת שאני אביא עוד ילד רק בשביל להניק אותו עד גיל שנתיים ובן זוגי אומר שבטח התינוקי יצטרף לחגיגת ההנקה כשאחיו / אחותו יוולדו.
ולמרות הכל, עוד לא הרמתי ידיים ואני עדיין שואבת (5.5 חודשים) ומתמוגגת מכל מ"ל שיוצא

אנחנו מאוד רוצים עוד תינוק, יש כמה שיקולים - 1. איך זה יהיה לעבור את ההריון (הבחילות נטו) עם תינוק שצריך לטפל בו. כי בהתחלה הייתי במיטה כל רגע אפשרי, מאוד סבלתי מהבחילות ולמרות הכל היה לי הריון מדהים.
2. אנחנו רוצים לטוס למזרח ובהריון לא נטוס אז זה עוד שיקול נכבד ביותר של אולי כן לחכות.

 

[נסיה 5]

אדבר עלי...

גם אנחנו כמוך...
אני בת 30, כשאני התחתנתי זה היה גיל 29...וילדתי בספטמבר לפני חודש וחצי.
בעלי באוגוסט בן 40
הוא בן יחיד ואני בת שלישית מתוך שלושה בנות...
אני ובעלי מבוגרים בגיל וסיכמנו שאחרי שנה מיום הלידה (ניתוח קיסרי חירום, וגם אמרו לנו שאפשר רק אחרי שנה) ננסה להיכנס שנית להריון ולהביא לעולם ילד/'ה שני/ה כדאי שהבן שלנו לא ישאר לבד.
הגיל משחק פה תפקיד נורא גדול....
כשהבן שלנו יהיה בן 30 בעלי יהיה בן 70... ואני בת 60, ככה שלא בטוח שנוכל לראות נכדים בכלל...
אבל חשוב לשנינו שיהיה לבן שלנו עוד אחד/אחת שלא יהיה לבד...

בקטע הכלכלי לשנינו אין הכי הרבה כסף ואנחנו מנסים לחסוך כמה שאפשר, על בית משלנו אנחנו לא יכולים לדבר כי המחירים יהיו בעליה מתמדת אבל תמיד יש לנו תקווה...
אני כן חשבתי ואולי גם בשבילך יהיה רעיון לקחת יועץ לכלכלת משפחה של חברת פעמונים או יועץ כלכלי למשפחה פרטי...
יש תמיד סיבה מאחורי כל מעשה...
אפשר גם לקחת גלולות למניעת הריון.... כמו שאני עושה כעת

 

[yoyo268]

נושא טעון אצלנו

יש לי אמנם רק ילדה אחת בינתיים, אבל אני מרשה לעצמי לענות לך כי זה נושא 'חם' אצלי כרגע ומנצל'שת לשפוך בקול מחשבות.
אם יש למישהי הארות בנושא-אשמח לשמוע.
אנחנו בני 33 (וחצי, אבל מי סופר).
היריון אצלנו כרוך בטיפולים. הפריות. אין מצב אחרת, לצערי (נס אצלנו זה להיכנס להריון, על טבעי אין מה לפנטז).
הקטנה בת כמעט 9 חודשים.
המחשבה שלי היתה להתחיל שוב טיפולים בערך בגיל שנה.
אממה, גיל שנה מתקרב ועולות אצלי דילמות שלא ידעתי לצפות-
היא יונקת. שתינו נהנות מזה כל כך. היא לא יודעת מה זה בקבוק שלא לדבר על תחליף.
לחזור לטיפולים אומר לגמול אותה מהנקה.
חוץ מזה שקשה לי עם זה ברמה הרגשית, אני תוהה-למה ועד כמה זה הוגן להפסיק להניק אותה רק כדי להביא עוד ילד, למה היא לא יכולה להנות מהזכויות שלה רק כי ההורים שלה מאותגרי פריון?
מצד שני-אני לא יכולה לצפות או לתכנן כמה זמן יעבור עד שנצליח (טפו טפו אמן...) להרות שוב. מי מבטיח לי שזה יהיה 'רק' שלושה טיפולים שוב? אני יודעת ומוקירה שזכיתי בפיס, אם לא יותר מזה. עד לפני עשר שנים זוגות כמונו לא זכו לילד ביולוגי שלהם, ותוהה-מה הסיכוי שאזכה שוב בפיס של החיים?
ובכלל, לעבור טיפולים על כל הכרוך בזה עם ילדה קטנה שאולי גם תשלם את המחיר תוך כדי... עושה לי רע רק לחשוב על זה.
חפרתי מספיק נראה לי...
לגבי שאלתך-יש לי הרגשה שאם תקראי שוב מה שכתבת, תהיה לך כבר התשובה לתהיות שלך.
לא יודעת אם עזרתי, אבל תודה על ההזדמנות לשפוך

 

[ח י י ם ח ד ש ים]

סליחה אם אני חופרת...

את לא חייבת לענות..אבל אם היא לא הייתה יונקת את חושבת שזה היה אחרת?

 

[yoyo268]

זאת שאלה מצוינת דווקא

כן, אני די בטוחה שאם היא לא היתה יונקת לא היו לי כ'כ הרבה לבטים.
אני חושבת שאולי הליבה של הדילמה שלי באמת כרוכה בזה שקשה לי מאוד לקצר לבת שכבר יש לי את תקופת היניקה, עבור הילד/ה שטרם נוצרו... זה מרגיש לי לא טוב בנשמה.
ומצד שני... אני אצטרך לעשות החלטות לא פשוטות בתור הורה שרואה את התמונה כולה, ולא רק את הכאן ועכשיו.
אני לא רוצה להתחרט אח'כ על גמילה שלה... אוף.

 

[ח י י ם ח ד ש ים]

זאת ממש התלבטות קשה...

ושלי לא יונקת..וב"ה להריון שלה נקלטתי במהירות...
רוצה לתת לה את הזמן שלה..לא אשמתה שהתחלתי מאוחר..
מצד שני אף אחד לא מבטיח לי שגם ההריון השני יבוא בקלות..
ויש את השיקול הכלכלי..שפעם (לפני ההריון הלידה) הכעיס אותי השיקול הזה ועכשיו אני ממש מבינה ...בקיצור אין לי מושג וזה מעסיק אותי המון..

 

[begonia]

אני כ"כ מבינה אותך יויו

עכשיו אני יושבת עם דמעות בעיניים ומחכה שאבא של הפעוט יסיים להלביש אותו כדי שאני אלך להשכיב אותו, בפעם הראשונה בחייו- בלי הנקה. אנחנו החלטנו לחזור לטיפולים עכשיו (כשהפעוט בן שנה וחצי), ובאמת מרגיש שלא כדאי לחכות, כי את יודעת, טיפולים וזה ולכי תדעי כמה זמן זה ייקח.

כל כך קשה לי להפסיק להניק אותו, שנינו אוהבים את זה מאוד. והנה אני כותבת ושוב מתחילה לילל...

 

[yoyo268]

גרמת לי לדמוע