עגום לי ממש, ולא יודעת איך לצאת מזה.
אולי תעזור התשומת לב שלכן...?!
4 חודשים שאני "דלוקה" על מישהו וזה לא הדדי. ומשום מה ההכאבה העצמית הזאת לא דועכת. מה עושים?......
כבר הזכרתי את הסיפור בפורום. הבחור שהוציא אותי מהקפאה של 3 שנים, אבל רוצה רק יזיזות.
ואני יודעת שזה רק זה, וממשיכה להתייסר- כבר 4 חודשים! מתי יהיה לזה סוף?
4 חודשים שאני אסירה שלו בליבי. חודשים בהם הואיל לראותי כולה 5 פעמים, ולכן זה עוד יותר לא שווה את זה.
כרגעף לא התראינו 3 שבועות. (ורווק, פנוי. 35, ללא ילדים). 3 שבועות שבהם...פגש 2 אחרות (שאלתי, כדי לחיות במציאות).
ומזה שבוע דווקא מדבר איתי במסנג'ר מלא, אבל...פגש מישהי אחרת.
היום סופסוף הציע שניפגש, ב...שבוע הבא! והיום רק יום ראשון. אבסורד.
לא כזה בא לי להיפגש, תודה לאל- כי זה עבורו רק סקס, ועבורי כ"כ לא. אבל נראה אותי כשיסמס לי אם אני רוצה הערב. נראה אותי מתעלמת או מסרבת. באמת נראה??
זה (שוב) היה כמו סכין..כשהציע את שבוע הבא. וכמו סכין-כשסיפר על אחרות. וכמו סכין- כשסגר את המסנג'ר בלי אפילו לאמר ביי - כי שעה כבר מתכתב עם איזה מישהי אחרת. וכמובן שכמו סכין- לראות אותו תמיד הולך ממני בקור מיד אחרי הסקס.
כואב לי מאד, ובאופן אובססיבי (כמובן לא כל היום, בכל זאת יש עבודה וגינה עם הילדה. מזל)
והבעיה היא שזה פשוט לא עובר, לא נגמר!! כל ה..."מהומה על לא דבר" הזאת.
למה למה למה אני עדיין מדברת איתו, מלבה, לא מוותרת - על ה"תענוג"?
מה לעזאזל צריך לקרות כדי שאפסיק לתקשר איתו, להיפגש לפעמים,
וכדי שאשכח???????????????????!
מצב בלתי נסבל!!
כל בוקר אני אומרת לי שהיום לא אהיה זמינה, שלא אענה. די. ובערב פותחת מסנג'ר, אינטרנט- שיוכל למצוא אותי. נרגשת, עלובה וכאובה.
ושוב ושוב עסוקה בעדויות על כמה שהוא לא רוצה אותי. כאילו שטרם הבנתי את זה אמש ואמש של אמש! כאילו טרם ידעתי שזה מוחלט.
וזה גם במקום להנות ולשרת נאמנה את הילדה הטהורה שלי..אני כל רגע מציצה במסנג'ר.
דווקא יצרתי לי קשרי סקס די חמדים עם אחרים, מאז שיש אותו, כנראה כדי להפחית את הרצון להיות דווקא איתו,
אבל זה גם לא עוזר לצאת ממנו.
אולי אגיד לו די? די להיות ב"קשר". אבל אצא מגוחכת, כי עד כה לא עמדתי בזה.
הכי טוב לא לענות יותר, אבל לא עומדת בזה עד כה.
התמכרתי. למרדף הזה.
והחיים שלי נראים לי די סתמיים -כנראה מדכא לחזור "אל עורי" -למחשבות על עוד ילד, למחשבות רק על עבודה.
זוגיות זה הכי ישמח אותי כמובן- אבל זה מבושש כבר שנים כידוע.
אוי מה אעשה....
מה אעשה??!!!!!
וכן, זו נטייה חזקה ומוכרת שלי- המזוכיזם (?) הזה
וכן, לוקחת ציפרלקס ודומיו.
והייתי בטיפול, ללא הועיל כ"כ. וכך גם הגעתי לגדל ילדה לבד..
אני פשוט חולה על הלא מושגים. במובן החולני של המילה. כולן לפעמים, אבל אצלי זה תמיד, וחזק. וכמעט רק על אלה.
ושלוש שנים לא התעסקתי כלל עם בחורים, אך ידעתי שהאובססיה הזאת עדיין שוכנת אצלי, מוכנה להתפרץ. והינה היא אכן שוב.
שום לידה לא שינתה את פנימיותי המייסרת!
חרא.
עיצות לכן? סתם הקשבה ותשומי?...
תודה!
