המבצע רק התחיל- והרב אמנון יצחק מפרסם את האשמים- ההומואים.
(בחשיפה של ארגון הו"ד)
הוא מתחיל את נאומו בפרשת השבוע- רבים עושים כך, ומהללים את פנחס בן אלעזר הכהן.
אז מה קרה שם?
א וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב. ב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. ג וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל. ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה, נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ; וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף-יְהוָה, מִיִּשְׂרָאֵל. ה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל: הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו, הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר. ו וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. ז וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. ח וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ט וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה--אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף. {פ}
י וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יא פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. יב לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. יג וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
(במדבר כה)
משה מוציא הוראה- להרג את ראשי העם על מעשיהם.
זמרי בן סלוא בא לפני משה, מעז פניו ונצמד לאשתו המדיינית- חז"ל מפרשים את זה בתור אקט מיני מפורש. יחסי מין מול כולם בתוספת הערה מזלזלת " אם למשה מותר לשכב עם אשה מדיינית גם לי מותר".
ומשה אובד עצות.
עם ישראל חטא בהרבה חטאים, החטא הזה נחקק בעם היהודי כל כך חזק שנראה שבספר במדבר רצו להצניע אותו ואף חלקו אותו לשתי פרשיות (בנגוד לחטא העגל ולחטא המרגלים שקבלו מקומות מרכזיים). כאן המרכיב המרכזי הוא לא קנאה- אלא ההפך: התאווה.
משהו שהסופר המקראי מסתיר ומחזסיר מעינינו.
מדוע פנו בני ישראל אל בנות מדיין? היו נשים בתוך עמינו.
האם באמת היו מפתות כל כך לפי עצת בלעם?
האם היו פעם ראשונה שראו זונות?
אולי מכאן נלמד אפילו דינה של אשת יפת תואר- מתוך ראיה יותר מפוכחת שגברים נמשכים לנשים זרות במלחמה עם עם אחר?
אך הסופר המקראי מפנה אותנו אל נושא אחר- לפי חישוב פשוט פנחס הוא נער צעיר בגיל 15 פלוס מינוס. בשיא ההורמונליות המתפרצת של גיל הנעורים. הגיל האחרון שאפשר ללמוד ממנו הלכה לדורות.
ואולי לכן ה' בא ואומר :"הנני נותן לו את בריתי שלום".
אנחנו חושבים שזה פרס. אך לא נראה שמדובר רק בזה.
פנחס זקוק לצד של שלום, שלווה פנימית ושקט .
פנחס מגיע אחרי דורות רבים של מתחרים במשה , אהרן ומרים תוהים על מנהיגותו, קרח מורד נגדו בגלוי, אלדד ומידד גם מאיימים מעט על מעמדו- וכל אחד מקבל טפול בצורה שונה.
אהרן ומרים זוכים לגערה אישית כדי להבהיר שאכן מעמדו של משה גבוה משלהם.
קרח שממריד בגלוי- נהרג במוות מוראי.
אלדד ומידד שלא עשו דבר- חוזרים לאנונימיות שלהם.
ופנחס- במקום להפך למתחרה של משה מקבל את המשך הכהונה. ככהן הוא לא יהיה מנהיג העם. לא יכול להיות מנהיג .אדם לא יכול לחיות בזעם נצחי ומקודש . קנאות דתית היא משהו הרסני. ה' מציע לו ברית שלום, לגלות את הצד השליו שבו. להכנס לבית המקדש ולא להרוג בני אדם, אלא את הבהמות שאתרע מזלן לשמש כקרבנות, ואולי למתן קצת את הדחפים האלימים.
כנראה שזה מצליח.
אנחנו לא שומעים על פנחס כנוקם נצחי סטייל "בטמן". אך משום מה פנחס הפך לגבור של הפונדמנטליסטים היהודים. כל קיצוני שמכבד את עצמו- מחבלים יהודים עם זקן ופיאות, רבנים כמו אמנון יצחק, רוצחי נער ערבי או כל התפרעות אלימה אחרת במסווה של קנאות דתית זוכה לאמירה על דרכו של פנחס, בהתעלמות טוטואלית מהמלים "הנני נותן לו את בריתי שלום".- כמלים שמראות על המלצתו של ה' על דרך נכונה וראויה יותר לחיות.
