עונג שבת לפרת השבוע - בהעלותך

עונג שבת לפרת השבוע - בהעלותך


פרפראות לפרשת השבוע - בהעלותך
למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך "שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות" (רש"י). אומר הרמב"ן, שבא לרמז לו שייצאו ממנו החשמונאים ויתקנו את מצוות הדלקת נרות חנוכה, וזהו "שלך גדולה משלהם".

רש"י אומר שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות. שואלים שהיה צריך לומר שאתה מטיב ומדליק, שהלא הטבת הנרות לפני ההדלקה. ועוד שאלה במה הרגיע אותו הקב"ה שמאז לא חלשה דעתו. אלא שיש מצוות נדירות כמו פטר חמור וכדומה, שכשעושים אותם הוא בהתרגשות רבה, בגלל שזה לא תדיר, אבל מצוה קבועה אין בה התרגשות כל כך, וזה מה שה' אמר לו שלך גדול משלהם, שאתה מדליק את המנורה בקביעות ובכל זאת זה בהתרגשות רבה, לכן כתוב מדליק ומטיב שזה מראה על המשכיות מדליק ומטיב מדליק ומטיב ללא הפסקה (קול יהודה).

בהעלותך. אומר רש"י: מכאן שמעלה היתה לפני המנורה שעליה הכהן עומד "ומטיב", למה כתוב ברש"י "ומטיב" ולא "מדליק", אלא כי ההלכה היא שהדלקת הנרות כשרה גם בזר, והטבת הנרות כשרה ע"י כהן דווקא.

5 פעמים כתוב בתורה מענין המנורה: בפ' תרומה ציווי עשיית המנורה, בפ' תצוה הדלקת המנורה, בפ' ויקהל עשיית המנורה, בפ' אמור הדלקת המנורה, ובפ' בהעלותך הדלקת המנורה.

למנורה היה כבש של 3 מדרגות, כנגד ג' לשונות של "עליה": "להעלות נר תמיד", "והעלה את נרותיה", "בהעלותך את הנרות".

יש ששואלים, למה במזבח אסור לעשות מדרגות, ובמנורה מותר, וכן בבית-המקדש היו 15 מעלות. ומתרץ ה"אור החמה" בגלל שהמזבח מכפר על עוונות בית-ישראל, אם-כן יש כאן ענין של הכרת הטוב לא לבייש את המזבח. ויש מוסיפים, בגלל שהכבש היה לו דין מזבח, שאם שמו עליו אברים לפני עלות-השחר, אינם נפסלים בלינה, אבל מדרגות המנורה אינם כמנורה.

דברים שהתקשה בהם משה, ר"ת "משה": מ'נורה, ש'קל (וי"א ש'רצים), ה'חודש = המולד.

כתוב בזוהר, שפניו של אדם דומים למנורה, 6 קנים הם כנגד: 2 אוזניים, 2 עיניים, 2 נחירי האף, והפה הוא העיקר "פני המנורה", צריך לקדש את כל אלו, ואז יאיר בתורה בהצלחה גדולה, וזהו שכתוב "אל מול פני המנורה יאירו".

במדרש בפ' אמור מובא, שאהרן היה גיבור, שהניף 22 אלף לויים ביום אחד דהיינו 12 שעות - 720 דקות, גם היה מוליך ומביא מעלה ומוריד כדין תנופה.

ביום ז' ניסן, היה אז טהרת הלויים שגילחו אותם, והתגלחת היתה בשבת בהוראת שעה, כי א' ניסן היה ביום א'. וזה היה תחילת המחלוקת של קורח ועדתו, שאשתו ראתה אותו שהוא מגולח, ואמרה שמשה בדה דין זה ח"ו מליבו.

בפרשה זו מדובר בענין "פסח מדבר", פסח מדבר היה בשנה השניה ליציאת מצרים, הכהנים אז היו רק אהרן ושני בניו, והם היו צריכים להספיק בזמן קצר של בין הערביים, להקריב את קרבנם של כל ישראל, ובודאי שגם שם היו מעשי-ניסים (משך חכמה).

במס' סוכה דף כ"ה, מי היו הטמאי מתים שאמרו "למה נגרע", לר' יוסי הגלילי: נושאי ארונו של יוסף. לר' עקיבא: מישאל ואלצפן, שנטמאו מנדב ואביהוא. לר' יצחק: טמאי מתים היו.

והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה. יש מפרשים הרוצה להיות טהור, אז ובדרך לא היה, שלא יסתובב בחוצות וישמור את עיניו.

כשהיו ישראל הולכין במדבר, הענן היה הורג נחשים ועקרבים, וכשהיו הגויים רואים את הענן, היו אומרים ומתמיהים, "מי זאת עולה מן המדבר" כמה גדולה היא האומה הזאת (רש"י, שיר השירים).

אומר החיד"א, שתמיד צריכים להזכיר שם ה', בכל מקום ודבר שפונה: ב"ה, ירחם ה', אי"ה וכד', וזה נלמד מהכתוב "על פי ה' יחנו, ועל פי ה' יסעו".

בשלשה עניינים כתוב מקשה בתורה: במנורה, בכרובים, בחצוצרות.

כתוב בפרשת וילך, שביום שמת משה, לא השתמשו בחצוצרות להקהיל את הקהל, לפי שנאמר עשה לך, ונגנזו ביום מותו לקיים מה שנאמר "ואין שלטון ביום המוות", אך היו חצוצרות במקדש לשבתות למועדים ולמלחמה.

וכי תבאו מלחמה בארצכם וכו' והרעתם בחצצרות וכו' ונושעתם מאיביכם. וקשה הרי היה צריך לכתוב כי תבוא או כי יבוא מה הלשון כי תבואו, שמשמעו כאילו אתם מביאים את הגוים. ומסביר הבן איש חי עפ"י משל, בתוך יער הביאו אנשים גרזנים לחטוב עצים, והתחילו העצים לפחד, עד שאמרו אנחנו לא ניתן עצים עבור ידות הגרזנים, ולא יוכלו לעשות לנו שום רע, וזה הכוונה שבזמן שהקול קול יעקב אין הידיים ידי עשו, כי תבואו מלחמה אם אנחנו אשמים שיש מלחמה, העצה לתקוע בחצוצרות רמז על הקול קול יעקב, אם כן הגויים לא יוכלו להזיק.

