אז אתמול ביקר אצלי חבר.
מדובר באיש מבוגר ובודד, אמן מארצות הברית. פגשתי אותו לפני כמה שנים כשטיילתי עם חברה בפריז. התגוררנו באותה דירה שחברה משותפת של החברה שלי ושלו הציעה לנו להתארח בה במהלך הביקור.
וכך יצא שבמשך יומיים או שלושה טיילנו ביחד. ובשנתיים האחרונות הוא בא לבקר אותנו כשהוא מגיע לחודש שהוא מבלה את רובו בעיר האורות.
אז ביום שני אחר הצהריים כשהוא הגיע, המקרר היה ריק, והחנויות סגורות. איכשהוא הצלחתי להכין אורז מעורב עם פתיתים,
וזרקתי למחברת קצת עגבניות שרי חתוכות, פלפל מתוק, בצלים ושום. תבלינים, ונקניקיות טבעוניות.
תוך חצי שעה היתה לנו ארוחה טעימה. הוא אמר שהוא לא ממש מרגיש בהבדל בטעם של הנקניקיות. אמרתי לו שבכל מקרה מדובר במוצר תעשייתי. שאני אמנם כן מרגישה בהבדל, אבל שניהם מלאים בקמח ותבלינים, אז לא ממש משנה.
אתמול לקחתי אותו לGent, ואחרי ביקור במוזיאון לאומנות יפה הלכנו לאכול במסעדה החביבה עלי.
היה מרק גזר וג׳ינג׳ר,
צלחת של מנת היום,
והקינוח, אוי הקינוח. אני יכולה בשקט להכתירו כקינוח הטבעוני הטעים ביותר שאכלתי מאז שהפכתי לטבעונית. אני לא יודעת איך להגדיר בדיוק,
אבל זה היה קרפ שמולא בקרם של שוקולד, שקדים וסירופ קסיס, ביחד עם גלידה שאני חושבת הוכנה מדייקון או משורש פטרוזיליה.
הוא אמר שזה הקינוח הכי טעים שהוא אכל בחייו, והאיש בתחילת שנות השישים.
זה הדף שלו. הוא משום מה אוהב קירות מתקלפים.
https://www.facebook.com/MichaelHudockArtist
בשבוע הבא אחותי כנראה תגיע עם משפחתה הרעשנית ליום או יומיים,
איתם אני צופה אתגרים קצת יותר קשים.
