lian vegan

New member


שוב הכל חוזר הידיים והחגורות והאיבר והכל חוזר שוב אני לא יכולה יותר להכיל את זה הכל כואב והכל שורף ואני קטנה והוא גדול והוא בכלל אמור לשמור עליי ואני לא יכולה עם זה יותר וחתכתי כל כך הרבה רק להוציא אותו מהראש שלי ועשיתי הכל רק שהוא יעזוב וכל כך הרבה כדורים וכלום לא עוזר הוא לא רוצה להפסיק אני לא יכולה יותר לסבול אותו אני לא מסוגלת עוד זה יותר מדי.
רוצה לקחת את הסכין ולשים סוף אחד וקצר להכל. לעבור שם בדיוק בנקודה שבה כלי דם חשובים ולקרוע אותם ולדמם ולפרכס פרכוסים אחרונים ואז הוא יעזוב אותי זה הכל. אין בי די כוחות להתמודד איתו שוב
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
דואגים לך !! תני לנו להיות איתך...


היי ליאן יקר,

אני קוראת ומתפללת מעומק הלב שלא פגעת בעצמך באופן בלתי הפיך...
אני מבינה שהזכרונות מציפים באופן שלא נותן ומנוח ומשאיר אותך במצוקה ממש בלתי נסבלת באופן שמקשה על הנשימה והנשמה, ומותיר אותך באפיסת כוחות...
ומהמקום הזה כשהדברים נהיים יותר מידי לשאת את פוצעת את עצמך ומנסה להשכיך מעט מהמחשבות והתמונות שרצות בזו אחר זו בראש באמצעות הכאב הפיזי או באמצעות כדורים...
ואני יודעת שזו התמודדות מאוד מאוד ארוכה, שיש בה תקופות מרוקנות מכוחות ומתקווה, ואני שומע שיש רגעים בהם נדמה לך כי לא תוכלי יותר לשאת, כי המוות הוא הפיתרון היחיד שעוד נותר...
ואיכשהו, בכוחות אחרונים אולי, את בוחרת לבוא לפה, בוחרת לשתף ולא להיות עם זה לבד... ועוד מגדילה ושמה כותרת של טריגר מתוך ניסיון לשמור על אחרים...ואולי זה מעיד על קול פנימי בתוכך שעוד רוצה לחיות, שמבקש לשמור ולהגן עלייך מפני צעד ממנו אין דרך חזרה, ויותר מכל שמבקש לזעוק את המשאלה שיהיה שם מישהו לידך, ברגעים האלו, לחבק ולהרגיע... לא לתת לך להילחם מול השדים האלה לבד...
אנחנו פה איתך !!!
אני מאוד מאוד דואגת לך, בבקשה צרי איתנו קשר או בואי לדבר איתנו בצ'אט הערב בין תשע לחצות.

חיבוק גדול וחם מכולנו,
שרוצים להיות איתך ולצידך
חיבוק שמבקש להיות מקום בטוח...

שלך,
מתנדבת סה"ר
 

lian vegan

New member
נגמר

הכוחות נגמרו לגמרי
הרמתי ידיים.
הבאתי בקבוק ויסקי יוקרתי
ביקרתי גם בבית המרקחת והבאתי כמה תרופות שיש לי אליהן אלרגיה חריפה
תיכף אתפח ואתחיל להחנק לאיטי.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
מתפללת שאת בריאה ושלמה, דואגת לך מאד

ליאן יקרה,
&nbsp
אני קוראת בפחד וכאב את ההודעה שכתבת לפני יומיים, ואני מקווה כל כך שאת בסדר, שאת עוד כאן כדי לקרוא את התגובה שלי, לשמוע כמה אני דואגת לך... אני יכולה רק לדמיין מתוך איזה מצוקה כתבת, כמה רצית כבר שכל זה ייפסק כבר... אולי הזיכרונות הציפו אותך והשתלטו על ההווה, ואולי ההווה עצמו נעשה בלתי נסבל...
&nbsp
יקרה, נדמה לי שעצם זה שכתבת לנו, שזכרת אותנו בתוך הרגע הנורא ההוא ועוד הצלחת להגיע כדי לומר תודה - שאולי זה מעיד על כוחות של חיים שפיעפעו בך אפילו באותו רגע והמשיכו לשמור עלייך מול כל הכאב והיייאוש... ואני מתפללת שלא פגעת בעצמך.
&nbsp
יקרה, אנחנו פה, בפורום וגם בצ'ט, דואגים ומחכים לשמוע ממך, לחבק אותך, לתמוך בך, לצעוק איתך... לנסות ביחד איתך להאמין בעתיד שהוא אחר, חופשי, גם אם עכשיו אי אפשר לראות או אפילו לדמיין אותו...
&nbsp
שלך,
מקווה כל כך לשמוע ממך,
מתנדבת סה"ר
 
למעלה