אין פה דברים מהפכניים
זה לא עניין של "להקשיב לגוף שלנו".
כמעט כל מי שעשה דיאטת הרזייה מוצלחת מכיר את התחושה המתסכלת שמגיעה בשלב מסויים של "אני ממשיך לאכול אותה כמות (נמוכה יחסית) של קלוריות והפסקתי לראות ירידה במשקל".
הסיבה היא פשוטה- האטת המטבוליזם, והמקור הוא אותו מקור עליו הפרופסור מדבר: תגובה של ה"גוף" (למעשה המוח, למעשה ההיפותלמוס). [הערה- כמובן שמה שכתבתי כאן אינו ממש נכון כי זה הרבה יותר מורכב].
המוח שלנו בנוי למצב של שרידות וניצול מקסימלי של חומרי מוצא ומקורות אנרגיה. זה המצב ברוב בעלי החיים וזה למען האמת המצב אצל רוב האנושות, מצב שבו חסר אוכל ואין עודף אוכל.
אין פה עניין של להקשיב לגוף מכיוון שהגוף, קרי המוח לא בנוי לשפע שעומד בפנינו כל יום מעל המדפים בסופר,בתוך הארון במטבח, ובתוך המקרר.
ההיופתלמוס במוח הוא החלק שאחראי (בין שאר התפקידים שלנו) ל- drives, בין אם זה שתיה, רעב, שובע, או סקס. הוא מקבל אינפורמציה בצורה של הורמונים מרקמות שונות בגוף ומגיב בהתאם. למשל, כאשר נאגר שומן בתאי השומן שלנו מופרש מהם הורמון בשם לפטין שמעודד את מרכז השובע ומעכב את מרכז הרעב. בתרגום פשטני- ה"גוף" שלנו התמלא במאגרי אנרגיה ולכן לא צריך להיות רעב.
בנוסף להורמונים, ההיפותלמוס (שהוא חלק מהמח) נמצא בתקשורת עצבית עם אזורים אחרים בחח, כולל האמיגדלה שמעורבת ברגשות וכולל הקורטקס שהןא החלק המודע, ה"חושב" שלנו. הקשר הזה הוא הקשר שמכשיל אותנו והקשר שיכול לעזור לנו. זה הקשר שגורם לנופר לרייר מול מאפינז ול"יוצרת אני" לרייר מול מאפים ופירות. זה גם החלק שעליו אנחנו מנסים "לעבוד" כשאנחנו משנים אורח חיים ומורידים קלוריות.