לישראל היו ב' ארונות, אחד שהיה בקודש-הקדשים, ואחד שהיה יוצא עמם למלחמה, ובמדבר היה הארון יוצא לפניהם, ובו היו מונחים שברי הלוחות, כדי לרמז לנו, שאם תלמיד-חכם שהוא חולה ושוכח תלמודו [כמו שאומרת הגמ' אצל ר' יוסף], הרי הוא כמו השברי-לוחות, וצריך גם לכבדו. ובזמן עלי, הוציאו את הארון מקודש-הקדשים, ונכשלו, וזה היה טעותם.

כתוב אצל יתרו שכשרצה ללכת אמר לו משה והיית לנו לעיניים. יש מפרשים שהיית לנו לדוגמה שאם יהיה לאחד רפיון ח"ו בתורה תהיה לנו אתה לדוגמה, שאפילו שהיית בדרגה פחותה ביותר בכל זאת עלית כך, כל שכן מי שנולד יהודי בוודאי יכול להתעלות.

"ויהי בנסוע הארון", "ובנחה יאמר", הם שני פסוקים, חז"ל אומרים שיש בהם 85 אותיות, והם חומש בפני עצמו. ויש בהם סימני נוני"ן הפוכים, כדי להפסיק בין פורענות לפורענות, הפורענות הראשונה "ויסעו מהר ה'", כתינוק הבורח מבית-הספר, הפורענות השניה, המתאוננים. ולמה הנו"ן הפוכה, אומר הבעל-הטורים, שחז"ל אומרים שאין כאן מקומן, אלא 50 פרשיות קודם (כמנין נו"ן) בפרק ב' פסוק י"ז לפני הפסוק "ונסע אוהל מועד", ואומרים חז"ל שלעתיד לבא יחזרו הפסוקים לאחור 50 פרשיות (שבת קט"ז).

ה"כלי יקר" אומר, שבחז"ל נקרא "דג" בלשון "נון", הדג רץ אל המים, והם ברחו מהמים אין "מים" אלא תורה, ולכן הנו"ן הפוכה - הפוך מהדג.

עוד פירוש שבמתן התורה אמרו נעשה ונשמע, והם עשו הפוך מנעשה ונשמע.

כתוב במשלי, "עמודיה חצבה שבעה", אומרים חז"ל במס' שבת דף קט"ז, שיש בתורה שבעה חומשים: 1. בראשית, 2. שמות, 3. ויקרא, 4. במדבר, עד "ויהי בנסוע הארון" 5. הפסוקים "ויהי בנסוע" "ובנחה יאמר" הם ספר בפני-עצמן, 6. "ויהי העם כמתאוננים", עד סוף במדבר, 7. דברים. וזהו התשובה לחידה ששאל הרב את תלמידיו: כיצד ייתכן, 7 פחות 1, שוה 5.

ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה'. האיש אשר יש לו טענות ולא שמח בחלקו, הוא רע בעיני ה'.

"והמן כזרע גד", אומר רש"י, עשב ששמו גד. חז"ל אומרים "גד" לשון "מגיד", שהמן היה מגיד ומגלה מי הוא צדיק, ומי ח"ו לא, שאם המן היה מגיע עד לפתחו, היו כולם יודעים שהוא צדיק. ויש אומרים, ש"גד" הוא שבט גד, שהיו חובבי מן ביותר, ולא רצו לאכול בשר, ובגלל זה היו להם הרבה בהמות, [ולכן אמרו למשה שהם רוצים את נחלתם בעבר-הירדן, ששם יש הרבה עשב].

אלדד ומידד מתנבאים במחנה. אמרו משה מת, יהושע מכניס (רש"י). "מתנבאים" ר"ת: משה תנוח נפשו בגן אל' יהושע מכניסם. גם מתנבאים הם אותיות "מת נביאם".

חז"ל אומרים שגם ניבאו על מלחמת גוג ומגוג.

ה"דעת זקנים" אומר, שאלדד ומידד היו אחי משה ואהרן מן האב, כי לאחר מתן-תורה נאסרה יוכבד לעמרם כי היתה דודתו, והלך עמרם ונשא אשה אחרת, וילדה לו את אלדד ומידד. וכותב שם שאחד היה על קברם בארץ-ישראל, וראה שכתוב על המצבה, "אלדד ומידד אחי אהרן מן האב ולא מן האם". ובתרגום יונתן בן עוזיאל אומר, שבשעה שהיתה גזירת היאור במצרים, גירש עמרם את יוכבד, והלכה יוכבד ונישאה לאליצפן בן פרנך, וילדה לו את אלדד ומידד, ולפי זה, היו אחי משה ואהרן מן האם. ואח"כ נתגרשה, והחזירה עמרם.

מובא במס' חגיגה דף ג', שלרבינו הקדוש היה שני שכנים אילמים, והיו באים כל יום לשמוע את שיעורו ומנענעים בשפתם ובראשם, והם היו בני אחות ר' יוחנן, והתפלל עליהם רבינו הקדוש, ונתרפאו, ונתברר שהם יודעים כל התורה כולה, אומר הרמ"ע מפאנו, שהם היו נשמות אלדד ומידד, ובגלל שאמרו משה מת, היו צריכים תיקון, ולכן היו אילמים, וזה מרומז בשם אלדד ומידד, שיש בהם האותיות אלמי.

כתוב במדרש: מילה בסלע, שתיקותא בתרי. יש מפרשים שאם משה היה מדבר אל הסלע, אז אלדד ומידד היו שותקים ולא היו מתנבאים שמשה ימות.

"והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על-פני האדמה", "אדם" ר"ת: אברהם שכתוב בו "ואנכי עפר ואפר", דוד שכתוב בו "ואנכי
 
הפיוט דרור יקרא


דְּרוֹר יִקְרָא לְבֵן וּלְבַת וְיִנְצָרְכֶם כְּמוֹ בָבַת
נְעִים שִׁמְכֶם וְלֹא יֻשְׁבַּת שְׁבוּ נוּחוּ בְּיוֹם שַׁבָּת
דְּרֹשׁ נָוִי וְאוּלָמִי וְאוֹת יֶשַׁע עֲשֵׂה עִמִּי
נְטַע שׂוֹרֵק בְּתוֹךְ כַּרְמִי שְׁעֵה שַׁוְעַת בְּנֵי עַמִּי
דְּרֹךְ בָּבֶל בְּתוֹךְ בָּצְרָה וְגַם אֱדוֹם אֲשֶׁר גָּבְרָה
נְתֹץ צָרַי בְּאַף עֶבְרָה שְׁמַע קוֹלִי בְּיוֹם אֶקְרָא
אֱלֹהִים תֵּן בַּמִּדְבָּר הַר הֲדַס שִׁטָּה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר
וְלַמַּזְהִיר וְלַנִּזְהָר שְׁלוֹמִים תֵּן כְּמֵי נָהָר
הֲדוֹךְ קָמַי אֵל קַנָּא בְּמוֹג לֵבָב וּבִמְגִנָּה
וְנַרְחִיב פֶּה וּנְמַלֶּאנָה לְשׁוֹנֵנוּ לְךָ רִנָּה
דְעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ וְהִיא כֶתֶר לְרֹאשֶׁךָ
נְצֹר מִצְוַת קְדֹשֶׁךָ שְׁמֹר שַׁבַּת קְדֹשֶׁךָ

על הפיוט
אחד משירי השבת הידועים והנפוצים ביותר בכל קהילות ישראל לאורך הדורות. זהו ככל הנראה השיר הראשון שנכתב במיוחד כשיר לשבת, ולא כפיוט שנועד להשתלב בתפילה או בבית הכנסת.
השיר פרץ אל התודעה הישראלית הציבורית עם ביצועו ההיסטורי של שלמה בר והברירה הטבעית, לפני יותר מ-30 שנה, שבו עיבד ושר את אחד מלחניו התימניים המסורתיים של הפיוט. לשלמה בר נזקפת זכות ראשונים של הובלת המהלך התרבותי של שילוב הפיוט והמוסיקה של הקהילות הספרדיות בעולם התרבות הישראלי.
מחבר הפיוט הוא דונש בן לברט, משורר ובלשן בן המאה העשירית בספרד, תלמידו של ר' סעדיה גאון שעבר לספרד ובה פעל. הוא נחשב לחלוץ שיטת המשקל הכמותי בשירה העברית.
השיר עצמו עוסק ביום השבת כיום של חופש וגאולה רוחנית לאדם ולעולם. המדרשים השונים ממשילים את עם ישראל לחתן ואת השבת לבת זוגו, הכלה. כשם שבני זוג מגנים ושומרים אחד על השני, כך עם ישראל והשבת שומרים זה על זה. השבת גואלת את האדם מן הנטל של שיגרת החיים ומאפשרת לו טעימה קטנה של העולם הבא ושל הגאולה העתידה.

להאזנה לשיר בביצוע שלמה בר ולהקת הברירה הטבעית כנסו לקישור הר"מ:
http://www.youtube.com/watch?v=kpvu0I7WGYY
 
שו"ת בהלכות שבת


הפסקת חשמל בליל שבת

בליל שבת היה הפסקת חשמל למשך שעתיים. מה הדין לגבי מיחם מים חמים שהורתחו לפני כניסת שבת ועל המיחם היה סיר עם ביצים, תפוחי אדמה וסלק שבושלו חצי בישול לפני כניסת שבת. האם היה מותר בשבת לשתות מהמים ויתר הדברים שהיו על המיחם ?

התשובה:
מאת: הרב אברהם יוסף
הפסקת חשמל לשעתיים בתקופה זו שהודיעו מראש שתהיינה הפסקות מתוכננות ויזומות, נעשות באמצעות המחשבים ולא באופן ידני, ולכן בתקופה זו אפשר להקל להנות מהחשמל גם לאחר הפסקת חשמל ממושכת יותר משעה.
אולם כל זה דוקא אם המאכל היה מבושל כל צרכו בעת הפסקת החשמל, אבל אם לא היה מבושל והתבשל לאחר שחזר החשמל אין להקל.



הזזת זיזים בשעון שבת - רב שקע

שלום לכבוד הרב שליט"א

האם מותר בשבת להזיז בדרך המותרת את הזיזים בשעון שבת כשהשעון מחובר לרב שקע שצמוד לשקע שבקיר ?

תודה רבה.


התשובה:
מאת: הרב אברהם יוסף
שעון שבת שקבוע בקיר אפשר להזיז בו את הזיזים, כיון שהשעון יציב ואינו נדלק וכבה, אבל שעון נקודתי שאינו יציב ומתנועע בכל נגיעה בו, התנועה גורמת לכיבוי והבערה האסורים בשבת ויו''ט.
 
למכור את ההווה תמורת העתיד


בהעלותך(במדבר ח-יב)
למכור את ההווה תמורת העתיד
חכם אחד עבר על אדם אחד.
אמר לו: היאך חריצותך בעולם?
אמר: אני רודף אחריו.
אמר לו: והשגת ממנו דבר?
אמר לו: לא, כי אם מעט מזעיר.
אמר לו: אם לא השגת מהעולם הזה, שאתה רודף אחריו, כי אם מעט מזעיר - מה תשיג מהעולם האחר, שאינך רודף אחריו???

