אירוח בנושא ליווי רגשי בטיפולים

ברוכה הבאה הילה ותודה שאת מקדישה לנו מזמנך

לנושא רגיש וחשוב כל כך במהלך הטיפולים, ההחלטות הלא פשוטות ומשמעות התרומה כשיש כבר ילד.
אני אמא יחידנית לפעוטה בת שנה ו 10 חודשים, התחברתי מאוד לשאלות של rabbitm . שיהיה לנו אירוח מוצלח
איילת
 

מילי7777

New member
זקוקה לעצה

הי הילה, שמחה שאת מתארחת בפורום ומקדישה לנו מזמנך- תודה על כך מראש
לפני שנה וחצי התחלנו את דרכינו בתרומת ביצית לאחר ניסיונות של ivf שלא צלחו, זקיקים ריקים.
אנו הורים לילד ביולוגי שהגיע מטיפולים ובקרוב ימלאו לו חמש
אחת הסיבות שזירזו אותי לעבור לתרומה הוא הרצון לאח או אחות לילדנו וגם כמובן רצון אישי ופנימי חזק מאד

לצערי תרומה ראשונה לא צלחה, אמנם נקלטתי להריון אך נפל בשלב מוקדם
אנו בקרוב מתקדמים לתרומה שניה

אני זקוקה לעצה או הכוונה בנוגע למקום הרגשי בו אני נמצאת
מבחינתי, אני דבקה בדרך להביא ילד נוסף לעולם , מתרומה כמובן
עם זאת, המסע הזה אינו קצר כפי שחשבתי בהתחלה ואני מרגישה תסכול ואכזבה
מרגישה בושה אפילו במי שאני ועל כך שטרם הקמתי משפחה רחבה כפי שהייתי רוצה וכפי שמצפים ממני
בעקבות זאת, מסתגרת מאד, לא משתפת אנשים במצבי ונמנעת מקשרים חברתיים
מוצאת שנוח לי להיות לבד או מול משפחה גרעינית בלבד
אפילו מפגש של חברה בסופר או של הורים אחרים בחוג מסב לי אי נוחות
יודעת שמרוב האי כוחות הוא העובדה שאין לנו ילדים נוספים
מרגישה מאד חסרה ולא יודעת איך להתגבר
דוחקת את הנושא הזה ולא מפתחת אותו
כמובן שהמקום השמח שלי הולך וקטן, הפכתי להיות מאד רצינית ומול אנשים מדברת על אוטומט ומנסה לצמצם תקשורת. מה אוכל לעשות כדי לצאת מהמקום הזה?

ועוד דבר בנוגע לתרומה-
אני ובעלי החלטנו כי לא נספר למשפחה ולא לילד.
לא רוצה שיכנסו לנו לתוך החיים, גם לא המשפחה הקרובה
מניחה כי במהלך החיים יכולים להיות מצבים בהם עלולות לצוץ שאלות, כמו דימיון או חוסר דימיון להורים, סוג דם, צבע עור , היסטוריה בריאותית של משפחה ועוד
חוששת ממצב שאם לא נגלה לילד שיבוא על מקור הביצית וחלילה יתגלה בהמשך החיים זה יכול ליצור שבר גדול.
מצד שני, אם נספר לילד, לא נרצה להעביר לו מסר כי מדובר בסוד אז יכול להיווצר מצב שהמידע הזה יזלוג החוצה.
הלוואי והייתי פחות מחשבונת לאחרים.
מה דעתך?
הרבה תודה וסליחה על האורך..
 
