Honey, I’m home!
יום שישי 28.9.2001 הדברים הקטנים האלה בחיים שתזכור תמיד וגם תשמח להזכר בהם, הם לא מעיקים עליך ושאתה חושב עליהם העניים לפעמים מתמלאות דמעות. לפעמים זה פשוט מעלה לך את האגו פלאים. אין לי הרבה חברים, אבל עדיין אפשר לעשות עלי סרט- אומנם לא מוצלח אבל סביר. אין לי הרבה חברים אבל יש לי את החברים הכי נפלאים בעולם, אלה שאם אני אספר עליהם לאנשים אחרים הם יקנאו והם ירצו את החברים של יערה כי עובדה שיערה מספרת עליהם. תמיד אהבתי לראות את החבורות האלה שישובות בגן והם יכולים לרדת אחד על השני חופשי והם יודעים בדיוק מי ייעלב ואת מי אסור להעליב בציבור- ככה אנחנו, מה שתמיד ייחלתי לעצמי- זה אנחנו, ואני אפילו לא משלה את עצמי. איתי אומר שיש לי חיים טובים "יש לך ציונים טובים, יש לך מספיק חברים ואת אפילו מקטלגת, אנשים אוהבים אותך" והוא צודק- מה עוד אפשר לבקש? הייתה לי עבודה אז גם יש לי עכשיו כסף. לפעמים בשעות שהולכים לישון וזה שנייה לפני שנרדמים ועולות כל המחשבות הבאמת מועילות אני מחפשת מה יכול להיות גרוע וגם אם עולים כמה דברים גרועים, הם לא באמת גרועים הם פשוט עולים מאגו מופרז. ----------- אתמול כשיצא כיפורים כל העולם התקשר אלי- זה היה נחמד, גם מן כזה- "ממתי נהיו לי כל כך הרבה חברים?". בסוף מכל הטלפונים האלה יצא שהלכנו כמה אנשים לקובייה שלנו, הייתה לי מצלמה (אל תשאלו) והתחלנו לצלם אחד את השני היה ממש מגניב- עם המזל שלי נשרפו כל הפילים, באחת עשרה ורבע הלכנו אני ואיתי ללוות את בר הביתה, נסיכונת קטנה, ממש ככה, אחר כך הוא ליווה אותי למרכז- אני אוהבת את השיחות שלי עם איתי, אני גם אוהבת את השיחות שלי עם ויקי, ישבנו אני ואיתי בלובי של בר וצילמתי אותו מול מראה- תמונות מאגניבות אבל פלש מול מראה לא נראה לי היה ממש נכון וזה היה כל-כך מבאס!. ישבנו ודיברנו עד שנצרבו לנו העיניים. אמרתי לאיתי שיש לי חברים שאמורים להתחלף כבר והם לא מתחלפים ושזה התחיל להציק, איתי אמר שאנחנו חברים שלא צריכים להתחלף, גם אני חושבת ככה. "מה שלום האישה והילדים" - "אל איזה אישה את מדברת" : ) ------------------------------------- הגעתי למקסנה: יום כיפור זה החג שזוכרים הכי הרבה, אם בכלל. תמיד אני אזכור מה עשיתי ביום כיפור לפני שנה, או של שנה שעברה, תמיד אני אזכור את ההרגשות שהיו, את המריבות וכמובן את הקור הבלתי נסבל, אני אזכור באיזה שעה חזרתי הביתה ואיך זה שאחי תמיד מגיע לפני, מי ניצח ברמי קוב, מי ניצח בטאקי ובאיזה תאריך של יום כיפור (ושל היומולדת של ויקי) זה היה שסבא של ויקי בדיוק נפטר. אף אחד לא זוכרת מה הוא עשה בפסח, או בסוכות, או בחנוכה- אבל את יום כיפור כולם זוכרים. ואפילו אין לי הרבה חשיבות לגבי המועד הזה שהפך להיות עוד חג בתקופת "החגים". מה פשר הדבר הזה? אנשים לא בטוחים בעצמם פה לאחרונה, גם אני לא. יערה- ואל תשאלו אותה מה אומרת הכותרת- כי אין לי מושג!