(שלמה אבן גבירול, מבחר פנינים)
עם ישראל נדד במדבר במשך 40 שנה. לא קשה להבין את המתח שלהם – חיים במדבר, בסביבה מבודדת כל כך, בייחוד כשביניהם ילדים וקשישים. בפרשת השבוע הזה, למשל, באה הדאגה לידי ביטוי בצורת תלונה: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם..." (במדבר י"א, ה').
התלונה הזאת מבלבלת, בהתחשב בעובדה שבני ישראל זכו לטיפול טוב במדבר. האלוקים סיפק להם מן, מאכל מיוחד מאוד שאפשר היה לחוש בו כל טעם שהסועד רצה להרגיש, גלידה, פיצה, או דג סלמון! חוץ מזה, כל יהודי קיבל מנת מזון מספקת מדי יום בקביעות. איזה עסק טוב! אז למה התלוננו בני ישראל על הדגים שאכלו חינם במצרים???
על פי רש"י, במידה מסוימת היו חיי העבדות במצרים חיי "חינם" לעומת החיים במדבר. המן שסיפק האלוקים בא יחד עם חשבונית – היהודים היו אמורים לשמור מצוות, בעוד שהמזון במצרים לא הגיע עם המחויבות הזאת. לכן, אומר רש"י, משתמש עם ישראל במילה "חינם" כשהכוונה היא "חינם מהמצוות".
תשובתו של רש"י עדיין נראית בעייתית. האם יתכן שבני ישראל העדיפו לאכול דגים תוך עבדות קשה, במקום לשמור מצוות בחירות מוחלטת – ולאכול את המן הנִסי – שבהחלט יכול להיות גם בטעם של דג?!
יתרונות העבדות
העולם המערבי רואה בעבדות דבר מתועב. אבל כדי להבין את רצונם של בני ישראל להעדיף את מצרים על המדבר, אנחנו צריכים להבין קודם עד כמה העבדות יכולה למשוך ולפתות.
לפעמים דווקא ה"חירות" יכולה לגרום לתחושת השעבוד העזה ביותר. בעיות, לחצים, והחלטות קשות – לגבי קריירה, נישואין, ילדים, שאיפות – יכולים להכביד לעתים קרובות כמו עול של שעבוד. לכן, במובן מסוים, האפשרות לתת למישהו אחר להחליט בשבילנו, מושכת יותר מאשר רעיון החירות.
מעבר לכך, חירות אמיתית דורשת מאמץ – לגלות את התכלית האישית בחיים, להציב מטרות, לבחון פעולות ולתקן שגיאות. אלו הן ה"חירויות" שגרמו לעם ישראל להעדיף את ה"עבדות"!
גם היום, כל אחד מאיתנו, במידה מסוימת, מעדיף את העבדות שמגיעה במסגרת של "אשליית חירות": אי חשיבה על החיים. להלן כמה דוגמאות של עבדות בת זמננו.
השעבוד לתשוקה
אנשים אוכלים לעתים קרובות בלי להתרכז בהנאת הטעם. הם "מרחפים" ונותנים לאוכל "להכניס אותם" למצב רוח טוב יותר. האמת היא, שנכון יותר להתאמץ לחשוב על המזון שאוכלים, ולהתרכז בהנאה מכל טעימה! במקום להשתמש באוכל בצורה פעילה, הם מעדיפים לתת לאוכל להפעיל אותם. הרבה יותר קל לתת לטעם של האוכל לשלוט בך. שימו לב כיצד פרסומות של מזון ומשקאות קלים מעודדים את ההתנהגות הזאת. בדרך זו, האדם הופך להיות "עבד לאוכל".
למן היה אספקט נִסי: כל אחד היה יכול לחוש בו כל טעם שרצה. ומה אם הוא לא רצה? מה אם הוא לא חשב כל הזמן על טעם כלשהו? אז למן היה טעם של כלום!
לכן העדיפו בני ישראל במדבר דגים אמיתיים, על פני המן שהיה יכול להיות בטעם דגים. בשביל דג אמיתי לא צריך הבנה, לא צריך מחשבה. פשוט אוכלים אותו. לא צריך מודעות. רק לפתוח את הפה.
האוכל הוא רק דוגמא לדרך שבה אנחנו מתייחסים להכל. אנחנו מחפשים כל הזמן גירויים חיצוניים, במקום להעלות את עצמנו. סרטים, סמים, דיסנילנד, כולם עניין של לתת לכוח חיצוני לתפוס שליטה על מצב הרוח שלנו.
השעבוד לרצות יותר ממה שצריך
מפתח לבריאות רוחנית הוא "אף פעם לא לרצות יותר ממה שאנחנו צריכים". ובכל זאת, אנחנו רואים היום כיצד אנשים עמֵלים כמו עבדים, כדי לרכוש יותר ממה שהם צריכים. הם יכולים להיות עבדי המעמד החברתי, או עבדי "העתיד הבטוח" – כשהם חיים עבור יום שאולי לעולם לא יגיע, במקום ליהנות מההווה.
המן במדבר החזיק מעמד יום אחד בלבד. כל יום היה צריך ללקוט מן חדש. אי אפשר היה לאחסן אותו על המדף למחר. עם ישראל במדבר חי במציאות ברורה: אין לדאוג למחר כי אין מה לעשות לגביו, עד שהוא יגיע.
זוהי חירות אמיתית. חירות מדאגה! אבל לחירות הזו יש גם מחיר. המחיר הוא לבטוח באלוקים שהוא ידאג למחר.
המציאות במדבר הייתה אמיתית, כמו שהיא, בעצם, אמיתית גם היום. אנחנו יכולים לבחור בַּחֵרות הזאת, אבל אנחנו נוטים להשתעבד, מרצוננו, לדאגה שיהיה לנו די למחר. בתחילה, הידיעה שיש לנו די למחר מביא עמה תחושת חירות. אך למעשה, תמיד נצטרך לעבוד קשה יותר כדי לשמור על מה שצברנו. בסופו של דבר, אנחנו מוכרים את ההווה... תמורת תקוות העתיד.
חירות היא...
שאלו את עצמכם: האם אני משקיע חלק משמעותי כלשהו מיומי כדי ליהנות מפרי עמלי? או שאני פשוט דוחה את זה, כדי לרכוש משהו בעתיד?
חירות היא ליהנות מהכאן והעכשיו. זה לאכול את המן ולהתרכז בטעם של דג. חירות זה להעריך את ה"עכשיו", במקום לדאוג אם ניהנה מחר.
האם אתם מרגישים שהחיים שלכם לא בדיוק מה שהם אמורים להיות... האם יש לכם הרגשה ש"מנהלים" לכם את החיים, אבל אתם לא מצליחים לגלות ממה בדיוק ההרגשה הזאת נובעת... האם אתם מחפשים את הפתרונות בסגנון חיים שאמור היה לספק את התשובה... האם אתם מחליפים את הנאות החיים האמיתיות תמורת הבטחות שונות שאתם לא בטוחים שתזכו לממש... האם אתם עובדים למען העתיד, במקום למצות את המרב מההווה שלכם?
החירות הרבה יותר קרובה ממה שנראה לנו. אבל במקום לרוץ כדי "למצוא", אנחנו פשוט צריכים להוריד מהירות - ולהביט.
הפסיקו לחיות למען העתיד ונסו לחיות למען ההווה. נראה כאילו העתיד מחזיק בחירות, אבל החירות האמיתית נמצאת בדיוק כאן, ובדיוק עכשיו. אם אינכם חופשיים – אם אינכם נהנים מהכאן ומהעכשיו – אז העולם מלגלג עליכם: לחירות יהיה טעם של עבדות, ולעבדות טעם של חירות.
התחילו עכשיו. הקדישו 15 דקות היום – לחיות רק בשביל היום.
סיעור מוחות – שאלות למחשבה
שאלה ראשונה: אילו בסופו של כל יום היה כל הכסף שהרווחתם נגמר, או פשוט נעלם, כיצד הייתם מבלים את ימיכם?
שאלה שנייה: מה הייתם מעדיפים להיות, מולטי-מיליונר אומלל – או עני מאושר?
שאלה שלישית: האם אתם מוצאים את עצמכם מצפים ל"ימים הטובים", או שאתם מחשיבים את העכשיו בתור הימים הטובים?
 
