שמאלני ממש לא הייתי אף פעם למזלי
אני גדלתי בבועה אחרת - בועה של תנועת העבודה. כמו שכתבתי לבנצי, יש הבדל גדול מאד בינה לבין הבועה השמאלנית.
מתי התפוצצה הבועה "שלי", אתה שואל? פשוט מאד - קיץ 82'. אחרי המראות הקשים של פינוי ימית, ואחרי שבני משפחתי תומכי מפאי/אחדות העבודה הסבירו לי איך החזרת סיני שווה את השלום והשלווה שעכשיו יציפו את המזרח התיכון, איש תחת גפנו ותחת תאנתו - לא עברו אפילו 3 חודשים (!) לפני שהערבים התמימים והצחורים התחילו לירות עלינו טילים. ולא, לא "עלינו" במובן המטאפורי, אלא עלינו במובן המעשי... על הקיבוץ שלי המאוכלס במאות מצביעי תנועת העבודה לדורותיה... מסתבר שהרוצחים הפתולוגים (שהשמאלנים כל כך מעריצים) לא בודקים כרטיסי חבר במפלגה לפני שהם משגרים את הטיל! מי ידע?...
אחרי שאתה מבלה את ערבי הקיץ החמימים בבריחה מהמקלט כדי לצפות במשחקי המונדיאל בספרד, קשה מאד למכור לך סיפורים על "שלום".
אגב, וזה מעניין מאד: לפני הבחירות האחרונות ביקרתי את הוריי בצפון ואבי החורג התלונן מרה על כך שמאז שהתפקד למפלגה (ולא הייתי צריך לשאול לאיזו...) מציפים אותו בטלפונים/מסרונים/מיילים יום ולילה בענייני הבחירות.
שאלתי אותו (רק חצי רטורית..): מילא עברו 40 שנה ואתה עדיין תקוע עם אותה מפלגה כאילו לא השתנה כלום במדינה, למה אתה מזמין לעצמך אקסטרה כאב ראש ועוד מתפקד?!?!
התשובה היתה כמובן משיכת כתפיים. משורה ישחרר רק המוות.
אבל אני מסכים איתך שקמפיין הטרור של אוקטובר 2000 הביא להתפכחות של הרבה מאד אנשים שחשבו על עצמם כ"שמאל" או "שמאל מתון". והעובדה שהשמאל הקיצוני ממשיך לצרוח עד היום שהוא צדק וביבי אשם וישראל פושעת והערבים קרבנות אומללים רק מחלישה אותו יותר ויותר, כי רוב מוחלט של האזרחים כבר לא קונה את השקרים שלו.
