אחרי שתצ'מעו את הסיפור שלי הפעם, תבינו למה פתחתי הודעה חדשה...
לעוקבות, סיינט ליטל יצאה עם המשפוחה+ההורים שלו לשיט נהרות. עד כאן, קדושה. האמת, עם כל הצפיפות והקושי, היה נחמד מאד. רגוע. אני אוהבת מים ושמש, ובעיקר את השילוב.
אבל ביום שבת בבוקר התחיל הברדק - אבא שלו דתי, ולכן החלטנו שלא מפליגים במהלך השבת, הגיוני. עצרנו בשישי במעגן חמוד בעיירה חמודה עוד יותר, שוטטנו קצת, אכלנו דגים טריים שיוד קנה בבוקר, שיחקנו משחקי חברה, היה כיף.
בשבת קלטנו שמשהו לא בסדר, אם אנחנו משתמשים בכלכך הרבה מים ומד הכמות לא זז; במקביל ראינו שהמים יוצאים קצת מגומגם מהברז. הגענו למסקנה שמיכל המים התרוקן = חמור מכך, מיכל המים המלוכלכים (אסלות, כיורים, מקלחת) התמלא. וחייבים לרוקן, שלא יציף לנו את כל הסירה באיכסה. הורדנו את סבא וסבתא עם שלושת הנכדים לגן המשחקים הסמוך ושטנו מרחק 200 מ' לעמדת השאיבה. בקושי הספקנו לעגון - טלפון מהבכורה. 'אמא משהו לא בסדר'. מסתבר שסבא שיחק איתם בגן המשחקים ונפל, ושבר את הרגל. לא אכנס לזה כאן אבל זו לא פציעה ראשונה וזה לא פשוט בכלל. רצנו שנינו כמו משוגעים (השארנו את הסירה שם), תוך כדי גיליתי איך מחייגים לאמבולנס (הגיע הזמן אחרי 3 שנים כאן, לא?) וכשהם הגיעו, אני ליויתי אותו לביה"ח המקומי - מקום קטנטן בו אף אחד פרט לרופאה, כפרה עליה, לא דיבר מילה אנגלית. (במאמר מוסגר, לכן אני נסעתי איתו - היחידה שיכולה לתקשר גם בשפת המקום, פרט לילדים, והם לא יסעו לבי"ח כמובן)
בקיצור - שבר לא פשוט, אמבולנס לעיר מגורינו כאן, חבר ישראלי רופא שפגש את סבא וסבתא בביה"ח ודאג להכל כאן, אנחנו היינו צריכים להחזיר את הסירה אז סגרנו עם הבעלים שהוא יקח אותה מהמעגן בו היינו, והוא לקח את יוד להביא את האוטו, בלגן. מטפלים עכשיו בהטסה לארץ כי צריך ניתוח. מזל שיש ביטוח רפואי טוב - לא לוותר, מסתבר...
וכדי שלא ישעמם, אחרי כל היום המתיש הזה, במוצ"ש היתה שם מסיבה ענקית, וכנראה שכמה בני נוער שיכורים חשבו שזה נורא מצחיק - ושחררו את הסירה שלנו ועוד אחת מהרציף. מצאנו עצמנו שטים שלא מרצון... מיד חזרנו, נקשרנו, היינו בהלם, נרגענו... לא נרדמנו בכלל, כל כמה דקות יוד הציץ החוצה לראות שאין אפחד. וכמובן שבדיוק כשלא הסתכל, זה קרה שוב!!!! הפעם הזקנים מהסירה לידנו התקשרו למשטרה, הגיעו שני שוטרים חביבים ולא מזיקים, שהסבירו שמה לעשות, יש להם רק 2 ניידות באזור, והשניה במקום אחר, ואין להם תקציב, וזה בטח סתם מעשה קונדס, ואין מה לעשות. (נשמע מוכר? מידל איסט אניוואן?)
הבוקר התעוררנו ליום שמש מקסים סוף סוף, וכמובן שלא נהננו ממנו כי היינו צריכים לחזור הביתה. מנהל המעגן, איש עבודה חביב (כולל האוברול הכחול!) עזר לנו כל הזמן והתעקש להחזיר לנו את התשלום על הלילה הקשה שעבר עלינו... הזקנים מהסירה ליד בכלל התלהבו, היא חיבקה אותי ואמרה לי שהיא לא רוצה שאחשוב דברים רעים על כל הארץ שלה, היא ממש ישבה ובכתה בלילה בגללנו. ועל כך יוד אמר - דור שני לאשמה זה כאן...
וזהו, תמה לה חופשת המנחוס (לא ציינתי שכמעט שברתי את הניקון המהוללה שלנו כשהפלתי אותה מהסיפון לתוך הסירה, מסתבר שהיא חזקה ממה שחשבנו). החבר הרופא שלנו היה באותו אזור עם אשתו והוריה לפני שבועיים - והסבתא חזרה עם יד שבורה, הטסה וכו'. סיכמנו על טיול תיקון להם ולנו יחד, בלי סבים וסבתות...
אני עייפהההה ויש לי ערימות כביסההההה
מחכה שיוד ואמא שלו יחזרו מביה"ח. הילדים הלכו לישון , גם הם שפוכים מאתמול בלילה...
אי אפשר להגיד שמצ'עמם כאן.
אה כן, וכמובן, אני אמורה לצאת בעוד שבועיים לסמינר מהלימודים, ארבעה ימים. הסתדר לי בול עם התאריכים שאמא שלו תשמור על הילדים. אבל אופס. לא רלוונטי יותר. צריכה להתארגן על סידור אחר...