מתכון לשבת - צלי עוף ותפחי אדמה


מנה עיקרית: צלי עוף ותפוחי-אדמה

מכינים ביום שישי, ומשאירים על הפלטה, עד הסעודה.

ירכיים עוף: מנה לכל סועד.
‏2 בצל בינוני
‏3 שיני שום
1 פלפל אדום
‏4 תפוחי אדמה
‏2 בטטה
‏2 עגבניות בשלות
כוס יין אדום

אופן ההכנה:
מטגנים בקצת שמן ירכיים-עוף היטב מכל הכיוונים ומוציאים מהסיר.
לאותו סיר עם שמן ,מוסיפים בצל קצוץ גס ושום פרוס לפרוסות ומטגנים.
מוסיפים את הפלפל האדום כשהוא חתוך לקוביות גדולות ומטגנים.
בשלב הזה מוסיפים תפוחי האדמה (חתוכים לקוביות גדולות)
את קוביות הבטטות, את העגבניות וכוס היין.
מוסיפים תבלינים לפי הטעם (1 כף אבקת מרק עוף ,קצת מלח,פלפל,קצת פפריקה
ומבשלים על אש בינונית כשעה כשהסיר מכוסה (מידי פעם נותנים ערבוב)
לאחר שעה מורידים לאש נמוכה וממשיכים לבשל כ- ‏40 דקות כשהסיר פתוח.
העוף יוצא רך בצורה מדהימה, התפוחי-אדמה והבטטות נפלאים והרוטב יאמי כל כך טעים...

גיוון :
1.אפשר לפרוס את התפוחי-אדמה והבטטות לפרוסות עבות
2.אפשר לוותר בירקות על הפילפל,למי שלא אוהב פילפלים.
 
שיר בהשראת פרשת השבוע


מן-לחם אבירים/ שיר מאת אהובה קליין(c)

הם יוצאים ממצרים
נפתחים שערי שמים
לחם אבירים כמים
לקטו וטחנו ברחיים.

השדות כמרבד צחור
שטופי חמה ואור
חשים בגן עדן עלי אדמות
זרוע מן כגרגירי חולות.

מראהו כזרע גד לבן
נאסף היישר לסל
ממנו יכינו מטעמים
כלשד השמן מעדנים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בהעלותך-סיפור ירידת המן.[חומש במדבר].

פארודיה על טעם המן - לצפיה בקליפ כנסו לקישור הר"מ
 
סיפור לכבוד שבת -כל עוד הנר דולק


"ויהי הדם בכל ארץ מצרים" (שמות ז כ"א)


האור החיים מבאר שהחידוש בכך היה, שלמרות שהיו נוטלים את הדם ממקום אחד ונותנים אותו במקום אחר, נשאר הדם כמות שהוא, הגם שכל דבר שיהיה ממעשה שדים יבטלהו שינוי מקום. ללמדנו שדבר ה ניצב על מקומו בכל מקום ובכל מצב, בכל עת ובכל שעה. וגם בשעה שאדם יורד ומתדרדר, רח"ל, ועוזב את השם, הקב"ה עדיין נמצא איתו.

שמעתי סיפור שהתרחש באמריקה, וכשסיפרתי אותו לגיסי, מרן הגר"ח קניבסקי, הגיב הגאון ואמר שכיוון שמדובר באדם שקיים מצוות כיבוד-חכמים, אפשר להאמין להתרחשותו של סיפור שכזה.

באמריקה נהוג שבתקופת הקיץ יוצא הציבור החרדי להרים, כדי להעביר שם את תקופת הקיץ הקשה. ברם, כאשר מדובר במשפחה שבה בעל הבית עובד ואין הוא יכול להרשות לעצמו להפסיק את העבודה, מקובל שהאשה והילדים יוצאים להרים, והבעל נשאר במקום העבודה, ורק בשבתות הוא מצטרף אל אשתו וילדיו.

גם האיש שעליו אנחנו מדברים נהג כך, והביא את בני משפחתו אל ההרים, והוא-עצמו חזר לעבודתו. מה שקרה הוא שכיוון שיראת השמים שלו לא היתה במיטבה, הרי כשנשאר לבד בביתו, פחז עליו יצרו, והוא החליט לקנות כרטיס לאחת ההצגות שהיתה בתיאטרון המקומי.

הלה רכש כבר את הכרטיס, אולם כשהגיע לתיאטרון הבחין שיש עוד שעה שלימה עד תחילת ההצגה. כיוון שבאמריקה לא נוהגים לבזבז את הזמן, חיפש האיש מה לעשות, והחל לטייל ברכבו מחוץ לבניין התיאטרון, ששכן בפאתי העיר. ועד מהרה הגיע לשעריו של בית העלמין היהודי...

עוד מעט מתחילה ההצגה...

במרכז בית העלמין היה אוהל-צדיקים, וכיון שאחרי הכל יהודי נשאר יהודי, החליט לומר פרק תהלים על קברו של אותו צדיק הקבור שם.

בהתקרבו למקום, ראה שבאוהל זה קבור הרב מצעהלם. בכניסה לאוהל קנה האיש נר, הדליק על הקבר, ואמר פרק תהלים.

משראה שאו-טו-טו עובר הזמן, ועוד מעט ההצגה מתחילה, מיהר לצאת מבית העלמין, נכנס לרכבו, וניסה להתניעו. והנה, מנוע הרכב אינו פועל...

