אתם כותבים?

אתם כותבים?

אני זוכרת שבכיתה יא הייתי בנתק עם חברה שלי, שהייתי מאוהבת בה, כמה חודשים ובתקופה הזו מצאתי את עצמי כותבת לה מכתבים למגרה כזה. מספרת לה איך אני מרגישה ומה עובר עלי. אז עוד לא העזתי להגיד לה שאני נמשכת אליה ומאוהבת בה, אבל כן כתבתי כמה היא יקרה לי וכמה חשוב לי שננסה שוב ונחדש את הקשר ושתאמין בנו. כשהגעתי ל10 מכתבים החלטתי לשלוח לה ולהעביר את הכדור למגרש שלה. אחרי חודש היא התקשרה והקשר חודש. אני זוכרת שבקושי הצלחתי לדבר בשיחה ההיא.
אחרי כשנתיים אחרי הסירוב שלה חלמתי ששכבנו ולא היה לי את מי לשתף אז ישבתי וכתבתי את החלום. שוב חשבתי שכאן זה נגמר ולא אכתוב יותר, אבל ככל שהזמן עבר מצאתי את עצמי כותבת עוד ועוד קטעים שמבוססים על זיכרונות פנטזיות וכד'. ממש פיתחתי תחביב כתיבה.
אז מה אתכם?
 

CraZ

New member
אני אוהב לכתוב

כתבתי כמה סיפורים, כמה שירים. אני לא יודע מה יותר כיף, לקרוא או לכתוב :)
 
וואלה שאלה טובה גם אני לא יודעת מה יותר כייף

לקרוא או לכתוב.
כשהייתי קטנה קראתי המון ספרים של ילדות כזה קלאסיקה.
ככל שעברו השנים עברתי לשמוע ספרים ולקרוא סיפורים אינטרנטים כך שאוכל להגדיל את הפונט וכו'.
אני זוכרת שיום אחד אמא מצאה בבית ונתנה לי לקרוא לפני כמה שנים את הספר הנה אני מתחילה ומצאתי את עצמי גומרת חצי ספר בכמה שעות. אבל כאמור יותר אוהבת לקרוא ממוחשב. בחתימה שלי כאן יש לינקים לבלוגים נהדרים שכייף לי לקרוא ובנוסף אני תמיד נהנת לקרוא באתר gogay לשונית סיפורים בו תמיד קראתי סיפורים שתמיד עזרו לי והעשירו אותי ותרמו לי לכתיבה. גם בעבודה שאני עוסקת בה אני מנסה ללמוד ולהפנים את מה שאני קוראת כדי לשפר את הכתיבה שלי.
 

CraZ

New member
כן..

טוב, כנראה זה אחד מהדברים האלה שאף פעם לא מזיק להשתפר בהם. אין מראה יותר גדולה לנפש מהדברים שהאדם יוצר
 

ReaL Fun

New member
כן

תמיד אהבתי לקרא. אז, מבחינתי, לנסות לכתוב הייתה קפיצה טבעית.
וכתבתי כמה סיפורים קצרים ומכתבים למגרה כשהיה לי זמן ורעיון.
אמצעי מעולה ל"סידור המחשבות", ואמצעי טוב לשמירה על ערנות במשמרות הלילה בעבודה. בהחלט מומלץ.
אם כי לאחרונה הסיפורים והמכתבים היו טיפה דכאוניים.

את פתוחה לרעיון של שיתוף?
"אני אראה לך את שלי אם תראי לי את שלך"
 
בבקשה אתה מוזמן בלינק הבא לקרוא הכל:)

http://gogay.co.il/writer.php?id=1389&offset=2
איך אתה עם ביקורת?
אני מודה כשאני מקבלת תגובות אני נהנת מאוד לראות שנגעתי באנשים. כשיש ביקורות תוקפניות זה מאוד לא נעים. כשמעירים בצורה יפה ובונה אני קוראת ומנסה להפנים. האמת שאני חוששת מביקורת אחת-אמא שלי. אם אמא שלי הייתה יודעת שאני כותבת...
אמא שלי כותבת בחסד היא עו"ד כאמור ואני עובדת איתה. אני זוכרת שתמיד ניסיתי לכתוב כמוה עבודות לבית הספר וכו והיא גערה בי שאני מתפלספת והולכת מסביב במקום לעיקר.
מה איתך?
 

ReaL Fun

New member
איך אני עם ביקורת?

