דרקונית סגלגלה
New member
אני מאוד משתדלת לא לעשות אישיו מאוכל
אני לא מפצירה ומשדלת מצד אחד, וגם לא מכריחה מצד שני.
אני לא מתנה שום דבר, אם תאכל X תקבל Y.
למעט מקרים יחסית נדירים שיש בבית ממתק כמו גלידה, ואז הוא חייב לאכול כמות סבירה מהארוחה לפני שהוא מקבל גלידה אחרת הוא נהיה בלתי נסבל.
אבל אני לא אומרת שרק מי שאוכל ירקות מקבל טוסט וחביתה, למשל. אני לא יודעת מה נכון, אני פשוט לא מסוגלת.
כשאני הייתי ילדה עשו לי שטיפות מוח שבגלל שאני לא אוכלת ירקות יהיה לי קשה לעשות דיאטה כשאני אגדל וארצה לרזות. (לא הייתי ילדה שמנה. מה חשבו לעצמם ההורים שלי, לא ברור).
לאמא שלי יש לדעתי הפרעת אכילה לא מאובחנת, היא עד היום אוכלת כשלא רואים ובאופן כללי אוכלת כמו ציפור.
אז אני גדלתי להיות אדם מבוגר עם יחס לא בריא לאוכל. אוכל כפיצוי, אוכל כחטא, לאכול כשלא רואים וכו' וכו'.
את כל זה אני במודע רוצה לחסוך מהילדים שלי.
אני רוצה שיישמר להם ככל האפשר המנגנון הטבעי של רעב ושובע. שפשוט יאכלו כמה שהם רוצים.
אין אצלנו בבית "לגמור מהצלחת".
וכו' וכו' וכו' (סליחה על המגילה).
אני לא בטוחה שאני מצליחה ב- 100% לא לעשות עניין מאוכל, אבל אני בהחלט מנסה, מתוך החלטה מודעת.
הבעיה עם הגדול היא שהוא מאוד בררן באוכל אבל איכשהו מצפה לאכול מגוון למרות זאת. אני לא מוכנה להכין לו אוכל בנפרד, אז למשל אם אנחנו אוכלים לארוחת ערב סלט גדול עם פסטה בפנים, הדבר היחידי שהוא מוכן לאכול זה הפסטה עם שמן זית ומלח - זה מה שהוא מקבל. אם למחרת בערב אנחנו אוכלים פסטה ברוטב עגבניות עם ירקות, הוא שוב יאכל פסטה עם שמן זית ומלח. ואז הוא מתמרמר שמשעמם לו...
מי אמר שקל להיות הורים?!
עניין השליטה הוא תחושת בטן שלי, אבל כאמור אני לא מתבססת עליה אלא הולכת לעשות בירור רפואי. הודות לתגובות שלך ואחרים אני כבר לא חרדה מבדיקת הדם ומשם נתחיל.
תודה גם על הטיפ לגבי הטחינה. מה יש לכם, אמארה? אולי אני באמת אשקיע בצנצנת כזאת, זה יותר זול מפלוריויטל ששווה את משקלו בזהב בערך...
טחינה וסילאן הוא אוהב מאוד, זה אחד הדברים הבודדים שהוא אוהב. אני אנסה לחשוב איך לתת לו יותר בלי למכור את נשמתי לשטן... למשל בלי לשלוח לו כריך מתוק לארוחת הבוקר בגן כל יום, שזה לא לעניין בעיניי וגם מזיק לשיניים.
תודה רבה
אני לא מפצירה ומשדלת מצד אחד, וגם לא מכריחה מצד שני.
אני לא מתנה שום דבר, אם תאכל X תקבל Y.
למעט מקרים יחסית נדירים שיש בבית ממתק כמו גלידה, ואז הוא חייב לאכול כמות סבירה מהארוחה לפני שהוא מקבל גלידה אחרת הוא נהיה בלתי נסבל.
אבל אני לא אומרת שרק מי שאוכל ירקות מקבל טוסט וחביתה, למשל. אני לא יודעת מה נכון, אני פשוט לא מסוגלת.
כשאני הייתי ילדה עשו לי שטיפות מוח שבגלל שאני לא אוכלת ירקות יהיה לי קשה לעשות דיאטה כשאני אגדל וארצה לרזות. (לא הייתי ילדה שמנה. מה חשבו לעצמם ההורים שלי, לא ברור).
לאמא שלי יש לדעתי הפרעת אכילה לא מאובחנת, היא עד היום אוכלת כשלא רואים ובאופן כללי אוכלת כמו ציפור.
אז אני גדלתי להיות אדם מבוגר עם יחס לא בריא לאוכל. אוכל כפיצוי, אוכל כחטא, לאכול כשלא רואים וכו' וכו'.
את כל זה אני במודע רוצה לחסוך מהילדים שלי.
אני רוצה שיישמר להם ככל האפשר המנגנון הטבעי של רעב ושובע. שפשוט יאכלו כמה שהם רוצים.
אין אצלנו בבית "לגמור מהצלחת".
וכו' וכו' וכו' (סליחה על המגילה).
אני לא בטוחה שאני מצליחה ב- 100% לא לעשות עניין מאוכל, אבל אני בהחלט מנסה, מתוך החלטה מודעת.
הבעיה עם הגדול היא שהוא מאוד בררן באוכל אבל איכשהו מצפה לאכול מגוון למרות זאת. אני לא מוכנה להכין לו אוכל בנפרד, אז למשל אם אנחנו אוכלים לארוחת ערב סלט גדול עם פסטה בפנים, הדבר היחידי שהוא מוכן לאכול זה הפסטה עם שמן זית ומלח - זה מה שהוא מקבל. אם למחרת בערב אנחנו אוכלים פסטה ברוטב עגבניות עם ירקות, הוא שוב יאכל פסטה עם שמן זית ומלח. ואז הוא מתמרמר שמשעמם לו...
מי אמר שקל להיות הורים?!
עניין השליטה הוא תחושת בטן שלי, אבל כאמור אני לא מתבססת עליה אלא הולכת לעשות בירור רפואי. הודות לתגובות שלך ואחרים אני כבר לא חרדה מבדיקת הדם ומשם נתחיל.
תודה גם על הטיפ לגבי הטחינה. מה יש לכם, אמארה? אולי אני באמת אשקיע בצנצנת כזאת, זה יותר זול מפלוריויטל ששווה את משקלו בזהב בערך...
טחינה וסילאן הוא אוהב מאוד, זה אחד הדברים הבודדים שהוא אוהב. אני אנסה לחשוב איך לתת לו יותר בלי למכור את נשמתי לשטן... למשל בלי לשלוח לו כריך מתוק לארוחת הבוקר בגן כל יום, שזה לא לעניין בעיניי וגם מזיק לשיניים.
תודה רבה