הוא מנסה שוב ושוב, והמנוע לא מותנע. האיש יוצא מהאוטו, מנסה לבדוק את הרכב מכל הכיוונים, אבל אינו מוצא שום דבר חריג. ולמרות זאת, המנוע אינו פועל.
מרוב מאמץ נרדם מיודענו על ספסל הרכב, ויישן.

והנה בחלומו הוא רואה זקן בעל הדרת פנים, הניגש אליו ואומר לו: יהודי יקר, כל עוד הנר דולק על הקבר, אתה לא תלך להצגת התיאטרון - - -

האיש נבעת והתעורר משנתו, והיה בטוח שאין זה אלא דברים בטלים.

ושוב נגלה אליו הזקן

הוא מנסה שוב להתניע את הרכב, והאוטו - שהיה חדש - אינו מוכן לפעול. ושוב הוא נרדם, מרוב המאמץ.

ושוב נגלה אליו הזקן ההוא, בעל הדרת הפנים, ואומר לו כל עוד הנר דולק על הקבר, אתה לא תלך להצגה.

כשהתעורר הפעם משנתו, הבין כבר שמדובר במשהו רציני, וחזר לאוהל שבו הדליק את הנר. בחלקת האוהל מצא כמה תמונות מקלסתרו של הצדיק הקבור שם.

האיש מביט בתמונות, וכמעט שמתעלף. היה זה הזקן שנגלה אליו בחלום!
להצגה הוא כבר לא הלך, ובמקום זה חזר בתשובה שלימה!

כאמור, כשסיפרתי את המעשה להגר"ח קניבסקי, אמר לי הגר"ח שהיהודי הזה בהדלקת הנר ובאמירת התהלים על קברו של הרב מצעהלם, קיים מצוות כיבוד חכמים, ולכן אפשר שהסיפור הזה התרחש.

מתוך הספר "ברכי נפשי" המכיל פרקי חיזוק ואמונה שנאמרו על ידי הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א.
 
אהרון והמנורה

שיר מאת: אהובה קליין (c)

אל מול פני המנורה
ניצב אהרון הדור אורה
נשמתו קטורת בשמים
ריח ניחוח גן שושנים.

ידיו יושיט להיטיב הנרות
איש חסדים אוהב הבריות
האש מתעלה נוסקת גבהים
מרקיעה שחקים למחוזות חדשים.

כהרף עין תפתח שערים
לאור גנוז הצפון לצדיקים
אור חדש על ציון יאיר
עם ישראל מתרדמתו יעיר.

הערה: השיר בהשראת פרשת בהעלותך חומש במדבר.
 
שבת המלכה מקור הברכה


הבא ונבאר את משמעות "מקור הברכה" על פי סיפור שסיפר אחד המרצים בהרצאותיו.

יום אחד יצא לי לנסוע עם נהג מונית. במהלך הנסיעה התפתחה בינינו שיחה לבבית, ובין הדברים שאלתיו: הגד לי, כמה שעות ביום הינך "מתגלגל" בכביש...? השיב לי: בין 12-16 שעות. מיד העמדתי פנים מתמיהים: 16 שעות?! ובכן, בודאי עשית מהמונית כבר שלוש דירות... פרץ הנהג בצחוק, התכופף על ההגה, ואמר: שלוש דירות... אדוני! את המשכנתא על דירת שלושה חדרים שיש לי אינו מצליח לחסל בכל חודש אם לא עם הלוואות ומינוסים, ואתה מדבר על שלוש דירות...?! לא ציפיתי לתשובה אחרת ממנו, ושוב העמדתי פנים מתמיהות: מה, 16 שעות אתה "מתגלגל" בכביש ואינך מצליח לכסות משכנתא בסוף החודש...?! אני אב לעשרה ילדים, לומד בישיבה, נותן הרצאות פה ושם, מרויח עשירית ממך ואולי פחות, וברוך ה' אין לי שום חוב על דירתי, חיתנתי את ילדי ועזרתי אף להם לרכוש דירות, וברוך ה' חי אני בהרחבה! תמה אותו נהג, ובפליאה אמיתית הגיב: אתה אומר אמת...?! השבתי לו, למה לא תאמין לי שאני אומר אמת, הלא אני בהחלט האמנתי לך שהינך אומר אמת על אף ש"הנס" שלך לא פחות מהנס שלי.

הרצינו פניו של אותו נהג ובקשתו בפיו: ובכן, בבקשה תן לי הסבר לתופעה מוזרה זו.

וכך השבתי לו: אמשול לך משל.

דירים דרים בבנין אחד. "טנק" של מים מונח על גב בתיהם המספק מים לכל אחד מהם דרך צינור התקוע בו, וממנו זורם המים לבתים. במשך הזמן התישנו הצינורות, העלו סדקים, חלודה ולכלוך ואבן נצטבר בהם. חלק מהדירים החליפו את הצינורות לחדשים, וכמובן שהמים שזרמו לבתיהם שבו להיות נקיים וזכים. אולם חלק מהדירים נשארו עם הצינורות הישנים, וברור שהתוצאות היו בהתאם: מים רבים התבזבזו בכך שברחו מהחורים והסדקים שבצינורות, וגם מה שירד לביתם היה מלוכלך בשברירי חלודה, אבן, לכלוך וכיוצא. הפתרון היחיד שנותר להם – להזדרז להחליף את הצינורות הישנים לחדשים.

הקדוש-ברוך-הוא הוט טוב, וכנאמר (תהילים קמה, ט) "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", והנו זן את העולם כולו, נותן לחם לכל בשר בחן בחסד ברווח וברחמים רבים, וכמו שאנו אומרים בברכת המזון, אולם לא תמיד רואים בני האדם את הטוב של הקדוש-ברוך-הוא כמות שהוא באמת טוב, והסיבה לכך פשוטה – תלוי איזה צינור מכין האדם כדי להוביל את הטוב של הקדוש-ברוך-הוא עד לביתו. מאת הקדוש-ברוך-הוא יוצא רק טוב, מים זכים וטובים, ורק הדבר תלוי במקבלים. אם המקבל מכין צינור טוב ונקי וחדש, הרי שישנה ברכה גדולה בכל טיפה וטיפה שיורדת אליו מאת האלקים, אולם אם המקבל משתמש בצינור חרור וסדוק, ישן ומעופש, כמו כן השפע היורד אליו מתקלקל ואין בו ברכה.

וכן, דע לך, ידידי, שהצינור הוא "השבת"!!!

