זיק, זיק צריכה את הטיפים והעזרה שלך

[שיר לי שני]

סליחה, זיק

זה לא "ניסו להרוג אותנו ניצחנו", זה "ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו"
ובעיני, המנהגים הללו דוקא לא מבדילים מזה.
כי אם זה הסיפור המרכזי ברוב החגים היהודיים, אז מה זה משנה אם המנהג שסביב זה הוא ללבוש מסיכה או לבער חמץ? זה עדיין הסיפור...

 

[שיר לי שני]

בתור אתיאיסטית

שמחזיקה פיתות במקרר בשביל האישלי (אני אוהבת מצות, זה קטע),
ממש אוהבת כשאת כותבת על החגים.
איכשהו, הגישה שלך מתקבלת אצלי בסלחנות

אני חייבת להודות שפורים ופסח הם בין החגים שהכי קשה יהיה לי להסביר לבנות, יש בהם כל כך הרבה שנאה ועוינות וקסנופוביה, שאין לי עדיין מושג איך אתמודד.
אבל אני אתמודד, בעזרתך האדיבה, בבוא העת!

 

[ענבלית פי 2]

מסכימה איתך.

רק בשנים האחרונות חויתי קריאת הגדה מהתחלה ועד הסוף והיה לי קשה עם השבחים ליד החזקה ולזרוע הנטויה.
אולי,למרות שאת אתיאיסטית יקל עליך להסביר כך: פסח הוא חג שבח לכוחו של אלוהים וליכולת ללכת עד הסוף עבור מטרות: יציאה מעבדות לחרות.
פורים חוגג את כוח השכל והנשיות שהצילו את העם היהודי מכלייה מובטחת.
מה דעתך?

 

[שיר לי שני]

אה, ככה ככה

בעיני, בפסח אפשר להסתפק בחירות, לא צריך את כל המכות וכח הזרוע.
וללכת עד הסוף, בכל מחיר, זו בעיני לא תכונה טובה. בעיני תכונה טובה זה לשקול מחירים לשני הצדדים, להטיל ספק, וללכת עד הסוף כשממש בטוחים שהמחיר שווה את זה. לא בעיוורון.
בפורים, אני מתקשה לקבל את התירוץ לטבח ההמוני אחר כך, שנטבחו אנשים שנשכרו לרצוח את היהודים. באמת - ויזתא, התינוק? לא. זה היה פוגרום. היהודים עשו את הפוגרום הראשון. המחבל המתאבד הראשון היה יהודי. וגם האבא הראשון שהיה מוכן לרצוח את הילד שלו כי הוא שמע קולות היה יהודי.

 

[ענבלית פי 2]

אלו ההערות שלך,תמיד יכולה להוסיף

אבל גם אי אפשר להסביר אחרת.
תפרידי בין דיון אישי עם החומר לבין מסורת וסיבות.
אם אתם לא חוגגים בכלל,תעזבי את ההסברים.
אם אתם כן אז דברי על כל אבל לקונפליקטים האישיים אל תחשפי כרגע.

 

[שיר לי שני]

אני מכירה הרבה משפחות

שחולקות עליך, ומסבירות ומלמדות אחרת.
למה אי אפשר? אפשר.
הכל עניין של בחירה.
אני אפילו מכירה משפחות שכתבו הגדות משלהם. כן, כן. בתהליך של שנים ומחשבה עמוקה. למה אפשר הגדה קיבוצית ואי אפשר הגדה של משפחת ענבלית ומשפחת שיר-לי? אפשר.
אישית, כנראה אבחר ללמד גם את המסורות, להעיר ולהאיר.
כי בעיני, חלק מללמד את הילדות שלי לחשוב ולהטיל ספק, זה ללמד אותן גם את הדרכים שבהן אחרים עוברים את החגים. ללמד רק דרך אחת זה סגור מדי בשבילי.
כרגע, השבח לאל, לא צריך עדיין כלום.

 

[זיק5]

שיר לי

כל סיפור מגילת אסתר הוא סיפור מאד מאד מאד אבל מאד בעייתי. יש לסיפור הזה המון עומק ורבדים נסתרים שאף פעם לא לומדים עליהם, לא בגן ולא בבתי הספר (כולל במגזר הדתי).
זה משאיר טעם מר מאד בפה על כל מה שלימדו אותנו שקרה שם.
המלך השתכר.גרש את ושתי. התחרט. עשה "תחרות מלכת היופי". בחר לעצמו מלכה בלי להתחשב בכלל אם היא היתה נשואה קודם או לו. המן סובב אותו על האצבע הקטנה בשביל להרוג יהודים וכו'.

