טוב......
אני לא רואה איך הסדרה הזו יכולה להמשיך לעונה נוספת. צריך לסגור את זה בפרק הבא, עם עוד קצת דמעות על דרק וזהו.
 
ואחרי שאמרתי את זה... WTF????????????????????????????????????
 
במשך שבוע שכנעתי את עצמי שאין מצב שיהרגו אותו, אבל לא היה לי שום הסבר לניידת שהגיעה אליה הביתה. אם הוא רק היה נפצע הייתי מצפה שיתקשרו להודיע לה שהוא בבית החולים ושתגיע. אז חלק קטן ממני היה מוכן לזה אבל עדיין...
 
כשהניצולים של התאונה הראשונה פונו כבר חשבתי לעצמי שאוקיי, הכל בסדר, אף אחד לא מת, זהו, נגמר. המשאית שנכנסה בו גרמה לי לזנק מהספה בצרחות, לשמוע אותו נותן לרופאים הנחיות בראש ובסוף לראות אותם פועלים אחרת, ואת הרופא שלקח לו שעה וחצי להגיע כי הוא היה בארוחת ערב.. זה היה נורא ואיום.
 
כלומר, כדרמה זה היה כתוב ועשוי מצוין, הקטע של מרדית מדמיינת שהשוטרים לוקחים אותה לבי"הח ושם היא מוצאת את דרק חי נתנה תקווה ואז לקחה אותה... הסצינה שלה צועקת על הרופא לגבי הניירת, הפרידה שלה מדרק והפלאשבקים לכל מערכת היחסים שלהם - זה פשוט היה עשוי מושלם.
 
יש לי פשוט בעיה קשה עם ההחלטה להרוג אותו. במשך עונה וחצי מאז שמארק מת מאוד נזהרו לא להרוג דמויות (חוץ מההיא, הבלונדינית, שמתה בהתחשמלות, לא זוכרת איך קוראים לה והיא לא הייתה מעניינת) אז לא חשבתי שיעזו להרוג עוד דמות משמעותית, ובטח שלא את דרק. אחרי 10 שנים של מרדית ודרק לא ברור לי מה הם חשבו לעצמם כשהם תכננו את הפרק הזה.
 
גם אם הסדרה תמשיך לעוד עונה אני לא יודעת אם אני אצליח להמשיך לצפות בה. מרדית כאם חד הורית זה לא בדיוק חוויה מרתקת, גם אם ניסו להכין אותנו לכל הדבר הזה כשצמצמו את זמן המסך של דרק בעונה הזו. עדיף היה להשאיר אותו בוושינגטון עד סוף הסדרה ולא להרוג אותו. לא אחרי כל מה שקרה ביניהם, אחרי סיפור ה"האם הוא בגד" ואחרי שהם סופסוף לפרק אחד חזרו להיות מרדית ומקדרימי.
 
אני חופרת אבל זה בגלל שאני כבר חצי שעה בוכה בגלל הסדרה המחורבנת הזו (וגם הבחירה בשיר שליווה את הניתוק שלו מהמכונות, שתמיד היה מבחינתי שיר המוות של דני דוקט), ולפי הפרומו אני עומדת לבכות 40 דקות בפרק הבא.
