little s

New member


אחרי שתצ'מעו את הסיפור שלי הפעם, תבינו למה פתחתי הודעה חדשה...

לעוקבות, סיינט ליטל יצאה עם המשפוחה+ההורים שלו לשיט נהרות. עד כאן, קדושה. האמת, עם כל הצפיפות והקושי, היה נחמד מאד. רגוע. אני אוהבת מים ושמש, ובעיקר את השילוב.

אבל ביום שבת בבוקר התחיל הברדק - אבא שלו דתי, ולכן החלטנו שלא מפליגים במהלך השבת, הגיוני. עצרנו בשישי במעגן חמוד בעיירה חמודה עוד יותר, שוטטנו קצת, אכלנו דגים טריים שיוד קנה בבוקר, שיחקנו משחקי חברה, היה כיף.
בשבת קלטנו שמשהו לא בסדר, אם אנחנו משתמשים בכלכך הרבה מים ומד הכמות לא זז; במקביל ראינו שהמים יוצאים קצת מגומגם מהברז. הגענו למסקנה שמיכל המים התרוקן = חמור מכך, מיכל המים המלוכלכים (אסלות, כיורים, מקלחת) התמלא. וחייבים לרוקן, שלא יציף לנו את כל הסירה באיכסה. הורדנו את סבא וסבתא עם שלושת הנכדים לגן המשחקים הסמוך ושטנו מרחק 200 מ' לעמדת השאיבה. בקושי הספקנו לעגון - טלפון מהבכורה. 'אמא משהו לא בסדר'. מסתבר שסבא שיחק איתם בגן המשחקים ונפל, ושבר את הרגל. לא אכנס לזה כאן אבל זו לא פציעה ראשונה וזה לא פשוט בכלל. רצנו שנינו כמו משוגעים (השארנו את הסירה שם), תוך כדי גיליתי איך מחייגים לאמבולנס (הגיע הזמן אחרי 3 שנים כאן, לא?) וכשהם הגיעו, אני ליויתי אותו לביה"ח המקומי - מקום קטנטן בו אף אחד פרט לרופאה, כפרה עליה, לא דיבר מילה אנגלית. (במאמר מוסגר, לכן אני נסעתי איתו - היחידה שיכולה לתקשר גם בשפת המקום, פרט לילדים, והם לא יסעו לבי"ח כמובן)
בקיצור - שבר לא פשוט, אמבולנס לעיר מגורינו כאן, חבר ישראלי רופא שפגש את סבא וסבתא בביה"ח ודאג להכל כאן, אנחנו היינו צריכים להחזיר את הסירה אז סגרנו עם הבעלים שהוא יקח אותה מהמעגן בו היינו, והוא לקח את יוד להביא את האוטו, בלגן. מטפלים עכשיו בהטסה לארץ כי צריך ניתוח. מזל שיש ביטוח רפואי טוב - לא לוותר, מסתבר...

וכדי שלא ישעמם, אחרי כל היום המתיש הזה, במוצ"ש היתה שם מסיבה ענקית, וכנראה שכמה בני נוער שיכורים חשבו שזה נורא מצחיק - ושחררו את הסירה שלנו ועוד אחת מהרציף. מצאנו עצמנו שטים שלא מרצון... מיד חזרנו, נקשרנו, היינו בהלם, נרגענו... לא נרדמנו בכלל, כל כמה דקות יוד הציץ החוצה לראות שאין אפחד. וכמובן שבדיוק כשלא הסתכל, זה קרה שוב!!!! הפעם הזקנים מהסירה לידנו התקשרו למשטרה, הגיעו שני שוטרים חביבים ולא מזיקים, שהסבירו שמה לעשות, יש להם רק 2 ניידות באזור, והשניה במקום אחר, ואין להם תקציב, וזה בטח סתם מעשה קונדס, ואין מה לעשות. (נשמע מוכר? מידל איסט אניוואן?)
הבוקר התעוררנו ליום שמש מקסים סוף סוף, וכמובן שלא נהננו ממנו כי היינו צריכים לחזור הביתה. מנהל המעגן, איש עבודה חביב (כולל האוברול הכחול!) עזר לנו כל הזמן והתעקש להחזיר לנו את התשלום על הלילה הקשה שעבר עלינו... הזקנים מהסירה ליד בכלל התלהבו, היא חיבקה אותי ואמרה לי שהיא לא רוצה שאחשוב דברים רעים על כל הארץ שלה, היא ממש ישבה ובכתה בלילה בגללנו. ועל כך יוד אמר - דור שני לאשמה זה כאן...

וזהו, תמה לה חופשת המנחוס (לא ציינתי שכמעט שברתי את הניקון המהוללה שלנו כשהפלתי אותה מהסיפון לתוך הסירה, מסתבר שהיא חזקה ממה שחשבנו). החבר הרופא שלנו היה באותו אזור עם אשתו והוריה לפני שבועיים - והסבתא חזרה עם יד שבורה, הטסה וכו'. סיכמנו על טיול תיקון להם ולנו יחד, בלי סבים וסבתות...

אני עייפהההה ויש לי ערימות כביסההההה

מחכה שיוד ואמא שלו יחזרו מביה"ח. הילדים הלכו לישון , גם הם שפוכים מאתמול בלילה...