כל סיפור המגילה כפי שהכרתי אותו בילדותי נשמע לי שיטחי והזוי לחלוטין.
עד כדי כך זה הפריע לי שלקחתי קורס באוניברסיטת בר אילן על מגילת אסתר.
למדתי את המגילה לפי המדרשים והפרשנויות ולא לפי הטקסט כמו שהוא.

ולגבי המסכות- זה לא היה מנהג בכל קהילות ישראל. למיטב ידיעתי- יהודי עיראק לא התחפשו למשל.
כן היה נהוג אצל כולם לפתוח את הבית ואת הלב ולהביא אחד לשני משלוחי מנות וצדקה לעניים.

לגבי פסח- בלי שום קשר להגדה וליציאת מצריים, אני פשוט אוהבת את החג הזה. אוהבת את האוירה המיוחדת שלו. את הרוגע. תמיד מצטערת שנגמר.

 

[שיר לי שני]

וכשלומדים אותו דרך המדרשים והפירושים

שזה, בשבילי, תסלחי לי ואל תעלבי, במטותא הוא נראה יותר טוב?
בכל מקרה, בעיני, סיפור המסגרת של כל החגים היהודיים הוא עדיין: ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל

 

[ענבלית פי 2]

תיאור מקסים,זיק

 

[מעל לטבע]

מקסים! ומוסיפה עוד מנהג נחמד למי שמעוניין..

אני אומרת את זה בשם הרבנית ימימה מזרחי המקסימה (למי שמכיר)

בעשר חתיכות שמחביאים ברחבי הבית ,ערב לפני פסח, אפשר להוסיף לכל חתיכה פתק שבו כותבים את כל קשיי החיים האישיים, הלאומיים, המשפחתיים...את התכונות שקשה לנו לשנות, שלום בית,פרנסה,וכדומה....מכניסים כל פתק לתוך שקית.
יום אחרי שורפים את כל החמץ ויחד עם זה את הפתקים... סגולה ידועה ל"סיום" הבעיות והקשיים בחיי היום-יום.

לי אישית זה עושה טוב ומנקה גם את הנפש...
(זאת ממש לא הלכה, רק מנהג וסגולה נחמדה, יותר לנו המבוגרים..)

חג שמח!

 

[mishmish04]

מאוד אוהבת את הויכוח והגירסאות שרצות פה

בתור אטאיסטית מבחירה, שבכל זאת רוצה לתת לילדים שלה איזשהם שורשים.
לומדת המון מכולכן ולא יודעת להחליט עדין מה נכון עבורנו.
אתן מספקות לי הרבה חומר למחשבה איך אנחנו רוצים להעביר הלאה מורשת, מסורת וידע.
תודה על השירשור הזה.

 

[שיר לי שני]

אז אני גם שנקל ממני

בפורים, אפשר להתחפש לכל מה שרוצים.
זה יכול להיות מקום לדבר בו על הדמיון,
היכולת להיות מי שנרצה גם בחיים האמיתיים,
התחפושות שאנחנו שמים על עצמנו בחיים,
תפקידים,
העובדה שכשמתחפשים, נזכרים שכולם שווים,
וכמובן - המגילה והבעייתיות שבה.
פסח - אביב, חירות, מעגל הטבע, הבלבול שבאביב שמסמל (בעיני) את הבלבול שיש, לפעמים, בחירות, חירות חיצונית ופנימית, תודעת בחירה, וכמובן - הבעייתיות שבסיפור המקראי.
גיל שמונה זה מספיק כדי לדבר על הבעייתיות שבמסורות. בגיל צעיר מזה הודעתי שאברהם אבינו היה בסה"כ דוגמה לציות עיוור, כמו זה שהדגימו החיילים הגרמנים, וזה לא מופת חיובי, כי הפשע שלו היה גרוע בהרבה משלהם. הוא ניסה לרצוח את בנו בכורו.

 

[שיר לי שני]

אחר כך התחרטתי

והודעתי שהוא ניסה לרצוח את צעיר בניו, כי את הבכור גירש, וזה עוד יותר גרוע...

ןלא, זה לא היה אמור להיות בשתי הודעות...