מה עושים עם תחושת החוסר

הי מילי,
תודה על השיתוף.
אני מבינה לגמרי את מצבך. שאדם נימצא בחוסר והפוקוס שלו על זה , זה מחליש , מעציב וכל החוויה שלו את עצמו היא דרך זה.
אני מזמינה אותך להסתכל על מה כן קיים בחייך. על הילד שלך , הזוגיות , המימוש העצמי, המשפחה המורחבת .
אני אתן לך תרגיל, רשמי כל יום ( כמו טבלה ) כל מה שגורם לעומס בחייך וכל מה שמאפשר לך להיות בהכרת הטוב. ( זה לא חייב להיות דברים גדולים ...גם חיוך של הבן שלך בבוקר זה הכרת הטוב ) רשמי כל פעם את מה שאת רואה.
לגבי העומס, כפי שציינתי ברגע שהפוקוס עליו הוא רק הולך וגדל והולך ומחליש.
כאשר את חושבת על משהו או עושה פעולה או רואה משהו שגורם לך לעומס ,
1.תעצרי ותביני שאת בעומס
2.לאחר מכן תשאלי את עצמך מה העומס הזה גורם לי ? לעצב / כעס / תסכול
3. תבדקי מה יכול להוציא אותך מהמצב, אם את בכעס מה יכול לעזור לך כרגע לצאת מזה.
התרגיל הזה מצוין, הוא מפחית את העומס ומאפשר יותר מקום להכרת הטוב .
לגבי השאלה אם לספר ?
תסתכלי על תשובות שהשבתי בעניין. אני כן חושבת שצריך לספר ולו מהטעמים שאת העלית. זה תלוי גיל ומערכת היחסים בינכם.
בהצלחה והרבה הנאה ממה שכבר יש
 
היי הילה,

לאחר ששמרתי בסוד הגדול את נושא התרומה ,כיוון שחשבתי שאכנס להריון מהר ולא אצטרך לתת דין וחשבון לאיש, לא תיכננו לספר לאף אחד לעולם. מה שקרה שהריון אחר הריון נפל ואנשים סביבי לא הבינו איך פתאום, אחרי שנים, אני נכנסת להריון פעם אחר פעם. ואפילו הרימו גבה, בעיקר הקרובים ביותר. היה לי קושי רב להתמודד עם ההפלות, האכזבות, הסוד הגדול, הבכי התסכול וכו...לבד. פשוט נחנקתי ולא יכולתי יותר ולאחר התייעצות עם בן זוגי, אמרתי לו שאני לא מסוגלת יותר לעבור את זה לבד ושיתפתי את אימי אחותי וחברותי הקרובות ביותר...ולקינוח את גיסתי. בדיעבד, קצת רע לי עם השיתוף הזה, פתאום יותר מידי "אנשים" בתוך הסוד שלי ואין לי ספק שהוא גם יצא ולא בכוונה תחילה.
אני די מתוסכלת ולמעשה אין לי דרך חזרה וקשה לי המחשבה.
למרות שהובטח לי שהסוד שלי שמור.
מה דעתך ואיך אוכל פשוט להניח לכך ומה ומי שיודע יכבד או לא.
אני לא מתביישת כלל בכך, אבל הייתי רוצה שהילד שלי ידע ראשון ולא העולם לפניו. זה לא פייר כלפיו והאמת שאני די מכה על חטא...
המון תודה על על התייחסותך ותודה שהקדשת מזמנך בפורום החמים והמכיל כלכך שלנו.
 
עם הפנים קדימה

הי,
תודה על השיתוף.
אני מזמינה אותך לבדוק איך את משחררת דברים בחייך. תחשבי על מיקרה אחר שהעיק עליך או התחרטת עליו ואיך פתרת את זה .
שימי את הפוקוס על התהליך ועל הרצון להיות אמא . אם את שחררי את הנושא הזה בתודעה גם שאר הסביבה פחות תתן על זה את הדעת.
את מכירה את זה שאת יוצאת עם חולצה ורק אחרי שיצאת מהבית ראית שיש עליה כתם קטן וזה מאוד מפריע לך וכל מה שאת רואה זה שכולם גם רואים את זה , כך התודעה שלנו עובדת על מה שנשים את הפוקוס זה מה שישתקף אלינו חזרה.
אני מאחלת הצלחה גדולה
 
תודה הילה על האירוח המרתק
נהנייתי לקרוא את תשובותייך
הנושא הוא נושא חשוב, הלגיטימציה לתת לעצמינו את המקום לטיפול והתבוננות פנימית
ולכם הגולשים והגולשות שפתחתן/ם את ליבכן/ם להתייעץ עם הילה
תודה!
 
למעלה