שבת מקור הברכה! תבין, "מקור הברכה!" מקור הינו סיבת כל ההשפעות, ותלותם כדי שיבואו מבורכים לאדם תלוי בשבת.

יהודי שומר שבת מכין בכך צינור נקי המאפשר זרימה להמשכת השפע, אולם זה אשר איננו שומר שבת, הרי שעם כל הרצון של הבורא להיטיב לאדם ועם כל הטוב האמיתי שמונח אצל הבורא – היאך ירד טוב זה לאדם כאשר הצינור שהכין להמשכת שפעו של הבורא הינו חרור, סדוק, חלוד ומלוכלך?

ואז המשכתי לומר לו, דע לך שכלל לא הפתעת אותי בכך שאמרת לי שאינך מכסה את המשכנתא בסוף החודש, וכמו כן מעתה אל תופתע מסיפור שחיתנתי את ילדי עם הרבה שפע, שכן ההבדל ביני לבינך הוא "הצינור" להורדת השפע. אני שהינני שומר שבת כהלכתה, צינור השפע שלי שלם, נקי וחדש. כל שקל ושקל שיורד אצלי יש בו ברכה. ואילו אצלך הצינור חלוד ומקולקל, כך שגם אם הינך פותח ברזים רבים, מה יעזור לך אחר שהצינור המוביל את המים לביתך מקולקל? אולם אם תתקן את הצינור, די לך לפתוח ברז אחד והשפע היורד ממנו יהא מבורך.

וסיפרתי לו סיפור אמיתי בענין זה:

נזדמנתי פעם לראשון לציון לדרוש שם בשבת שקודם ראש השנה, ודרשתי בבית הכנסת אחד ורצתי משם לבית כנסת אחר כדי להספיק לדרוש גם שם קודם ערבית של ליל שבת, אולם כשהגעתי כבר החלו בתפילת ערבית. מאחר שרב בית הכנסת הוא ידידי, ביקשתי אותו שיואיל לבקש מהציבור שימתינו חמש דקות בלבד אחר התפילה לשמוע דבר תורה מרב שהגיע מירושלים, והציבור ציית לכך.

אמרתי בלבי, מה אומר לציבור כה גדול [כ-500 איש] בחמש דקות בלבד? [וכידוע מליצה אצל הדרשנים: בשביל לדרוש במשך שעה מספיק להכין חמש דקות, אולם בשביל לדרוש חמש דקות בלבד צריך להכין שעה...] והעלה ה' בליבי לומר להם מעין הדברים שהוזכרו, וכך אמרתי להם: עומדים אנו לפני ראש השנה, כל אחד ללא ספק יבוא לבית הכנסת להתפלל וכל אחד יעמוד ויבקש שנה טובה, פרנסה, בריאות, שידוך, שלום בית, ילדים וכיוצא. ובכן יש לנו לדעת – הקדוש-ברוך-הוא הוא טוב, ויש לו הרבה טוב, וברצונו להיטיב לכל בניו כולם כאחד, אלא שהדבר תלוי בנו, בהכנת צינור השפע שנכין בעצמנו כדי לקבל שפעו של הבורא, והצינור הוא השבת. ובכן, נקבל על עצמנו שמירת שבת כהלכה כל אחד כפי כוחו ויותר מכוחו, בכך נחליף את הצינור הסדוק והחרור בצינור טוב ונקי לקבל את שפעו יתברוך, ולכן בודאי יש לנו להתחיל זאת משבת זו שקודם ראש השנה, שבת האחרונה של השנה כדי שיהא לנו צינור טוב לבוא עמו לקבלת השפע הנגזר בראש השנה למשך כל השנה כולה.

בסיום דברי ניגש הקהל אלי לאמירת "שבת שלום", ביניהם היה אחד המשחק כדורגל בשבת, ואמר לי: כבוד הרב, כמה נכונים דבריך, מרוויח אני כשחקן הרבה כסף, אולם כמה הצינור שלי חרור וסדוק... אינני רואה שום ברכה בכסף שאני מרוויח...
 
חידון לפרשת בהעלותך


איזה שבט היה המאסף במסעות? ומהיכן למד רש"י את הכלל "מגלגלים זכות ע"י זכאי"? החידון השבועי למשפחה

עזרא מרום

שאלות

1. "בהעלותך את הנרות". ציין שתי סיבות לכך שהתורה נקטה לשון עליה (רש"י)
2. מה לומדים מכפילות הלשון: "כי נתונים נתונים המה לי (הלויים) מתוך בני ישראל" (ח', 16)?
3. בפסוק י"ט כתוב חמש פעמים "בני ישראל". מה משמעות הדבר?
4. פסח שני נקרא גם "פסח קטן". מתי חלים א. פורים קטן? ב. כפור קטן?
5. לאיזו מטרה שמשו שתי חצוצרות הכסף?
6. איזה שבט היה מאסף במסעות?
7. מי אמר למי "והיית לנו לעיניים"?
8. בפרשתינו נאמר: "כאשר ישא האומן את היונק". על מי בתנ"ך נאמר שהיה: א. אומן ב. אומנת?
9. מי היה הנער שסיפר למשה על אלדד ומידד שמתנבאים במחנה? (רש"י)
10. על השלו נאמר: "הממעיט אסף עשרה חמרים". על מה נאמר בתורה : "ויצברו אותו חמרים חמרים"?
11. בפרשתנו מסופר על השלו ששימש מקור לאכילת בשר. על מי בתנ"ך מסופר שציפורים הביאו לו אוכל: א. מי האיש ב. באיזה סוג ציפורים מדובר?
12. מאיזה פסוק לומד רש"י את הכלל: "מגלגלים זכות ע"י זכאי"?
13. לאיזו אבן יקרה נמשל המן?
14. ו"והאיש משה ענו מכל האדם". מה רמוז במילה "אדם"?
15. א. איזו תפילה התפלל משה לרפואת מרים? ב. מדוע התפלה קצרה כל כך?