יום שישי 28.9.2001 הדברים הקטנים האלה בחיים שתזכור תמיד וגם תשמח להזכר בהם, הם לא מעיקים עליך ושאתה חושב עליהם העניים לפעמים מתמלאות דמעות. לפעמים זה פשוט מעלה לך את האגו פלאים. אין לי הרבה חברים, אבל עדיין אפשר לעשות עלי סרט- אומנם לא מוצלח אבל סביר. אין לי הרבה חברים אבל יש לי את החברים הכי נפלאים בעולם, אלה שאם אני אספר עליהם לאנשים אחרים הם יקנאו והם ירצו את החברים של יערה כי עובדה שיערה מספרת עליהם. תמיד אהבתי לראות את החבורות האלה שישובות בגן והם יכולים לרדת אחד על השני חופשי והם יודעים בדיוק מי ייעלב ואת מי אסור להעליב בציבור- ככה אנחנו, מה שתמיד ייחלתי לעצמי- זה אנחנו, ואני אפילו לא משלה את עצמי. איתי אומר שיש לי חיים טובים "יש לך ציונים טובים, יש לך מספיק חברים ואת אפילו מקטלגת, אנשים אוהבים אותך" והוא צודק- מה עוד אפשר לבקש? הייתה לי עבודה אז גם יש לי עכשיו כסף. לפעמים בשעות שהולכים לישון וזה שנייה לפני שנרדמים ועולות כל המחשבות הבאמת מועילות אני מחפשת מה יכול להיות גרוע וגם אם עולים כמה דברים גרועים, הם לא באמת גרועים הם פשוט עולים מאגו מופרז. ----------- אתמול כשיצא כיפורים כל העולם התקשר אלי- זה היה נחמד, גם מן כזה- "ממתי נהיו לי כל כך הרבה חברים?". בסוף מכל הטלפונים האלה יצא שהלכנו כמה אנשים לקובייה שלנו, הייתה לי מצלמה (אל תשאלו) והתחלנו לצלם אחד את השני היה ממש מגניב- עם המזל שלי נשרפו כל הפילים, באחת עשרה ורבע הלכנו אני ואיתי ללוות את בר הביתה, נסיכונת קטנה, ממש ככה, אחר כך הוא ליווה אותי למרכז- אני אוהבת את השיחות שלי עם איתי, אני גם אוהבת את השיחות שלי עם ויקי, ישבנו אני ואיתי בלובי של בר וצילמתי אותו מול מראה- תמונות מאגניבות אבל פלש מול מראה לא נראה לי היה ממש נכון וזה היה כל-כך מבאס!. ישבנו ודיברנו עד שנצרבו לנו העיניים. אמרתי לאיתי שיש לי חברים שאמורים להתחלף כבר והם לא מתחלפים ושזה התחיל להציק, איתי אמר שאנחנו חברים שלא צריכים להתחלף, גם אני חושבת ככה. "מה שלום האישה והילדים" - "אל איזה אישה את מדברת" : ) ------------------------------------- הגעתי למקסנה: יום כיפור זה החג שזוכרים הכי הרבה, אם בכלל. תמיד אני אזכור מה עשיתי ביום כיפור לפני שנה, או של שנה שעברה, תמיד אני אזכור את ההרגשות שהיו, את המריבות וכמובן את הקור הבלתי נסבל, אני אזכור באיזה שעה חזרתי הביתה ואיך זה שאחי תמיד מגיע לפני, מי ניצח ברמי קוב, מי ניצח בטאקי ובאיזה תאריך של יום כיפור (ושל היומולדת של ויקי) זה היה שסבא של ויקי בדיוק נפטר. אף אחד לא זוכרת מה הוא עשה בפסח, או בסוכות, או בחנוכה- אבל את יום כיפור כולם זוכרים. ואפילו אין לי הרבה חשיבות לגבי המועד הזה שהפך להיות עוד חג בתקופת "החגים". מה פשר הדבר הזה? אנשים לא בטוחים בעצמם פה לאחרונה, גם אני לא. יערה- ואל תשאלו אותה מה אומרת הכותרת- כי אין לי מושג!