אני לא אכנס איתך עכשיו לויכוח פוליטי
כי כידוע הדעות הפוליטיות שלנו נמצאות על 2 קטבים שונים, אבל בלי להיכנס לנסיבות, זו עובדה קיימת שהיחסים עם טורקיה עלו על שרטון, ארדואן אמר הרבה דברים מקוממים (כבר בתחילת 2009, עוד הרבה זמן לפני תקרית המרמרה), והישראלי הממוצע רואה בטורקיה כיום מדינה עויינת. מאז 2010 ישראלים כמעט שלא נוסעים לטורקיה (גם אני לא, לא מסיבות עקרוניות, אלא מכיוון שאני לא מרגישה נוח לבקר שם כישראלית, כשדעת הקהל עדיין עויינת, ושכל תקרית פוליטית קטנה יכולה שוב להצית את האש), אז למה שהם יצביעו לה באירוויזיון? לגבי גרמניה, זו אכן צביעות, כי רוב הישראלים כן קונים תוצרת גרמנית וכן נוסעים לגרמניה, אבל עדיין יש להם מחסום פסיכולוגי לקחת את הפלאפון ולסמס ביוזמתם לגרמניה.
יחד עם זאת אני רוצה לציין את מה ששמרית אמרה בזמנו, שאולי אין כאן חרם מכוון נגד גרמניה, אלא במצב של רייטינג זעום ממילא ומשקל גבוה להצבעות העולים מחבר העמים, יוצא שגרמניה לא מקבלת נקודות מישראל (כמו גם הרבה מדינות מערביות אחרות). אם שיר חפלה יווני בסגנון שהישראלים אוהבים (שהפך אח"כ ללהיט ענק של עומר אדם) כמו OPA לא קיבל אף נקודה מישראל, מה אפשר לומר? ראוי לשים לב שגם כשישראל מצביעה לשירים לא ממדינות אקס-סובייטיות, לרוב אלו יהיו שירים מאוד קליטים ושלאגריים, בין אם אלכסנדר ריבאק, אריק סעדה, אפילו לורין (שהשיר שלה אינו אלא שלאגר בעיבוד עדכני ובמעטפת מאוד ייחודית) או בלדות גדולות מהחיים בביצוע דיוות עם קולות גדולים כמו פסטורה סולר או סבינה בבאייבה. כמו שמיכאל (סימון) אמר כאן פעם, העולים מחבר העמים אוהבים פופ זול, שלאגרי וקליט, ופחות מתחברים לבלדות מינימליסטיות כמו של רומן לוב או לטיפוסים עם גרוב מאגניב כמו לנה. שמרית ציינה בזמנו גם את הצד של השופטים, שבניגוד לארצות אחרות שבהן הם נוטים להתרשם מכל מיני חיקויים של אמי ויינהאוס או דאפי, שגודשים את תוכניות הפופ איידול בכל ארץ כמעט, אצלנו החשיבה הרבה יותר פרובינציאלית, וגם השופטים מתרשמים יותר מקולות גדולים מאשר מזמרים/ות בעלי גרוב.