תשובות
1. א. בגלל שהשלהבת עולה מאליה. ב. הכהן היה עומד על מעלה (מדרגה) כדי להדליק את הנרות.
2. הכפילות מלמדת על 2 תפקידי הלויים: למשא את הארון ולשיר במקדש.
3. ללמדנו את חיבתן של ישראל לפני המקום כמנין 5 חומשי תורה.
4. א. בשנה מעוברת בט"ו אדר א' ב. בכל ערב ראש חודש.
5. למקרא העדה ולמסע את המחנות.
6. שבט דן (י'25).
7. משה ליתרו (י' 31).
8. א. מרדכי "ויהי אומן את הדסה" (אסתר). ב. נעמי טיפלה בנכדה עובד בן רות: "ותהי לו אומנת". (רות, ד' 16).
9. גרשום בן משה.
10. על הצפרדעים במכת צפרדע (שמות ח' 10).
11. א. אליהו הנביא ב. העורבים.
12. מדברי הטמאים למשה: "למה ניגרע לבלתי הקריב את קרבן ד' במועדו"? (ט,7)
13. בדולח.
14.רמז ל- 3 ענוים ר"ת : אברהם, דוד, משה. אברהם אמר: "אנכי עפר ואפר" דוד אמר: "אני תולעת ולא איש", ומשה אמר "ואנחנו מה" !
15. א. התפילה: א-ל נא רפא נא לה. ב. 2 סיבות לכך לפי רש"י: 1. כדי שלא יאמרו ישראל, אחותו בצרה ובמקום לעזור לה הוא מתפלל. 2. שלא יאשימו את משה באפליה: רק בשביל אחותו הוא מאריך, אך בשבילנו לא.
 

Nחמן

New member
מצל"ג יקר!

יכול ליהנות מהגיגיך. אני יודע, שכל מלה = יהלום. אך מה אעשה, שבמשך היום הספקתי אך בקושי להתפלל, לאכול ארוחת בוקר, לקרוא שני מיילים, ללמוד שעה, לערוך קניות לשבת קודש, ללמוד עוד שעה, לאכול ארוחת צהריים, לנוח קמעא, לקרוא את השטויות בפורום של "רוטר.נט" (ראה תגובה לאופיר) ועדיין צריך לערוך את השולחן לכבוד שבת קודש, להכין את התבשילים הטעימים וגם להתקלח, להתלבש בהתאם והשבת נכנסת כאן בשעה 19.05 ו... האמן לי, שיש לי עוד עבודה רבה בכתיבת הפרויקט, שבו החילותי לפני מספר שבועות ו.... הצילו!!! הזמן ברח לי!...
שיהיה לכולם שבת שלום ותיהנו מהמצעד לבית הכנסת "לקראת שבת לכו ונלכה" עם שירת "לכה דודי" בנוסח המזרחי המוכר או בנוסח קרליבך או בכל נוסח אחר ידוע.
 
שתהיה לך נחמן יקירי שבת מבורכת

וספוגה עונג קדושה ושמחה.

אגב, חסרת לנו מאו אתמול במפגש. היו שרצו מאוד לראותך בינינו (כמו הארי למשל)
אני מקווה שבעז"ה במפגש הבא תוכל להגיע.

אכן המלאכה מרובה בהערכות לשבת קודש, אבל ב"ה היום גם די ארוך...
 

Nחמן

New member
ואהו! איך שכחתי את הארי?

אני מצפה בכליון עיניים לפגוש אותו מזה זמן רב והנה החמצתי הזדמנות פז.
יתרה מזאת דווקא השבוע הייתי קרוב מאוד לאיזור שלו וכאילו שכחתי ממנו אלא שלמען האמת היו לי עיסוקים חשובים מאוד וביניהם ביקור חולה, שמאושפז מזה כמה חודשים בבית חולים עקב סיבוכים שונים.
יהי רצון, שנשתמע בבשורות טובות, ואם הוא יתקשר אליי, אני מבטיח להשתדל לעשות מאמץ לפגוש אותו לפחות באיזור המרכז אם לא בירושלים.


מממ... היום ארוך אבל מצווה מן המובחר להקדים בהכנות וב"ה שזה עתה סיימתי אותם (כמעט). אגלה את אוזנך, שלאחרונה רבו עיסוקיי עד כחי קיים חשש, שאיאלץ לצמצם את נוגחותי בפורום במידה רבה. אני בטוח, שגם אתה היית מתנחם בזאת אך מקווה, שהפורום ימשיך לשגשג ו... אולי המלצה חמה: כיוון שאני משער, שאופיר מחפש מנהל נוסף לפורום, וכיוון שיש לך ניסיון בניהול קומונה אולי אפשר להמליץ בפני אופיר עליך כשותף לניהול הפורום?

א גוטען שאבעס מיט א סאך ארבעס!
 

Harry J

New member
נחמן היקר כל כך חסרת לי

כל הזמן קיוויתי שתגיע ומצל"ג יכול לספר לך כמה פעמים הזכרתי את שמך...

פעם ראשונה שהגעתי למפגש וקיוויתי מאוד לנוכחותך החיובית. אבל בעזרת ה' עוד תהיינה הזדמנויות. אבל תדע שהיית בליבי.

שבת שלום ומבורך איש יקר המון בריאות ושמחה
 
זמני כניסת שבת


כניסת שבת צאת השבת
אילת 19:21 20:20
אלון מורה 19:23 20:27
אלון שבות 19:25 20:27
באר שבע 19:17 20:29
בני ברק 19:23 20:28
חיפה 19:17 20:30
ירושלים 19:04 20:26
נתניה 19:28 20:29
פתח תקוה 19:23 20:28
צפת 19:28 20:29
קצרין 19:24 20:27
ראשון לציון 19:23 20:28
רחובות 19:23 20:27
תל אביב 19:24 20:28
 
שבת של אושר ושלווה

שבת שופעת אהבה
שבת של אור ושמחה
שבת מקור הברכה.

שנזכה כל אחד מאיתנו
שיתקיים בנו
כל האמור בלבבות
וכל הברכות
 
המבדיל בין קודש לחול...

שבוע טוב ומבורך אחיי ורעיי
שבוע נהדר ומאושר ידידיי
שיהיה לכולנו שבוע של רוגע ושלווה
שבוע שכולו שמחה אור ואהבה.
שבוע של טוהר, שבוע נפלא וקסום
שיהיה לכולנו שבוע חזק ועצום
שבוע שכולו חיוכים ואושר
שבוע של תמימות נאמנות ויושר
שיתגשמו כל משאלות לבנו לטובה
שבוע של אופטימיות ותקווה
 
למעלה