הקשר בין תודעה תאית והיכולת לרפא
פורסם בתאריך 27 במרץ 2014 מאת ד"ר ליאורה בירנבאום
אנחנו שש אלוהויות,
מבקשים אנו להרחיב בעבורכם את ההבנה על תודעה תאית בשל חשיבות המידע לנושא הריפוי.
אתם מצויים על קו התפר, שבין מה שנשמה מבקשת להתנסות בו באמצעות החושים בפלנטה דחוסה, ובין התנסויות יפהפיות ומרגשות, שרובכם מזמנים לעצמכם- והן תהיינה שונות. התחושה סוללת הדרך בהן תהיה תחושה עמוקה של קרבה והשתייכות שלא הכרתם קודם.
אלו שמזמנים לעצמם את המעבר מהחושי לאל חושי מצויים בשלבי פתרון הקרמה העתיקה, ולכן אומרת הנשמה: "אם אני צועדת אל ההבנה, כי בעת הפריצה כאב הפרידה יצר בתוכי מטבע לשון מסוימת, המתארת את פחד הפרידה, כעת אני מבינה כי היתה זו הסכמה עם האלוהות ותו לא".
"צריבה, רעיון, חוזה שמתפוגג לו ונעלם, ואינו מחייב אותי יותר." משכך אתם עושים אין מניעה, אין סייג או פחד שיפריע לכם לחוות את החווית המשמעותיות שמזומנות לכם, מעומקים רגשיים מאוד חדשים. קשר עם אנשים חדשים יהיה משמעותי ברמות לא מוכרות, שדרוג יחסים קיימים יקרה כך שיתגלו בכם או באחרים איכויות חדשות, סוג של רוך מחודש ששייך להעמקת רגשות כלפיהם.
אצל רבים מכם פתרונות אלו קשורים בריפוי, פיזי או רגשי. והדבר קשור בתודעה התאית שלכם.
מהי תודעה תאית? התא הפיזי הוא מיקרו קוסמוס בפני עצמו. כל תא יש בו מרכיבים אנרגטיים, שמסמנים את ההקשרים של כלל הפלנטה שלכם אל פלנטות קרובות או רחוקות, עימן יש לכם הסכמות, הקשרים ותנודות אלקטרו מגנטיות משותפות. זה חלק מפעולה רב מערכתית, כמו לכתוב חוזה בין כמה שותפים.
המידע מצוי במבנה האנרגטי של התא; כל תא ותא יודע מהי ההסכמה שלו, לאן ולמי הוא משתייך כחלק מהתודעה הרחבה של הפלנטה שלכם, ושל פלנטות שאיתן אתם עובדים בשתוף פעולה.
תודעה תאית מורכבת בעיקר משני חלקים:
החלק הראשון: תהודה מגנטית, שתפקידה הפצה, הרחבה ותנועה במרחב. האופן שבו התהודה המגנטית מהדהדת יקבע עד לאן התודעה יכולה להגיע, ולא מדובר רק על תנועה במרחב החיצוני, מדובר גם על ההדהוד הפנימי.
כל משמעות בתוככם, כל מושג, כל רגש, כל ביטוי, כל רצון, כוונה ותפישה, מהדהדים בתוככם, והתהודה הזאת משפיעה באופן ניכר על כינונה בתוככם. לחילופין, כשאתם 'משחררים' תפישה או רעיון כל שהוא, התהודה והויברציה הפנימית שלו משתנה בתוככם, ונוצרים גלים הפוכים, במקום מן הפנים עוד פנימה, הם נעים מן הפנים החוצה. זהו המרכיב הראשון- תהודה מגנטית.
מרכיב שני: יכולתה של נשמה להכיל ברגע נתון את מרב האופציות שהיא קבעה לעצמה ביחס לאותו רגע. יש נשמות שיכולות להכיל יותר אופציות ולכן מרחב הבחירה שלהן ברגע נתון יהיה גדול יותר. אנשים אלו נוטים להיות שלווים יותר מפני שמשהו בתוכם יודע שיש להם מרחב תמרון.
יש נשמות שיכולת ההכלה התאית שלהן יותר מצומצמת כתוצאה מן החיים והמעבר דרך החומר. אם מתוך סך האופציות שנשמה איפשרה לעצמה באופן מקורי, היא יכולה להכיל רק חלק קטן יותר, תחושת הצמצום, הדכדוך, חוסר האונים, כל זה נוטה לגדול בנפשו של האדם.
