ציףציף1000
New member
מת אתמול בגיל 75. רובכם זוכרים אותו הודות ללהיט הענק שלו, ששלט במצעדי אירופה בשנת 1969, Where Do You Go To My Lovely.
סארסטדט היה סינגר-סונגרייטר בריטי, ולמרות שהתקשורת הבריטית הדגישה אתמול שהיתה לו "קריירה בת 50 שנה" והוא הקליט כתריסר אלבומים, למעשה הקריירה האפקטיבית שלו היתה קצרה מאוד, וארכה רק כ-3 שנים, בין 1968 ל-1971.
בכלל, הסיפור של סארסטדט - ומשפחתו - הוא יוצא דופן. כל בני המשפחה, פיטר ושני אחיו, זכו להצלחה במצעדים, בתקופות שונות לגמרי. גם הרקע שלהם חריג: הם היו חצי-הודים, דבר שהוסתר מהקהל באמצעות שפמים, איפור ודממה אלחוטית. פיטר, אחיו הגדול ריצ'ארד והקטן קלייב, נולדו בהודו לאב שהיה פקיד בשלטון הקולוניאלי הבריטי, ואם ממשפחה מקומית (לעתונות נאמר שגם היא היתה עובדת של השלטון הקולוניאלי כבעלה). לאחר מות האב, בשנות החמישים, לקחה האם את ילדיה לבריטניה. כמו כל בני דורם, השלושה התאהבו ברוקנרול, והקימו להקת סקיפל. האח הגדול, ריצ'ארד, היה הראשון לפתח קריירה מקצוענית, כאשר נהיה זמר פופ עוד בעידן הטרום-ביטלס, תחת השם Edan Kane. פיטר נהיה חלק מגל הסינגר-סונגרייטרים ששטף את העולם בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים, בעוד האח הקטן, קלייב, זכה להצלחה במצעדים באמצע שנות השבעים, תחת השם רובין סארסטדט, עם ביצוע מחודש לשיר משנות השלושים (למיטב זכרוני), My Resistence is Low.
פיטר סארסטדט נדד באירופה באמצע שנות השישים, כמו צעירים רבים, לפני שחזר הביתה. הוא ניסה להקליט מספר סינגלים,תחת שמות-במה שונים, לפני שמצא את הסוונגלי שלו - אמרגן ששמו כרגע פרח מזכרוני. הסינגל הראשון שהוציא תחת שמו האמיתי, I Am A Cathedral, הוא גם לטעמי השיר הכי טוב שלו. השיר לא הצליח במיוחד במצעדים, אבל אז החליט המנהל שלו על אסטרטגיה חדשה: להכניס את פיטר לכמה יותר תכניות טלוויזיה שאפשר, בבריטניה ובקונטיננט. וזה אומר כל תוכנית שהיא, לא רק תוכניות מוזיקליות. האסטרטגיה עבדה. הסינגל הבא שלו, שיר ארוך בניחוח אירופי עם דמות נשית מסתורית, Where Do You Go.... הפך ללהיט ענק באירופה בשנת 1969. על סמך ההצלחה, מנהלו אפילו הצליח להשיג לו תוכנית טלוויזיה משלו, בסתיו 1969, תוכנית אירוח בה ניגן משיריו ו"אירח" אמנים אחרים. זה היה פורמט נפוץ באותם ימים, וצולמו לה כמדומני 8 "פרקים". אני זוכרת שראיתי קטעים ממנה - את השירים שהוא עצמו ביצע - בטלוויזיה הירדנית באמצע שנות השבעים - תכלס קליפים לשירים שלו.
סינגלים נוספים זכו להצלחה גם כן. השיר Frozen Orange Juice - לטעמי שיר הקיץ האולטימטיבי - היה להיט גם כן, והסינגלים הבאים קצת פחות. סארסטדט הוציא גם שני אלבומים באותה תקופה, שהחומר בהם לא היה ברמה אחידה. חלק מהשירים היו מעניינים, חלקם טובים, וחלקם שטויות - שירי novelty שהיו אמורים להצחיק, לצד בלדות מרגשות.
הסיפור עבור סארסטדט הסתיים אפקטיבית ב-1971, אז כנראה נפרד ממנהלו, והתקשה לשחזר את החשיפה הציבורית לה זכה קודם. הוא גם לא יצא לטורים או הופעות, במשך שנים. כאמור, הוא המשיך להוציא אלבומים - אבל מי ידע? הוא עצמו טען בפני עתונאי, בשנות האלפיים, ש"העלמותו" מהמפה נבעה מגמגום ממנו סבל, שמנע ממנו להופיע. אבל זה קצת סותר את העובדה שהוא הגיש תוכנית טלוויזיה, והתראיין חופשי לרדיו בסוף שנות השישים.
בכל מקרה, על פי מי שהכירו אותו, הוא היה אדם נחמד ונוח לבריות. בשנים האחרונות הוא היה חולה במחלה ניוונית נדירה, והסוף היה ברור. לסארסטדט היה קול יחודי, והעיבודים התזמורתיים לשיריו - כמקובל בתקופה בה הקליט - הוסיפו לשיריו נופך דרמטי. שווה לשמוע לפחות את שלושת השירים שציינתי כאן.