היי בנות בקשר למפגש ובכלל

מקוםבלב

New member
היי בנות בקשר למפגש ובכלל

פנתה אליי היום התחקירנית של אורלי וילנאי מערוץ 10.
אורלי עושה סרט על הדרך שעברה מבחינת פוריות ועל האובדנים שעברה.
היא רוצה בסרט לדבר ולחשוף את כל מה שעוברת אישה בכל הקשור לאובדן.
האם יש פה בנות שתהינה מוכנות להתראיין לסרט?
נשאלתי גם האם תהיה לכן בעיה שאורלי וצלם יגיעו למפגש בכדי לצלם .כמובן רק מי שתרצה להיחשף תיחשף ומי שרוצה מהגב גם בסדר.
כמובן שאמרתי לה שהיא תוכל להגיע רק אם יש אישור מבחינתכן.
אשמח לשמוע מה אתן אומרות.
אני בהחלט חושבת שזו הזדמנות נפלאה להציף את כל הנושא.
נראה שיש משהו באוויר כרגע שמאפשר העלאת מודעות לנושא.
 

דצמבר2011

New member
שאלה גדולה וזמן קצר...

אני מאושרת שמישהי כמו אורלי וילנאי עובדת על הנושא שלנו. זה יכול לשפר מאוד את ההתייחסות של החברה ושל הממסד, היכן שצריך. בקיצור, כן.
 

87Tinkerbell

New member
הלוואיי והייתי יכולה להשתתף

זה החיסרון בלגור בחו"ל.
לדעתי זה מצויין שהם הולכים לעשות תחקיר על זה.
אולי סוף סוף אנשים יבינו מה אנחנו עוברות
 

mony1975

New member
נשמע מעניין

אני בעד שמישהו יעלה את הנושא ויבין מה אנחנו עוברות, מתלבטת אישית לגבי החשיפה אבל אין לי בעיה שתגיע כמובן למפגש.
 

מרווה18

New member
וואי אני ממש מקווה שזה אכן יצא לפועל

בדיוק אמרתי לבעלי שאין מספיק מודעות לנושא והלוואי ויעלו את הנושא למודעות הכלל...
אז כן אני אשמח לקחת חלק בנושא המבורך!
 

mother cat

New member
לא בטוחה עדיין שאוכל להגיע למפגש...

ימי חמישי קשים אצלי.
אני גם לא בטוחה איזה "סוג" אבדנים הם מחפשים לסרט - והרי יש הבדל בין אבדנים "צעירים" כמו שלי לבין אבדנים בשלבים מאוחרים יותר. אם גם הצעירים מעניינים, אני חושבת שאסכים להתראיין. את יודעת איך לצור איתי קשר...

כל-כך חשוב בעיני שהם עושים סרט על זה - זה משהו שכל-כך הרבה נשים עוברות, אבל יש מעין קשר שתיקה על זה - לא מדברים, מצפים מהאשה להתאושש מהר כאילו זה לא קרה...
 

mony1975

New member
הי

תפסיקי להפחית מעוצמת האובדן שלך! זה אובדן! והוא שלך! לך היה אובדן שהיה מספיק קשה כדי לחפש פורום כזה.
אני לא מזלזלת לרגע באובדנים היותר קשים שעוברים פה ,הרבה יותר קשים בעיני משלי, או משלך, אבל אל תמעיטי מהכאב שלך,הוא שלך!!!
 
יופי מוני!

ולך יקירתי החתולית, מגובה האובדן הקשה שלי בשבוע 39 - גם בשבוע 6 בעיניי זה שובר וכואב ופוצע. אולי זה קצת יותר קל, אבל ההבדל הוא לא גדול מדי לדעתי. מקווה שלא אעבור הפלה מוקדמת כדי להשוות...
 

mother cat

New member
תודה לשתיכן - ריגשתן אותי

הסיבה שאני רואה הבדל הוא שאני אפילו לא ידעתי עם זה בן או בת - ראיתי דופק פעמיים, ואז כבר לא.... אין לי שם לתת, כי זה היה כל-כך צעיר. קראנו לעובר תיק-תק, וזה השם שאני חושבת עליו. אין לי ספק שאם הייתי מגיעה לשבוע מתקדם יותר כבר היה ממש שם, וההריון היה מוחשי יותר... אבל, כן, זה כואב, וזה אבדן, ועברתי תהליך של אבל.

מאחלת לכולנו שלא נדע עוד אובדנים ושלא נוכל להשוות...
 

עדי 1012

New member
ההבדל בין ללדת תינוק בשבוע 39 להפלה בשבוע 6

לא גדול מדיי???? טוב..
 

טליה 80

New member
ברור שכן!!!!

הבטן הגדולה,וכולם יודעים ורואים ו..צירונים,תנועות,דיגדוגים ו...חדר לידה ו....