ריפוי איננו מתחיל בתודעה התאית, הוא מתחיל בשכבות האנרגיה החיצוניות שמקיפות את הגוף כולו. כדי שריפוי יתממש ויתאפשר, צריכה הנשמה להסכים ולאפשר מעבר של רטט, שמוביל איתו זרימה אחרת מבחוץ פנימה והוא עובר דרך מספר היקפים אנרגטיים, שעוטפים את הגוף שלכם. אתם קוראים לזה הילה.
הרעיון שעומד מאחורי ריפוי מצוי במסגרת שני הפרמטרים שדיברנו עליהם: האפשרות להפיץ רעיון חדש בתהודה יותר משמעותית, והרחבת האופציות לפעולה ולהרגשה.
אם אדם מבקש ריפוי, אך מגוון האופציות לבחירה אינו משתנה, ריפוי לא יכול להתממש. אז, בני האדם מתוסכלים וכועסים, בין השאר גם על כך שהם מתפללים לאלוהים והוא לא נענה להם.
ריפוי רגשי, כמו החלמה ממשבר, או בעת מעבר משלב לשלב בחיים, שדורש התארגנות רגשית, התפתחות רוחנית, צמיחה נפשית וכו', כל התהליכים הללו, גם הצפויים, וגם האקראיים במעברי החיים, כל אלו שייכים להיבטי רגש שהנשמה אוספת מן הסביבה.
כל הנשמות על פני כדור הארץ יש להן החלטה, שהשתנות רגשית היא תלוית סביבה, וזאת מכיוון שאף פעם הרגשות שלכם אינם יתומים: אתם מרגישים משהו ביחס לאירוע מסוים שקרה עם אנשים מסוימים, או שקשור לאנשים מסוימים.
'האחר' הוא אבן יסוד בתוך התהליך הנפשי והרוחני, שבודק את היכולת להתייחס ל"אחרות" הזאת. מתוך איזה מצבים זה נעשה? של הזדהות? של קירבה? של כעס או של חמלה? של אמפטיה או של טינה?
ריפוי רגשי , יש לו מהלכים מעט אחרים מריפוי פיזי, כי הוא שואב הזדהויות קודמות, של רגשות דומים, פתרונות דומים, דילמות מוכרות, מן ההיסטוריה הקרמתית של הנשמה. אז, נעשה תהליך של בחירה אינטואיטיבי ומהיר, שבו הנשמה לומדת מהר מה היא עשתה בעבר במצבים דומים ומה היא בוחרת לעשות עכשיו.
האם בכך היא מקדמת את הצמיחה ואת ההתפתחות שלה או לא? האם היא משחזרת?
יש צורך להביט על זיכרונותיה של נשמה, בתודעה התאית לדורותיה, בעזרת המדריכים, כדי לספק לנשמה כר נרחב להתייחסות: איך היא בוחרת לטפל בזה עכשיו?
מי שעובר תהליכי צמיחה רוחניים, הזיכרון התאי שלו מתחדד, האינטואיציה שיכולה לגעת בזיכרון הזה מתעצמת ואתם מרגישים בקצות האצבעות שלכם מה היה בעבר, או מה אתם רגילים לעשות במצבים האלה, ומה אתם רוצים לעשות אחרת הפעם. לכן אתם מוכנים יותר מתמיד לחווית אל חושיות חדשות.
הפריצה הלבבית העכשווית מרחיבה את התהודה המגנטית, לכן היא מאפשרת עוצמות רגש מאד גדולות, מאפשרת פתרונן של קראמות כי זה מה שנדרש לעשות עכשיו.
היא לוקחת את התהליך הרגשי, האינטואיטיבי, הזיכרוני, משדרגת ומעצימה אותו בכמה דרגות,
שולחת אתכם לסחרחרה שאתם לפעמים נהנים מן הסיבובים שלה ולפעמים אתם מפחדים ומבקשים כבר לרדת… אבל בתוך הסיבובים של הסחרחרה הזאת אתם לומדים, אתם צומחים ואז מתבהרת לכם לפתע התמונה ואתם יודעים מה אתם מרגישים ומה צריך לעשות.