אי אפשר להגיד שמצ'עמם כאן.

אה כן, וכמובן, אני אמורה לצאת בעוד שבועיים לסמינר מהלימודים, ארבעה ימים. הסתדר לי בול עם התאריכים שאמא שלו תשמור על הילדים. אבל אופס. לא רלוונטי יותר. צריכה להתארגן על סידור אחר...
 
מצטערת

זה פשוט נשמע לא אמיתי.

ככל שהתקדמתי בקריאה נשמטה לי הלסת יותר.

אז לא, לא מצ'עמם אצלכם בכלל.

וזה סיפור נהדר לספר על הקמפרי בסיינט לילס דיי
 
סיינט ליטל! וי! אוף שמוף

וואו
ואי חשבתי עלייך והתקנאתי כל הימים
מסכנונת. כולכם. כמה סיפור. אמן וכמו שאמרה השוקו, בקרוב נשב על הכסאות השוויים, נשתה לחיים ונצחק.

וייזמיר
 

pinkish123

New member
בהחלט וייזמיר!

ככל שהמשכתי לקרוא חשבתי לעצמי, וואו איזה חוסר מזל.
אני לא יודעת מה מקור הסיינט ליטל, אבל אין ספק שעל זה מגיע לך להיקרא כך.
 

א ו ח

New member
אין-לי-מילים!!!

קראתי פעמיים כדי לקלוט הכל. ג'יזס! (בשמה זה ג'יזס עוזר לא?
)

בריאות. מנוחה. להכריז על סיינט ליטל דיי כיום החשוב בשנה

וחיבוק גם
 

little s

New member
תודה לכולכן

על החיזוקים הוירטואליים...

מסתמן שמחר הם יטוסו בטיסה ישירה לארץ מעיר אחרת, כלומר עוד נסיעה באמבולנס. בודקים אם היא יכולה להצטרף לאמבולנס, כי הנוהל הוא בדר"כ שאין מלווים חיצוניים. נראה. יוד בחופש היום (לקח לו זמן להגיע למסקנה שזה מה שהוא צריך לעשות, לפעמים גברים תופסים לאט) אז הם נסעו יחד לבי"ח עכשיו ואח"כ יעשה לה סיבוב קצר בעיר - היא לא הספיקה כלום, מסכנה... היו תכניות מפה ועד הודעה חדשה, ויוק.
היום היתה לי הנפילה, בה קלטתי את מורכבות השבוע הבא בו אני צריכה לנסוע לסמינר... ובאמצע יש לסנדוויצ'ון שלי יומולדת ואני לא אהיה בה. הוא מתוק ומבין, אבל אני עצובה מזה. כל החברות הישראליות כאן הציעו עזרה, אם כי מעניין לראות שיש מקרים בהם מקבלים עזרה ממי שלא מצפים ממנו, ולעומת זאת עזרה בחצי פה ממי שכן מצפים ממנו... תייקתי לרפרנס עתידי אצלי בפנקס, תמיד חשוב לדעת. חבר ניכר בעת צרה וכו'.
וילדותי - דוברת כמו עולה חדשה עילגת, אבל זה מספיק בשביל להסתדר... גיליתי שכשמנסים, היחס הרבה יותר אוהד וחיובי, ובדר"כ אני מקבלת עידוד ומחמאות על רמת השפה שלי... זה משעשע. אם לא מנסים אפילו, לא כולם מנסים לדבר אנגלית. גם כאלו שיודעים קצת מרגישים מאד לא בטוחים ולא מעזים, לא נעים להם... אז אני מתאמצת ובדרך כלל מקבלת תמורה (-:

וכן, קמפרי, מרטיני וכו' עלי - כשנשב על הכסאות השווים אצלי בגינה הארצישראלית! מקווה ששאר הסיפורים שירוצו יהיו קצת יותר חיוביים...

נשיקות, הולכת להכין את ההרצאה המשעממת ביותר בעולם עכשיו, צריכה לסכם מאמר בנושא REGIONAL RESILIENCE ולא, אני גם לא יודעת מה זה הקללה הזו... שונאת קורסי בחירה.
 

mimor2

New member
וואו!


אין לי מילים.
איזה נאחס.

בריאות לסבא
מזל טוב לסנדויצ'ון
הצלחה בהכנת ההרצאה
ו... כל שתבקשי - לו יהי!


באמת שאין לי מילים!
 

hell cen be fun

New member
תמיד את בהילוך שישי, הא?


איזה כיף שסנדוויצ'ון מבין! תחשבי שהוא היה עושה לך סרטים אז בכלל היה לך קווצ' בלב!

בהצלחה!!
 

יוליה323

New member
איזה סיפור!

את חייבת לכתוב ספר/יומן על התקופה הזו...

תחזיקי מעמד!
מקווה שתשרדי את כל העומס הקרוב!

בהצלחה!
 
אוי ויי!

מה זה? איזה סיוט.

שתהיה לו רפואה שלמה, ולך שבוע קל ככל האפשר.

אן ספק שדרוש כאן טיול תיקון. נאחס צרוף.


 
למעלה