אין בכלל מה להשוות אבל עדיין אובדן זה אובדן וכאב זה כאב,ילד זה ילד
נשמות שלנו יקרות שהלכו...
 

mony1975

New member
זאת לא תחרות אובדן וכאב

ברור לכולנו שאובדן בשבועות מתקדמים הוא קשה וגדול ובולט יותר...אבל תחשבי על מישהי שכ"כ רצתה ילד.וראתה את 2 הפסים על הבדיקה וראתה דופק באולטרסאונד הראשון..לפני שהתמימות שלנו אובדת...אז בשבילה זה אובדן. ברור ששבוע 6 לא שווה לשבוע 20 או סוף הריון אבל זה אובדן ועוצמת הכאב שלה לא נמדדת בשבועות של ההריון אלא באכזבה על מה שיכל להיות ואיננו. אני איבדתי בשבוע 18 ..זה כמעט חצי הדרך והאובדן שלי הוא שלי והוא עצום וגדול וכואב לי! הוא ממוטט אותי לפעמים אז ברור שאובדן בשבוע 39 הוא כמעט בלתי אנושי בעיני אבל נשמע שאת מעט מזלזלת בכאב של שבועות נמוכים יותר..זה כואב!! גם לה כואב!
 

עדי 1012

New member
חלילה לא מזלזלת!

פשוט מצאתי לנכון להגיד שלדעתי ומניסיוני יש הבדל עצום. להחזיק תינוק בידיים ולהיפרד אחרי שנשמתך כמעט יצאה בחדר לידה זה סיוט שאין לתאר אותו ובתור אחת שעברה גם הפלה בשבוע 8 אני יכולה להעיד שהכאב אחר והעוצמה שלו שונה לאין שיעור.
 

mother cat

New member
אני לגמרי מסכימה שיש הבדל עצום

ובגלל זה אני מוצאת את עצמי מאד זהירה פה בפורום - אני לא רוצה להכאיב לאף אחת או לפגוע באף אחת. אין לי ספק שהכאב, האבל, האכזבה גדולים בעשרות מונים ככל שההריון מתקדם יותר, ואני יכולה רק לחבק את כל מי שעברה את הטרגידיה הזו בשלב מתקדם יותר. בגלל זה אני מתיחסת לאבדן שלי כ"קטן" - הוא מוחשי, הוא שם. אני לעולם לא אשכח את תיק-תק שלי. אבל ברור לי שזה כלום לעומת מה שעברו הרבה (רב?) הבנות פה.

אני פה בפורום כי אני שואבת מכן המון כוחות, וכי אבדן התמימות היא משהו שמשותף לכולנו. אני מקווה שאף אחת לא מרגישה שאני לוקחת ממקומה או פוגעת באיזהשהי דרך בזה שאני פה. ממש לא מתכוונת.
 

scalar

New member
להגדרתי, ההבדל הגדול מתבטא בציפייה.

ככל שההריון התקדם יותר, הציפייה גדולה יותר.
במקרה שלי (שבוע 38 להריון) הציפייה היתה כבר ללידה כל רגע (של תינוקת נושמת ובריאה כמובן.)
בשבוע מוקדם הציפייה קיימת, אך נמוכה בהרבה.

השווה בעיני, שבשני המקרים יש אובדן של ילד, שאמור היה להצטרף למשפחה תוך X זמן.
 

עדי 1012

New member
נכון אבל ההבדל הוא לא רק בציפייה

אני יכולה להעיד על עצמי שאהבתי את התינוק שלי 9 חודשים ואוהב אותו עד יום מותי.
 

mother cat

New member
אם יורשה לי - יש עניין גם של הציפיה לפני...

זאת אומרת לפני ההריון. למשל - ברור לי שמשהי שעברה טיפולי פוריות ארוכים ומתישים - גם לזה תהיה השלכה על האבדן שלה.

במקרה שלי - נאסר עלי להכנס להריון במשך כמעט שנה - בגלל ברור גנטי לבן שלי (שבסוף לא הגיע לשום מיצוי, אבל נניח לזה...). להריון אמנם נכנסתי יחסית בקלות - 3 חדשים מהרגע שהחלטנו שממשיכים הלאה בלי תוצאות חד משמעיות. היום, 3 חדשים אחרי ההפלה, אני בעצם שנה וחצי מהרגע שאמרתי בקול רם "אני רוצה עוד ילד" - ואני מרגישה כל דקה ודקה מהשנה וחצי האלה..

שוב, אין בכוונתי להשוות ולהמעיט לרגע בכאב של כולן. אבל ציפיה מתחילה לפני שרואים שני פסים על מקלון (ועוד לפני שרואים שני פזים על מקלון בדיקת ביוץ
).

ושוב - אני הראושנה שאומר שאבדן בשבוע מאוחר אין להשוותו לאבדן צעיר. אבל גם באבדן צעיר י אבל לאבד, ורק פה יש לי עם מי "לדבר"...
 

דני תות

New member
תדברי יקרה, תדברי...

יש פה אוזן קשבת כך או כך. כולנו בצד הדפוק של העניינים. לפחות נהיה יחד
 
למעלה