אריאלה פיקסלר אלון
New member
חברים וחברות אהובים מאוד שלי,
עברו קצת יותר משבעה חודשים מאז התאונה שעברתי.
חשבתי שהתהליך יהיה קצר ומהיר ומוצלח, כפי שאני רגילה מה"תאונות" הקודמות שעברתי בחיי, אולם לא כך הדבר והתהליך התגלה וממשיך להתגלות כארוך, מייגע ובעיקר מפתיע
(כרגע הוא מפתיע לרעה, אך בטוחני שבמבט רטרואקטיבי מתישהו בעתיד- אגלה שהיו גם רגעים אחרים, חיוביים יותר), אולם מה שקורה נכון לעכשיו זה שמסתמן שה"לוט בערפל" הוא ההווה המתמשך שלי, קרי: אני יותר "לא יודעת מה קורה" ממה שאני כן יודעת.
בכל שנייה מתגלה משהו חדש, כולל כאלו שמעוררים "שדים ישנים", ורבים הרגעים שבהם מתברר ש"הלכתי אחורה" מבחינת ההתקדמות שלי בתהליך השיקום בכלל והחזרה לחיים נורמליים בפרט.
הדבר שאני הכי צריכה עכשיו זה שקט, בעיקר בגלל כל הרעשים שנמצאים בתוכי ומסביבי מכל כיוון אפשרי.
הסיטואציה העכשווית שלי היא שאני צריכה להתנתק מכל "מסיחי הדעת" ולהתמקד אך ורק בי ובשיקום המסריח שאני עוברת.
אז נכון שזה מכבר אני לא כאן, הפורום האהוב שמבחינתי הוא בית לכל דבר, ושיושביו הם חלק אינטגרלי מחיי, אולם מבחינת הרופאים מספיק שאני רק חושבת על משהו כדי שיהפוך לגורם שעונה על ההגדרה :"מסיח דעת" וכזה שלא נכון/בריא/מקדם וכו' וכו' - עבורי ומבחינתם זה בחזקת נייט גמור.
אז נכון שאני בד"כ לא מקשיבה לרופאים, אך הפעם לצערי אני כן, פשוט כי במבחן התוצאה אני מבינה שהם בתכלס צודקים והראש שלי לא נמצא היכן שהוא צריך להימצא בתרתי משמע וזה אומר
שמשהו בדרך ההתנהלות שלי חייב להשתנות ו... בכאב אדיר אני מודיעה שאני עוזבת את ניהול הפורום.
ולמה?
כי זה לא נראה לי הוגן שהשם שלי יתנוסס בכותרת הפורום כשאני בעצם אינני (וזה לא חשוב שבלבי אני כאן בכל דקה ושנייה), אי לכך אני נפרדת לשלום ומפנה את הדרך למישהו או מישהי ראויים , מוכשרים וכשירים יותר ממני.
בהתחלה חשבתי שאוכל לעשות "גם וגם", כלומר: גם להחלים וגם לקפוץ לכאן מדי פעם , אולם מסתבר שהצלחתי להיכשל בגדול בעניין ("הצלחתי להיכשל"- איזה פרדוקס... האם זה אומר שהצלחתי או שנכשלתי? לא חשוב! אמרתי לכם שיש לי המון רעשים בראש, נכון? אז הנה דוגמא, לדוגמא...)
ובכן חברים אהובים, אחים יקרים, - אני הולכת לדרכי.
אני הולכת עם המון אהבה, הערכה והוקרה על כל רגע ושנייה שעברתי אתכם, בין אם במישרין ובין אם בעקיפין ואני מאחלת לפורום הזה, הבית הזה, שיחזור לימיו היפים והנעימים, ואני בטוחה במיליון האחוזים שזה מה שיקרה עם הנהלה נכונה ובעיקר- מחויבת וממוקדת מטרה.
אני הראשונה שאריע בלב אוהב כשאראה את הצלחת הפורום הזה.
ועכשיו יקיריי ואהוביי - הכדור עובר למגרש שלכם.
הבית הזה הוא שלכם ואיך שאתם תתפעלו אותו כך הוא יהיה (מנהל הפורום לצורך העניין הוא רק שרת שיש בידיו צרור המפתחות, זה הכל),ואם תהיו נחמדים- יהיה לכם נחמד, ואם תהיו משהו אחר- זה יהיה משהו אחר, שעולה בקנה אחד עם כל מה שתיצקו בו.
זה בדיוק כמו תבשיל . חומרי הגלם והאהבה הם אלו שנותנים את התוצאה, אז השכילו נא להתנהג בהתאם.
אני סומכת עליכם !
אז אטוטאלור ואריוודרצ'י יקרים ויקרות שלי.
אתם בלבי תמיד ולתמיד.
ו... אנחנו נתראה פה ושם, אני בטוחה, אני רק מקווה שזה יהיה בקרוב ממש.
היו ברוכים - אתם ובני משפחותיכם.
ו... כל שתבקשו - אינשאללה באבוהה יהי !
אני מודה לכם על הכל. וכשאני אומרת "לכם" אני מתכוונת בראש ובראשונה לכם- הגולשים, שאתם אלו שהפכתם את כל הבלתי אפשרי לאפשרי, אתם אלו שמהכרות וירואלית הפכתם לברי הנפש שלי, חלקכם אפילו לבני משפחה אמיתיים, ומעל לכל- אנשים שאני אוהבת, מכבדת, מוקירה ו... מתגעגעת! (לו רק הייתם יודעים כמה שאתם חסרים לי...)
ותודה נוספת ולא פחות חשובה היא התודה לתפוז ולעומדים בראש- דן, מיטל ולי- האנשים שהפכו לחלק מנשמתי- תודה לכם על הכל! פשוט על הכל!
האהבה שנתתם לי בכל רגע אינה מובנת מאליה והיא חיממה את לבי והאירה את הימים השחורים שעברו עליי לאחרונה.
האמון שלכם בי לא פעם היה זה שהצליח להזכיר לי את עצמי בימים אחרים, טובים יותר, ועל כך לעולם אוקיר לכם תודה על כך , כמו גם על יתר הדברים שנתתם לי, בין אם במישרין ובין אם בעקיפין- תודה. תודה גדולה ואוהבת. אין ספק שתפוז הוא בית ובעצם חממה מלאת אהבה ועתירת נשמה והלוואי שכל מנהל ירגיש את מה שאני מרגישה אליכם מבחינת הוקרה והערכה .
אוהבת אתכם, את כולכם - תמיד, מתמיד ולתמיד
אריאלה