טרם איבחון והמורה
בני עלה השנה לכיתה א'. הוא החל להראות סימנים מאד אופיינייים של ADHD במהלך השיעורים: -הוא לא מצליח לשבת בכיתה - קם וקופץ מהכיסא. -הוא עונה לפני ובמקום אחרים. -הוא משמיע קולות מוזרים ועושה תנועות של מטוס.. נוסף לכך יש לו קושי מוטורי מסויים, שטופל בריפוי בעיסוק, וכניראה שימשיך להיות מטופל, כך שהוא נרתע מעיסוקים הקשורים בציור וכתיבה. כל אלו הופיעו גם בזמן הגן, אבל בעוצמה פחותה, והגננת ידעה לנתב אותו. הוא אמנם קיבל לא מעט עונשים, אבל לא בצורה שתשבור את רוחו. הגננת מאד העריכה אותו ואת החכמה שלו, וידעה לשחרר מדי פעם את החבל. המורה שלו הרבה פחות רגישה. ויש לה הרבה פחות סבלנות ואמצעים להתמודד איתו. יוצא שהיא מעירה לו כל הזמן ומענישה אותו על ימין ועל שמאל. עכשיו הוא התחיל לעשות דברים חמורים יותר - הוא קילל מורות בשני מקרים נפרדים. אנחנו מקבלים מכתבים הביתה... לא ממש מכתבי אהבה. אנחנו בדרך לאיבחון, אלא שהתורים בקופת החולים הם לינואר - פברואר. גם אם נלך לאיבחון פרטי, התהליך יקח זמן. בינתיים הוא צובר חוויות שליליות לרוב מבית הספר, ובית הספר מגבש דיעה רעה מאד עליו. שלא לדבר על קושי ליצור חברויות. ילדים לא אוהבים להתחבר עם המפריעים של הכיתה. אני רוצה לנסות לעצור את ההידרדרות. מה לעשות עד האיבחון והטיפול? מה לומר למורה? אני רוצה להציע לה דרכים להתמודד איתו שיכללו פחות עונשים וכעס, ויאפשרו לו לאוורר את הפעלתנות שלו. לדוגמא - לשלוח אותו מדי פעם מהכיתה כדי להביא משהו, או לשלוח מסר למישהו. לתת לו תפקידים. כל עיצה נוספת תתקבל בברכה. חוץ מזה - האם ההתנהגות החדשה הזו (קללות) יכולה לנבוע מהמתח? האם זה משהו שהוא אופייני ל ADHD? איך למתן את זה? המבלבל הוא שדווקא בבית יש שיפור בהתנהגות שלו. הוא מתנהג ביותר אמפטיה ורגישות ממה שהתנהג הרבה זמן. בקיצור - הצילו. ותודה וסליחה על האורך.
בני עלה השנה לכיתה א'. הוא החל להראות סימנים מאד אופיינייים של ADHD במהלך השיעורים: -הוא לא מצליח לשבת בכיתה - קם וקופץ מהכיסא. -הוא עונה לפני ובמקום אחרים. -הוא משמיע קולות מוזרים ועושה תנועות של מטוס.. נוסף לכך יש לו קושי מוטורי מסויים, שטופל בריפוי בעיסוק, וכניראה שימשיך להיות מטופל, כך שהוא נרתע מעיסוקים הקשורים בציור וכתיבה. כל אלו הופיעו גם בזמן הגן, אבל בעוצמה פחותה, והגננת ידעה לנתב אותו. הוא אמנם קיבל לא מעט עונשים, אבל לא בצורה שתשבור את רוחו. הגננת מאד העריכה אותו ואת החכמה שלו, וידעה לשחרר מדי פעם את החבל. המורה שלו הרבה פחות רגישה. ויש לה הרבה פחות סבלנות ואמצעים להתמודד איתו. יוצא שהיא מעירה לו כל הזמן ומענישה אותו על ימין ועל שמאל. עכשיו הוא התחיל לעשות דברים חמורים יותר - הוא קילל מורות בשני מקרים נפרדים. אנחנו מקבלים מכתבים הביתה... לא ממש מכתבי אהבה. אנחנו בדרך לאיבחון, אלא שהתורים בקופת החולים הם לינואר - פברואר. גם אם נלך לאיבחון פרטי, התהליך יקח זמן. בינתיים הוא צובר חוויות שליליות לרוב מבית הספר, ובית הספר מגבש דיעה רעה מאד עליו. שלא לדבר על קושי ליצור חברויות. ילדים לא אוהבים להתחבר עם המפריעים של הכיתה. אני רוצה לנסות לעצור את ההידרדרות. מה לעשות עד האיבחון והטיפול? מה לומר למורה? אני רוצה להציע לה דרכים להתמודד איתו שיכללו פחות עונשים וכעס, ויאפשרו לו לאוורר את הפעלתנות שלו. לדוגמא - לשלוח אותו מדי פעם מהכיתה כדי להביא משהו, או לשלוח מסר למישהו. לתת לו תפקידים. כל עיצה נוספת תתקבל בברכה. חוץ מזה - האם ההתנהגות החדשה הזו (קללות) יכולה לנבוע מהמתח? האם זה משהו שהוא אופייני ל ADHD? איך למתן את זה? המבלבל הוא שדווקא בבית יש שיפור בהתנהגות שלו. הוא מתנהג ביותר אמפטיה ורגישות ממה שהתנהג הרבה זמן. בקיצור - הצילו. ותודה וסליחה על האורך.