זה ^ כזה של ... יאוש.. כשאין מה לעשות ועושים ככה עם הידיים לצדדים , ויושב משהו על הלב מקדימה כבד ונושפים אוויר ולא נכנס אוויר חדש ואין קול ובמילא אין מילים
ובוכים ונהיה קר
זה מה שקורה כשאני מתפרקת
ואחרי זה אני מכבה את זה וממשיכה בחיים כרגיל כאילו הכל בסדר
עדיין לא כיביתי כי לילה ואפשר לקחת קצת את הזמן
כי רק בדקות האלה אני זוכרת מי אני ולמה אני
ובאתי לכתוב פה קצת
לפני שאעבור להתעסק בדברים אחרים ואדחיק שוב עד הפעם הבאה שזה יפרוץ
אני רוצה את X
ו -
אין לי יכולת מילולית להסביר אולי הוותיקות זוכרות מזה משהו
החיים התחלקו לשתיים: לפני שהיא הייתה וכשהיא הייתה
והחלק השני אחרי שאין אותה
והלוואי שהיא הייתה כל הזמן אבל
אין לי שליטה על החיים
זו כבר השנה השלישית
ולפעמים באמת נראה שנהיה יותר קל , שהזמן מפרא הכל
עד ההתפרקויות האלה שאני נזכרת בהכל
[עברו יותר מידי דקות
נשימה עמוקה ומספיק לבכות
מבט רציני חד ותוקף
"אני יכולה גם בלעדיה.."]
כי יותר קל לי לחשוב שהיא לא קיימת יותר
כי אין שליטה
כי גם אם היא חייה אבל לא במציאות שלי אז זה כאילו היא לא חיה בכלל
כי ככה יותר קל לי להתמודד
<הכפתור כיבוי נלחץ עכשיו>
<וחיוך ממש ממש קטן
רק קצת עם השפתיים למעלה
בלי שיניים ובלי קמטים בעיניים כמו שיש בחיוך גדול ואמיתי>