בסדר גמור. האמת היא שיותר קשה לי להתמודד עם מחמאות, ולא רק בהקשר הסיפרותי. "מה זאת אומרת 'אני נראה טוב היום' בדרך כלל אני מגעיל?"
לרוב אני כותב על דפים אז תני קצת זמן להעלות את מה ששמרתי לרשת.
גם לא ניסיתי לגעת באנשים או להביאה את עצמי בכתיבתי, אבל אני אשמח אם תקראי ותגידי לי מה את חושבת. ואל תדאגי אני מתמודד היטב עם ביקורת שלילית, תוקפני ולא בונה. זה עוזר להגדיר את גבולות הגזרה של מי שעומד מולך ומהו טיבו וערכו. אז אם בא לך לתקוף אותי (-; לכי על זה.
בד"כ אומרים לי שאני לא ברור מספיק בדברי. ובחטיבה אבא אמר לי שזה לא מתאים לקלל בטקסט סיפרותי, מאז אני באמת לא מקלל.
בינתיים קראתי את "איחוד", "ביקשת שאכתוב " ו"שבת בבוקר" ונהניתי. בעיקר נהיניתי מזה ששמעתי את המונולוג הפנימי שלך.
התיאורים נתנו תחושה שהם מוכתבים אל תוך הטקסט ופחות חלק ממנו. אבל זה קשה לגרום לתיאורים "לשבת בנינוחות" ולהרגיש חלק מהטקסט. וגם עברו חמש שנים.
 
אז ככה:)

את איחוד כתבתי כדי להעלות חיוך על פניה של חברה/ידידה שלי שגם כותבת נפלא האמת. ובאותה תקופה הייתה עצובה או משהו כזה...
ביקשת שאכתוב נכתב כי באמת משהי שהתכתבתי איתה ופשוט ביקשה שאכתוב עבורה קטע אז זה מה שיצא...
הזכרון של שבת בבוקר באמת קרה. לעיתים אני תוהה האם אני צריכה לשלוח לבחורה ההיא שאהבתי את הקטע. או שזה סתם חפירה בפצע בכאב? היא לא רוצה קשר אז למה לי? מצד שני כשהיא צריכה משהו היא תמיד מוצאת אותי...
תוכל להסביר יותר את דבריך: "התיאורים נתנו תחושה שהם מוכתבים אל תוך הטקסט ופחות חלק ממנו. אבל זה קשה לגרום לתיאורים "לשבת בנינוחות" ולהרגיש חלק מהטקסט. וגם עברו חמש שנים." אייני בטוחה שהבנתי את כוונתך שם מעבר לכך שעברו השנים...
תודה
 

ReaL Fun

New member
אאאאהה... איך להסביר?

זה בעיקר תחושה שלי כקורא. בד"כ בטקסטים של חובבי כתיבה אני מרגיש כאילו הסופר כתב את הסיפור ואחר כך הוסיף את תיאורי הרקע והתפאורה. זאת אומרת שהטקסט זורם וטבעי יותר בלי התיאורים הללו.
ואני מתכוון לתיאורי הרקע והתפאורה בלבד. הדשה שעליו עומדת הדמות, למשל. לא לתחושותיה של הדמות ביחס לסיטואציה מולה היא ניצבת. אני לא בטוח למה, אבל זה משהו שקשה לעשות. לי לפחות זה קשה.
והוספתי שעברו חמש שנים בשביל להדגיש שכישוריך השתפרו מאז ויתכן שדברי כבר לא רלוונטיים.
רואה למה אומרים שאני לא ברור?
ואגב, קראתי גם את "העיניים שלך", "ללא שם אולי זכרונות?", "הרגע הזה" ו"אולי אשליה". אבל איפה שני הפרקים הראשונים של "המפגש"?
תשמעי את כותבת ממש טוב, תודה לך.
 

Starman3

New member
פעם הייתי כותב

עכשיו כבר פחות..

אבל הרבה פעמים יותר קל לי להתבטא בכתב מאשר בדיבור
 
פעם הייתי כותבת המון...

לצערי,הפסקתי... נסיבות החיים, פחד שיקראו את מה שכותבת וסתם הרבה שנאה עצמית בתקופות קודמות.
לצערי כי זה מאוד חסר לי ואולי זו הזדמנות כן לחזור לכתוב לעצמי
 
כתבתי המון לעצמי בגיל ההתבגרות ובצבא

וקצת אחרי. עדיין כותבת מדי פעם, אבל לא באופן סדיר.
כנראה שהפורומים ממלאים חלק מיצר הכתיבה שלי
 

ET2k

New member
זה המקצוע שלי, אבל כתיבה אישית זה יותר קשה

יש לי בלוג, אבל רוב הפוסטים שלי הם לא אישיים. בזמנו כתבתי בלוג אישי בתפוז ולא היו לי הרבה קוראים. עכשיו מצאתי שדווקא מתוך התווית של "הגיק", קל לי יותר לכתוב מבחינה רגשית, במיוחד שקהל היעד שלי הוא די דומה לי במאפיינים שלו והוא לא שופט אותי (נדמה לי).
 

ga26

Member
אני בד"כ

כותב בתקופות מסויימות כדי לפרוק מעלי קשיים ולחצים בעיקר בבלוג שלי אבל זה לא סדיר (בעבר זה היה בתדירות גבוהה בהרבה).
בנוסף אני כמאמין מאוד אוהב לקרוא את פרשת השבוע עם פירושים ולהתעמק. כל פעם שאני מגלה משהו חדש אני כותב במחברת קטנה שלי - אבל גם זה לא סדיר.

אני כן יש לי סוג של תחביב כתיבה אבל זנחתי אותו לאחרונה.
 
למעלה